רע"פ 7869/16 יונתן רבנסרי נ. מדינת ישראל

1.לפניי בקשה לחסות את שמו של המבקש בהחלטה שפורסמה ביום 30.10.2016, במסגרתה דחיתי את בקשתו לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בת"פ 19491-10-15.

2.לטענתו של המבקש, מאחר ש" עניינו התנהל בדלתיים סגורות כל העת ושמו לא פורסם ", הלה " סמך כי עניינו ימשיך לחסות תחת איסור פרסום גם בבקשת הערעור דנא, כפי שנדון בערכאה הדיונית ".

3.המשיבה מצידה התנגדה לבקשה, בציינה כי לא מתקיימות בעניינו של המבקש נסיבות מיוחדות אשר מצדיקות את איסור פרסום שמו.

4.למקרא האמור בבקשה ובתגובת המשיבה, סבורני כי דינה של הבקשה להידחות. המבקש לא סיפק כל טעם מבורר באיסור פרסום שמו, שעה שידוע כי לצורך כך עליו להראות כי זכותו לפרטיות גוברת על עקרון פומביות הדיון (מ"ח 3378/13 פלוני נ' מדינת ישראל (30.7.2014); ע"פ 8225/12 פלונית (קטינה) נ' פלוני

(24.2.2013); רע"א 3788/06 יפת נ' ידיעות אחרונות בע"מ (19.1.2012)).

כפי שנקבע בבש"פ 2484/05 פרי נ' מדינת ישראל

(18.7.2005), עקרון פומביות הדיון " מהווה סימן היכר לשיטה משפטית בחברה דמוקרטית, שיטת משפט המזמינה את כלל הציבור להיחשף לפעולותיה, ללמוד אותן, לבקרן ולהעריכן [...] זכותו הבסיסית של כל אזרח לדעת, ללמוד ולחקור את המתרחש בתוך אולם בית המשפט, בטרקלין בו דנים על החטא ועונשו כמו גם את זהות השופט היושב בדין, את זהות בעלי הדין ואת טיבה של ההכרעה השיפוטית " (שם, בפסקה 4; וראו גם: ע"פ 2137/14 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' מדינת ישראל

(10.4.2014); בש"פ 5153/04 פלוני נ' ידיעות אחרונות

(20.6.2004)).

ביתר שאת אמורים הדברים בענייננו, שעה שעסקינן בחשיפת שמו של מי שהורשע בניסיון לבצע עבירות מין. בהקשר זה, הטעים השופט מ' מזוז

בבש"פ 2211/15

פלוני נ' מדינת ישראל (14.4.2014), כי

" יש ליתן משקל מיוחד לפרסום שמם של נאשמים (ומורשעים) בעבירות מין, שכן הניסיון מלמד שפרסום כזה דרוש הן כדי להגן על הציבור והן משום שהוא עשוי לחשוף פרשות נוספות הקשורות בו, ולהניע מתלוננות אחרות, ככל שאלה קיימות, להגיש גם הן תלונות " (שם, בפסקה 11; וראו גם החלטתי ב רע"פ 4755/15 שינברג נ' משטרת ישראל (16.7.2015)).

5.סוף דבר, הבקשה נדחית בזאת.