רע"פ 6238/98 יגאל בן-צבי נ. מדינת ישראל

1.המבקש הועמד לדין בשנת 1994 בבית משפט השלום בנתניה בגין 13 עבירות של אי הגשת דו"חות תקופתיים במועד (עבירה לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו1975-(להלן: החוק), ביחד עם סעיפים 67 ו88- לחוק). בשנת 1998 הוגש כנגד המבקש כתב אישום נוסף, המייחס לו ביצוע 22 עבירות נוספות בגין אי הגשת דו"חות תקופתיים. עבירות אלו בוצעו בתקופה שלאחר הגשת כתב האישום הראשון. לאחר שהמבקש הודה בביצוע העבירות המיוחסות לו אוחד הדיון בשני כתבי האישום. נשמעו טיעונים לעונש וניתן גזר דין.

2.בית משפט השלום (כבוד השופט מ' בלזר) הטיל על המבקש מאסר של 24 חודשים, 18 מתוכם לריצוי בפועל, והשאר על תנאי לתקופה של שלוש שנים. בנוסף, הוטל על המבקש קנס בסך 30,000 ש"ח. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירות ואת היות המבקש עבריין מס מועד, שאפילו כתב אישום לא הרתיעו מלהמשיך ולעבור על החוק.

3.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 395/98) כנגד חומרת העונש שהוטל עליו. בית המשפט (כבוד השופטים: א' א' לוי, א' גרוניס וא' חיות) העניק למבקש מספר דחיות על מנת לאפשר לו להסדיר את ענייניו ולפרוע את חובותיו. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי: "העונש שהושת על המערער אינו חמור כלל לאור הדרך בה נהג. עם זאת, ולנוכח העובדה שהמערער החל לעשות צעדים ממשיים בכיוון הנכון, ועל מנת לעודד אותו להתמיד בדרך זו, החלטנו למתן את עונש המאסר בפועל, אותו אנו מעמידים על 7 חודשים (במקום 18 שנגזרו בערכאה הראשונה)".

4.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו חוזר המבקש וקורא להקלה בעונשו תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות המיוחדות. הוא מציין את מצבו הבריאותי הירוד, את הקשיים העסקיים בהם הוא נמצא ואת הנזק שיגרם לו ולמשפחתו אם יופעל עונש המאסר. המבקש מוסיף וטוען כי הטלת עונש המאסר תשים לאל את ניסיונותיו להיחלץ מהחובות הכספיים הכבדים בהם הוא שרוי. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור. לטענתה, אין עניינו של המבקש מצדיק דיון בפני ערכאה שלישית. נטען, כי עונשו של המבקש ראוי נוכח חומרת מעשיו ונוכח העובדה כי נמנע מלתקן דרכיו גם לאחר הגשת כתב האישום הראשון.

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. הלכה פסוקה היא, כי אין רשות ערעור ניתנת אלא במקרים מיוחדים, המעלים שאלה חוקתית, משפטית או ציבורית, החורגת מנסיבותיו של המקרה הבודד (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). המקרה שלפנינו אינו מעלה שאלה רחבה. כל שיש בו הוא רצונו של המבקש כי נתחשב בנסיבותיו האישיות ונקל בעונשו. לא זו תכליתו של הערעור השני. זאת ועוד, בית משפט זה חזר וקבע כי לא תינתן רשות ערעור בבקשה שכל עניינה הוא בחומרת העונש, למעט בנסיבות חריגות. נסיבות אלו אינן מתקיימות במקרה זה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). המבקש הורשע על פי הודאתו בביצוע עשרות עבירות של אי הגשת דו"חות תקופתיים. חלק ניכר מעבירות אלה בוצע לאחר השגת כתב האישום הראשון. נסיבותיו האישיות של המבקש עמדו לנגד עיניהן של הערכאות קמא והן אף הביאו את בית המשפט המחוזי ללכת לקראת המבקש ולהקל בעונשו. בנסיבות אלה, אין להעניק למבקש רשות ערעור. בהתאם, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.

המבקש יתייצב לריצוי העונש במזכירות הפלילית בבית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ביום א' ה13.12.98-, לא יאוחר מהשעה 12:00.