רע"פ 768/11 אברהם פאקירי נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן יוסף) בעפ"ת 17167-11-10 מיום 13.1.11, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (השופטת ורד) בפ"ל

776-07 מיום 4.11.10. עניינו של התיק – נהיגה בשכרות.

רקע והליכים

ב.

כנטען בכתב האישום, המבקש נהג בשכרות ובקלות ראש והתנהגותו היתה פרועה, לאחר שבדמו נמדד ריכוז אלכוהול של 158 מיליגרם לכל 100 מיליליטר דם, ומבדיקת מאפיינים שנערכה לו עלה, כי הליכתו על קו אינה יציבה.

ג.

בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש. בית המשפט קיבל את עדות המומחה מטעם המשיבה, ד"ר גופר, אשר שלל את הטענה כי ריכוז האלכוהול שנמדד בדמו של המבקש הושפע ממחלת הסכרת שממנה הוא סובל. הודגש בין השאר, כי בעקבות הרישום על המבחנות והנהלים בעניין בא בית המשפט לכלל מסקנה, כי המבחנות שבהן מצויות היו דגימות הדם, מכילות נתרן פלואורי אשר מיועד למנוע תסיסה של חיידקים וזיהום בדם, אף אם מצויה בו רמה גבוהה של סוכר. מטעם זה גם נדחתה הטענה, כי בפרק הזמן שחלף (שלושה ימים) מאז נלקח הדם ועד שהועבר לבדיקה, זוהם וריכוז האלכוהול בו עלה. בהקשר זה הוטעם, בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר גופר, כי חלוף הזמן יכול להביא לירידה בריכוז האלכוהול בדם, ולא להיפך. כן נדחתה טענת המבקש, כי בדיקת הדם אינה משקפת את אחוז האלכוהול בגופו הואיל ואכל מספר שעות לפני הבדיקה, מהטעם שלא הוגשה חוות דעת מומחה לביסוס טענה זו, ואין די במאמר מאת ד"ר א' סטוף וד"ר מ' פינקלשטיין שהוגש כדי להוות ראיה. נקבע בהקשר זה, כי לא הובאו בפני בית המשפט כל הנתונים העובדתיים העשויים ללמד על השפעת נתונים שונים על קצב ספיגת האלכוהול בגוף. הודגש, כי התנהגותו של המבקש במועד האירוע תומכת במסקנה שנהג תחת השפעת אלכוהול; המבקש גידף, התפרע וסירב לבצע את מבחן ה"מאפיינים" של הבאת אצבע לאף. כן נדחתה טענת המבקש כי שתה וודקה לאחר שרכבו נעצר על ידי המשטרה וזאת בנוכחות קצין משטרה כדי להפחית את רמת הסוכר בגופו, שכן לא היה באפשרותו להזריק אינסולין. הודגש, כי קצין המשטרה לא זומן כעד הגנה על מנת לתמוך בטענה זו, וכן כי המדובר בטענה כבושה שאינה עולה בקנה אחד עם דבריו של המבקש במועד האירוע, ועם נתונים נוספים כגון לוחות הזמנים. יתרה מכך, גם אילו התקבלה הגירסה כי המבקש שתה כוס נוספת של וודקה במועד האירוע, היתה רמת האלכוהול בדמו בשעת הנהיגה עדיין גבוהה מן המותר.

ד.

בית המשפט לתעבורה גזר על המבקש קנס של 1,000 ₪, פסילה מנהיגה לתקופת 3 שנים, פסילה על תנאי למשך חצי שנה לתקופת 3 שנים ומאסר על תנאי למשך חצי שנה. בית המשפט נתן דעתו לחומרת העבירות ולעברו הפלילי של המבקש וכן במידת מה , כלשונו, לפסילה שריצה במסגרת תיק אחר (ת' 26001/08), שממנו לבסוף זוכה.

ה.

בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בפסק דינו של בית המשפט לתעבורה. צוין, כי הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה התבססה על ממצאי עובדה ומהימנות, ובמצב דברים זה אין מקום להתערבות ערכאת ערעור. נקבע, כי באופן תיאורטי יתכן שאחוז האלכוהול בשעת הבדיקה יהיה גבוה מבשעת הנהיגה, אך במקרה דנן בדין לא קיבל בית המשפט טענה זו שכן לא הובאה בפניו כל ראיה לתמיכה בכך. נדחתה גם הטענה, כי לא היה במבחנות נתרן פלואורי תוך הסתמכות על אינדיקציה שהציג ד"ר גופר אשר לפיה לא נקרש הדם במבחנה. כן נדחו טענות המבקש בדבר זהות נוטל הדם, וכי נערך חיטוי באמצעות אלכוהול. בית המשפט לא מצא מקום גם להתערבות בעונש, ועיקר המשקל יוחס לחומרת העבירות. הודגש, כי נוכח נסיבותיו האישיות, של המבקש לא הוטל עליו מאסר בפועל על אף חומרת מעשיו.

הבקשה

ו.

מכאן הבקשה הנוכחית, בה נטען, כי אין ערך ראייתי לבדיקת הדם שניטלה מן המבקש שעתיים לאחר הנהיגה, שכן בשעת הנהיגה טרם הספיק האלכוהול להיספג בגוף. עוד על פי הבקשה, שגה בית המשפט כאשר השלים עם המחדל של אי העדתו של קצין המשטרה שבנוכחותו שתה המבקש אלכוהול, על ידי התביעה. הודגש, כי המבחנה שבה דגימת הדם הוחזקה בארונו של אחד השוטרים משך שלוש יממות, ואין אלה תנאים שבהם יש לשמור על דגימת דם. לבסוף נטען, כי יש לשקלל את הפסילה הזמנית בת ה-13.5 חודשים, אשר בה היה נתון המבקש בת' 26001/08, שבו לבסוף זוכה, ולקזזה מן העונש בתיק דנן. השאלות בללו נוסחו והוצגו כשאלות עקרוניות. בשולי הדברים אעיר כי הבקשה מנוסחת באופן מתריס, תוך התפלמסות ללא צורך עם השוטרים שלכאורה עסוקים היו בחיפוש אחר עבריין נמלט ובשאיפה להצטלם כשהם לוכדים אותו, בשעה שטיפלו במבקש; חכמים, היזהרו בדבריכם ובהתנסחותכם.

הכרעה

ז.

לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. חרף מאמציו של המבקש, אין הבקשה מעלה לאמיתה שאלה משפטית או ציבורית המקימה עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123; בר"ש 9724/10

אליתים נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם)). בסופו של יום משיג המבקש בעיקר על ממצאי מהימנות ועובדה שנומקו ונתמכו בחומר הראיות על ידי הערכאות הקודמות, ובמעין אלה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב, קל וחומר בגלגול שלישי ( רע"פ 5402/09

נבון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 8928/10

אדרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם לגופם של דברים לא ראיתי להלום את טענות המבקש. בפי המבקש טענות מטענות שונות שבעזרתן חפץ הוא להסביר, כי אחוז האלכוהול שנמצא בדמו אינו מייצג את מצבו בשעת הנהיגה. בית המשפט דחה אותן אחת לאחת משמרביתן לא נתמכו בראיות ובחוות דעת מתאימות. כך גם כאשר טען המבקש כי שתה אלכוהול בנוכחות קצין משטרה כטענת הגנה; היה עליו לזמנו לעדות, ובשונה מחוות דעת, הכרוכות בהוצאה כספית, לא כך באשר לזימון עד. משלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו. ברי כי בסופו של יום השילוב בין עדות המומחה לבין כשלון המבקש בבדיקת המאפיינים הטה את הכף.

ח.

אשר לעונש, כידוע, טענות בדבר חומרתו אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרים יוצאי דופן של חריגה ממדיניות הענישה המקובלת ( רע"פ 7135/10

חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 6338/10

דייטש נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7948/08 אגבריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). נסיבות מסוג זה לא הוצגו כאן. אין צורך להכביר מלים באשר לחומרת הדברים ולסיכון הטמון בהתנהגות זו לחיי אדם ( רע"פ 5297/07

קנטורוביץ נ' מדינת ישראל

(לא פורסם);

רע"פ

2073/08 ברבי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם )) . ריכוז האלכוהול בדמו של המבקש היה גבוה, התנהגותו היתה פרועה, והתרשמות השוטרים שעיכבו אותו היתה כי היה נתון תחת השפעת אלכוהול, חוששני כי אין על המבקש מורא החוק, ולו 49 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה וכן עבר פלילי הכולל עבירות אלימות. בית המשפט לתעבורה התחשב במידת מה, כאמור, בפסילה בתיק שבו זוכה המבקש, ואין מקום להתערבות נוספת.

ט.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.