רע"פ 804/09 יוסף מחאמיד נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט לתעבורה נטען, כי בתאריך 24.1.05 נמצא המבקש נוהג ברכב על אף שתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע. המבקש הודה בעובדות האמורות, והוסיף והודה בעובדותיהם של כתבי אישום נוספים שהוגשו נגדו, ולהלן תמציתם:

א.

בחודש פברואר 2003, בשעת לילה, נהג המבקש ברכב באופן מסוכן. שוטרים שהבחינו בו הורו לו לעצור, אולם הוא נמלט תוך נסיעה מהירה, ובמהלך המרדף אחריו הוא פגע בניידת משטרה. בפרשה זו יוחסו למבקש עבירות של נהיגה בקלות ראש, אי-ציות להוראות שוטר ונהיגה ללא ביטוח תקף (ת.ד. 13365/03).

ב.

בחודש נובמבר 2004 נמצא המבקש נוהג ברכב בקלות ראש ובמהירות בלתי סבירה (ת"פ 31139/05).

ג.

בחודש פברואר 2006 נמצא המבקש נוהג ברכב על אף שתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע שנתיים קודם (ת"א 29376/06).

ד.

בחודש נובמבר 2006 שב המבקש ונהג ברכב על אף שרישיונו פקע זה מכבר.

ה.

אירוע נוסף בו נהג המבקש ללא רישיון תקף, ללא ביטוח ובקלות ראש תוך סיכון עוברים ושבים, התרחש בחודש דצמבר 2004 (ע"פ 34349/06).

2.

בעקבות הודאתו, הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו, והוא נדון ל-6 חודשי מאסר, וכן הופעל, בחופף, מאסר על-תנאי שעמד נגדו. נקבע, כי המבקש ישא בעונש בדרך של עבודות שירות. עוד נגזרו למבקש: 40 חודשי פסילה, 10 חודשי פסילה על-תנאי, מאסר על-תנאי, קנס בסך 2,500 ש"ח, והוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה. גזר הדין ניתן בחודש אלול התשס"ו (ספטמבר 2006), והדיון נדחה לקבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות. דא עקא, המבקש לא התייצב בפני הממונה, ועשה זאת רק לאחר חודשים רבים, תוך שבית המשפט מגלה כלפיו אורך רוח ניכר. בסופו של יום מצא הממונה על העבודות כי המבקש אינו יכול לשאת בעונש בדרך זו, נוכח מידע שהתקבל ממשטרת ישראל. בדיון שהתקיים בחודש מאי 2007, ואליו לא התייצב המבקש (וזו לא היתה הפעם היחידה שנהג כך !), הוחלט כי עליו לשאת במאסר במתקן כליאה.

3.

בעקבות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, שבה ונבחנה האפשרות כי ישא במאסר בדרך של עבודות שירות. אולם, נוכח הערכתם של גורמי הביטחון כי במצב זה נשקפת סכנה לחייו, ולאור חומר מודיעיני שהוצג לשופטת המלומדת של בית משפט קמא, הוחלט לדחות את הערעור.

בבקשה הנוכחית עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את עניינו גם בפני בית משפט זה.

4.

אין בידינו להיעתר לבקשה. נקודת המוצא לדיון היא שעל המבקש הושת מאסר בו נושא נאשם, על דרך הכלל, מאחורי סורג ובריח. עם זאת, העניק המחוקק סמכות לבית המשפט לשקול במקרה הראוי להתיר לנאשם לשאת בעונש המאסר בדרך של עבודות שירות. מלשונו של סעיף 51ב לחוק העונשין, שוב אין ספק כי לנאשם לא הוקנתה זכות להמיר מאסר בעבדות שירות, וכאמור, רק בית המשפט הוסמך לעשות זאת בנסיבות מתאימות. סעיף 51ב(ב) לחוק קובע כי "בית המשפט לא יחליט כאמור בסעיף קטן(א) אלא לאחר שהנידון הביע הסכמתו לשאת את עונש המאסר בעבודות שירות ולאחר שהממונה הודיע לבית המשפט מהי עבודת השירות שהנידון יכול לעבוד בה ". העולה מהאמור הוא, כי בית המשפט מצווה לבקש את חוות דעתו של הממונה, אולם ההחלטה אם להמיר מאסר בעבודות שורות, נותרה של בית המשפט בלבד.

עניינו של המבקש נבחן לפני ולפנים על ידי הממונה על עבודות השירות, ושתי ערכאות קמא הוסיפו ובחנו אותו תוך שהם מסתייעים במידע מסווג שהוצג בפניהם. בסופו של יום נמצא כי ביצוען של עבודות שירות על ידי המבקש יהיה כרוך בסיכונו-שלו ושל אחרים, ולמסקנה זו אנו מצטרפים נוכח החומר המודיעיני שהוצג גם בפנינו.

נוכח כל אלה שוכנענו כי דינה של הבקשה להידחות, וכך אנו עושים.

המבקש יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז, ביום י"ג בתמוז התשס"ט (5.7.09), עד לשעה 10:00.