רע"פ 72/12 באסם ח'ליפה נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט סעב) בעפ"ת 40384-07-11 מיום 25.12.11, שבגדרו נדחתה בקשה לביטול פסק דין שלפיו

נמחק ערעור המבקש. עניינו של התיק נהיגה בשכרות, וזאת ולאחר שתוקף הרשיון הנהיגה פקע.

ב.

המבקש הורשע בהיעדרו ביום 22.2.10 בעבירה של נהיגה בשכרות עקב סירוב לבדיקת שכרות, וכן בעבירת נהיגה כשתוקפו של רשיון הנהיגה כבר פקע. הוא עתר

לביטול הכרעת הדין שניתנה בהיעדרו.

ג.

הבקשה נדחתה (מפי השופט בנג'ו החלטה מיום 15.6.11). צוין, כי המבקש לא הגיע למועד הדיון. נקבע, כי אין בטענות המבקש באשר לסיבות לאי התייצבותו כדי לבסס עילה לביטול הכרעת הדין. עוד נקבע, כי לא נגרם לו עיוות דין, שכן מעיון בית המשפט בחומר הראיות עולה, כי ההרשעה מבוססת היטב: המבקש הכשיל את הבדיקה, משמעות הסירוב הובהרה לו והרשעתו איפוא בדין יסודה. הדברים נכתבו תוך פירוט הראיות.

ד.

המבקש עירער. בית המשפט המחוזי (השופט סעב) החליט ביום 13.11.11 למחוק את הערעור, לאחר שלא הופיע לשני דיונים שנקבעו. לבית המשפט המחוזי הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, בו נמחק הערעור.

ה.

בית המשפט המחוזי דחה את

הבקשה. צוין, כי התנהלות המבקש מתיישבת עם

התחושה שהוא זנח את עניינו, ואין לו להלין אלא על עצמו. ביחס לטענת המבקש כי לא קיבל זימון לישיבות שנקבעו, וטענתו כי בתקופה הסמוכה למועד הראשון היה באבל עקב מותו של קרוב משפחתו וכן היה טרוד בהכנות לחתונת אחותו, ציין בית המשפט שמועד הישיבה הראשון חל בחודש אוקטובר, בעוד החתונה נערכה ב-1.9.11, כך שהיה בידו די זמן להיערך לכך; גם אם יונח כי היה באותו מועד שרוי באבל, נקבע הדיון השני למועד שחל חודש לאחר מכן, וגם לזה לא הגיע. בית המשפט קיבל את טענת בא כוח המשיבה, כי הודיע לבא כוח המבקש על המועד השני שנקבע, ואף שלח לו בפקס את פרוטוקול הדיון שהתקיים במועד הראשון בצירוף מכתב מיום 3.10.11 (מועד הדיון הראשון), שבו ציין כי ניהל שיחה טלפונית עם בא כוח המבקש. כן צורף אישור על כך שהפקס נשלח ונתקבל. נקבע, כי הנתונים הללו אינם מתיישבים עם טענות המבקש, וגם הטענה כי במשרד בא כוח המבקש לא התקבלו פקסים עקב תקלה לא הניחה את דעתו של בית המשפט. נקבע, כי בכל מקרה היתה מוטלת על בא כוח המבקש חובה לברר את מועד הדיון החדש.

ו.

מכאן הבקשה הנוכחית. בבקשה לרשות הערעור נטען, כי למבקש נגרם עיוות דין שכן לא הוזמן לדיון הראשון או השני בערעור. נטען כי מכשיר הפקס היה תקול, וכי החתונה חלה ביום 3.10.11, ולא

במועד שציין בית המשפט.

ז.

אין בידי להיעתר למבוקש. סופו של יום, משיג המבקש בעיקר על ממצאים עובדתיים שנקבעו בהליכים קודמים, ובמעין אלה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב, קל וחומר ליתן בעניינה רשות ערעור בגלגול נוסף ( רע"פ 5402/09

נבון נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 8928/10

אדרי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם).

ח.

הנטל על המבקש לבטל פסק הדין, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין (סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

התשמ"ב-1982):

"הדרישה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי-ההתייצבות לדיון מבטאת איזון בין אינטרסים שונים: מחד, ניצב כאמור האינטרס של היחיד ושל הכלל, שאשמתו של אדם תתברר לגופה בנוכחותו. מנגד, מצוי האינטרס הציבורי שזמנו של בית-המשפט לא יושחת לריק, ושלהליך המשפטי יהא סוף ... נוכח עקרון סופיות הדיון ... חידוש הדיון בערעור לגופו לא יוכל להיעשות כדבר שבשגרה. אל מולו יש לבחון, על יסוד החומר שהונח בפני בית משפט קמא, אם קיים חשש ממשי להרשעתו של חף מפשע. נדרשת הוכחתה של תשתית איתנה בדבר קיומו של חשש מעין זה, בטרם יעדיף בית המשפט שיקולי צדק וחשיפת אמת על-פני השיקול בדבר סופיות הדיון (השוו מ"ח 26/03 דותן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מכאן, שמקום בו התשתית הראיתית שלחובתו של אדם היא מוצקה ועומדת על שתי רגליה, קשה יהיה לטעון כי נגרם לו עיוות דין" (ע"פ 1903/99 חסין נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) השופט לוי).

ט.

בית המשפט המחוזי לא השתכנע כי המבקש לא ידע על מועדי הדיון. אכן, אירועי חתונת אחותו של בא כוח המבקש היו למזל טוב החל מ-3.10.11, אך בא כוח המדינה בהודעה מיום 4.12.11 ציין כי עוד ב-3.10.11, יום הדיון הראשון שלא קוים, התקשר לבא כוח המערער ומסר לו על המועד החדש שנקבע; ובית המשפט נתן בכך אמון. לא מצאתי כי יש מקום להתערבות בכך. לא מצאתי אף כי נגרם למבקש עיוות דין. כעולה

מהחלטת בית משפט השלום מיום 15.6.11, מהמבקש נדף ריח חזק של אלכוהול, בדיקת הנשיפון חיזקה את החשד שהוא שיכור, ומבדיקת המאפיינים עלה, כי המבקש נכשל במבחן ההליכה על הקו. בנוסף, כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום, המבקש הכשיל את בדיקת הנשיפה כמה פעמים. נוכח האמור ונוכח חומרת עבירת השכרות, ובמיוחד הסיכון לבאי הדרך הטמון בה (רע"פ 9267/01 יוסף נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 903/09 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 2073/08 ברבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), לא מצאתי להתערב גם בזאת .

ט.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.