רע"פ 8758/04 כפאח אגבאריה נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת בע"פ 1351/04 (מפי כבוד השופטים י' כהן, א' אברהם, ג' (דה-ליאו) לוי), ובקשת עיכוב ביצוע.

2.המבקש הורשע בבית-משפט השלום בנצרת - על-פי הודאתו - בעבירות הסעה שלא כדין של תושב השטחים וניסיון להעסקתו שלא כדין, עבירות לפי סעיפים 12א ו-12א(ג) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 בצירוף לסעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. כדברו של כתב האישום, בתאריך 23.4.04 הסיע המבקש מאום-אל-פחם תושב ג'נין אשר שהה בישראל ללא היתר שהייה כדין, במטרה להעסיקו בעבודות בניין באיזור התענכים. לאחר שהובא לפניו תסקיר המבחן בעניינו של המבקש, גזר עליו בית-משפט השלום 4 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר, 6 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך 10,000 ש"ח.

3.המבקש ערער על גזר הדין לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת, בטוענו כי יש להקל בעונשו נוכח נסיבותיו האישיות ובשים לב להמלצת שירות המבחן. הערעור נדחה.

4.בבקשה שלפניי טוען המבקש כי בעת גזירת העונש ואישורו לא נתנו בתי-משפט קמא משקל מספיק לנסיבותיו האישיות כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן, ולהמלצתו של שירות המבחן לגזור עליו "עונש מותנה והתחייבות כספית" בלבד. המבקש מציין כי הוא אדם נורמטיבי, אדם מן השורה. הוריו, ובמיוחד אביו, הינם אנשים חולים והוא, המבקש, מסייע להם ומפרנס אותם. בנוסף, מטופל המבקש באחיו הרווקים ובילדיו הקטינים. נסיבות אלו, כך נטען, נסיבות חריגות הן, המצדיקות סטייה מרמת הענישה המקובלת, כפי שהותוותה ברע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב

נ'

מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 769. טענה נוספת בפי המבקש, והיא, כי שומה היה על בתי-משפט קמא להתחשב בתקופת "מעצר הבית" המוחלט בו נתון היה במשך חודשיים וחצי, וכן בעובדה שזו לו הפעם הראשונה בה עבר עבירה מסוג זה. עוד מציין המבקש את החרטה שהביע על מעשיו ואת האחריות שנטל על עצמו למן תחילת ההליכים. בד-בבד עם הבקשה נתבקש עיכוב ביצועו של גזר-הדין.

5.דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות עילה לקיום דיון בגלגול שלישי אלא במקרים נדירים ומיוחדים, ועניינו של המבקש אין הוא בא בגידרי מקרים אלו. ראו: רע"פ 1950/03 עזריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 4108/04 חודפי נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

6.יתר-על-כן: לא שוכנעתי כי נגרם למבקש עיוות דין או כי פסקי-הדין של בתי-משפט קמא מצדיקים התערבותו של בית-משפט זה בגזר-הדין. אכן, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש, המפורטות בתסקיר המבחן, אינן קלות כלל ועיקר. עם זאת, תסקיר זה היה מונח הן לפני בית-משפט השלום הן לפני בית-המשפט המחוזי. אלה שקלו את האמור בו, וחזקה עליהם כי עשו כן בכובד ראש. הדבר בא לידי ביטוי בהחלטותיהם באופן ברור. ואומנם, בית-משפט השלום סקר בפירוט בגזר הדין את נסיבותיו האישיות של המבקש, אך ציין כי "אינטרס הציבור צריך שיגבר על פני כל נסיבות אישיות". בא-כוח המבקש הפנה גם את בית-המשפט המחוזי אל תסקיר המבחן, אך זה החליט שלא להתערב בהחלטת בית-משפט השלום, ובתיתו דעתו לאופי העבירה - בדין עשה כן. עבירות על חוק הכניסה לישראל מתבצעות, פעמים רבות, בידי בני-אדם נורמטיביים, אך אין משמעות הדבר שאין עליהם לשאת באחריות בשל כך. כפי שציינתי ברע"פ 1751/04 עדנאן חוסני עזאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

אינני סבור כי בית-משפט השלום החמיר עם המבקש ביתר. כפי שאמרתי בעניין דומה, "בימים כתיקנם - והיו ימים כאלה לפני שנים מספר - היה מעשה כמעשהו של העורר [המבקש] מעשה שניתן היה לעבור עליו לסדר היום גם אם לעונשו בעונש קל. לא כן הוא המצב בימינו אלה, ימים של דם ואש." (בש"פ 8303/03 פקיה אסמעיל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). משגברו אילוצי הביטחון בימינו-אנו, מאפילים אלה על הנסיבות האישיות ומחייבים הם אותנו להקפיד ביתר-שאת עם העוברים על הוראות חוק הכניסה לישראל.

המבקש עבר עבירה ועליו לתת את הדין עליה. נסיבותיו האישיות באו לפני בתי-משפט קמא, אלה עיינו בהן, החליטו כפי שהחליטו ולא נמצא לי פגם המצדיק את התערבותי.

7.הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ועימה נדחית ממילא גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 10 באוקטובר 2004 עד לשעה 12:00 בבוקר, במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בנצרת. הערבויות הקיימות תמשכנה לעמוד בתוקף עד להתייצבותו של המבקש לריצוי עונשו כאמור.

היום, י"ב בתשרי תשס"ה (27.9.2004)

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04087580_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il