רע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת בן עמי)

בעפ"ת 34475-06-10

מיום 21.10.10, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה

בירושלים (השופט כדורי) מיום

8.4.10

בתת"ע 16885-09.

רקע והליכים

ב.

המבקש הואשם בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת (150 במקום 90 קמ"ש ) לפי תקנה 54(א) לתקנות

התעבורה, תשכ"א-1961 ובעבירה של נהיגה תחת שכרות, משסירב להיבדק במכשיר הנשיפה "ינשוף", לפי סעיפים 62(3), 64 ד(א) ו64ב לפקודת התעבורה. משלא התייצב לדיון ולא השיב לכתב האישום, ראה בכך בית המשפט הודיה בעובדות הנטענות בכתב האישום והרשיעו בעבירות שיוחסו לו. יצוין כי בא כוחו של המבקש שיגר הודעה לבית המשפט ביום הדיון, לאחר מתן גזר דין, כי המבקש ניתק עמו כל קשר ונסיונותיו להתקשר עמו עלו בתוהו. על המבקש הוטלו קנס בסך 1,500 ₪, פסילה לתקופה של 36 חודשים ופסילה על תנאי של 3 שנים. בקשה שהגיש לביטול פסק הדין, בנימוק כי לא ידע על מועד הדיון, נדחתה בהחלטת בית משפט השלום לתעבורה מיום 2.6.10. צוין, כי לא רק שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר, אלא גם אין מקום לקבל את טענתו של המבקש כי לא ידע על מועד הדיון, משזה נקבע במעמד בא כוחו. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש וקבע, כי למבקש ניתן יומו בבית המשפט, ואולם הוא בחר שלא להתייצב; לא זו אף זו, ניסיונות בא כוח המבקש ליצור קשר ישיר עמו עלו בתוהו. גם לגוף הדברים קבע בית המשפט, כי משנהג המבקש במהירות מופרזת וסירב ליתן דגימה של אוויר נשוף, לא ייגרם עיוות דין, אם לא תבוטל הרשעתו.

הבקשה והכרעה בה

ג.

מכאן הבקשה הנוכחית לרשות ערעור. נטען בה, כי למבקש נגרם עיוות דין, שכן לא הוזמן לדיון ולא היה מיוצג בבית משפט השלום לתעבורה. כן נטען, שלא ניתן משקל לנסיבותיו האישיות.

ד.

לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין (סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

התשמ"ב-1982):

"הדרישה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי-ההתייצבות לדיון מבטאת איזון בין אינטרסים שונים: מחד, ניצב כאמור האינטרס של היחיד ושל הכלל, שאשמתו של אדם תתברר לגופה בנוכחותו. מנגד, מצוי האינטרס הציבורי שזמנו של בית-המשפט לא יושחת לריק, ושלהליך המשפטי יהא סוף ... נוכח עקרון סופיות הדיון ... חידוש הדיון בערעור לגופו לא יוכל להיעשות כדבר שבשגרה. אל מולו יש לבחון, על יסוד החומר שהונח בפני בית משפט קמא, אם קיים חשש ממשי להרשעתו של חף מפשע. נדרשת הוכחתה של תשתית איתנה בדבר קיומו של חשש מעין זה, בטרם יעדיף בית המשפט שיקולי צדק וחשיפת אמת על-פני השיקול בדבר סופיות הדיון (השוו מ"ח 26/03 דותן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מכאן, שמקום בו התשתית הראיתית שלחובתו של אדם היא מוצקה ועומדת על שתי רגליה, קשה יהיה לטעון כי נגרם לו עיוות דין" (ע"פ 1903/99 חסין נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) פסקה 6, מפי השופט לוי).

ה.

בנסיבות העניין אין בטענת המבקש כי לא ידע על מועד הדיון, כדי להוות טעם המצדיק את אי ההתייצבות, בפרט שהדיון נקבע בנוכחות בא כוחו, והיה עליו, בידעו כי הוא עומד לדין, ליצור קשר עם בא כוחו באופן ראוי. אציין כי העבירה נעברה ב-18.8.09, המועד הראשון לדיון נקבע ל-22.10.09, והמועד שאליו לא התייצב המבקש, 8.4.10, נקבע – כאמור בהחלטת בית המשפט לתעבורה ב-2.6.10 - במעמד בא כוחו, והתקיים כתום חודשים אחדים. בזמן זה היה על המבקש ליצור קשר עם בא כוחו. אשר לאישומים לגופם, בפרוטוקול הערעור מיום 21.10.10 טען בא כוחו של המבקש כי שולחו לא סירב להיבדק ב"ינשוף", עוכב מעבר לזמן הסביר, ולא הוסברה לו משמעות הסירוב; לעניין זה ראו לאחרונה רע"פ 7392/10 קפלן נ' מדינת ישראל (לא פורסם). הדברים הללו לא נטענו בבקשת הביטול בבית המשפט לתעבורה ובתצהיר שצורף לערעור, וכן לא היתה התיחסות בהם לעניין המהירות הרבה בה נהג המבקש. בנסיבות אלה לא מצאתי אף אנכי כי ייגרם למבקש עיוות דין בענישה שהוטלה, וזאת נוכח חומרת העבירות והסיכון לחיי אדם הטמון בהן (רע"פ 9267/01 יוסף נ' מדינת ישראל (לא פורסם) רע"פ 903/09 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם);

2073/08 ברבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ו.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.