רע"פ 9517/10 משה נסריאצ'י נ. מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה גריל) מיום 15.8.10 בתיק עמש"מ 13684-05-10, בגדרו התקבל חלקית ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית הדין למשמעת לעובדי המדינה (להלן

בית הדין ) בתיק בד"מ 42/08 (עו"ד רונית גורביץ - אב"ד, גב' עדנה רשף וגב' שלומית הלפרין) מיום 26.10.09 (הכרעת הדין) ומיום 25.4.10 (גזר הדין).

רקע והליכים

ב.

המבקש (יליד 1947), אשר הועסק בבית החולים "שער מנשה" על-ידי משרד הבריאות, הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), (2), (3) ו-(4) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן

חוק המשמעת ).

ג.

כעולה מהכרעת הדין, כתב התובענה ייחס למבקש שני אישומים.

באישום הראשון

נטען, כי בתקופה שבין 12.6.07 לבין 20.11.07 החתים המבקש את שעון הנוכחות לכניסה לעבודה אף שבמרבית השעות המדווחות שהה מחוץ לבית החולים ועסק בענייניו הפרטיים. נטען, כי בעקבות דיווחים כוזבים אלו קיבל המבקש סכומי כסף להם לא היה זכאי.

באישום השני (שלימים זוכה המבקש הימנו בבית המשפט המחוזי) נטען, כי ביום 28.2.08, לאחר שנחקר במשך שלוש שעות בדבר האמור באישום הראשון, הודיע המבקש לחוקרי נציבות שירות המדינה שהוא מסרב להמשיך בחקירה, ומבקש הוא להפסיקה. המבקש עמד על סירובו להמשיך בחקירה גם לאחר שהובהר לו, כי סירובו הוא בגדר הפרת כללי המשמעת של שירות המדינה.

ד.

לאחר ניתוח מכלול חומר הראיות והתרשמותו ממהימנות העדים קבע בית הדין, בפסק דין מנומק ומפורט, כי אשמת המבקש, בשני האישומים, הוכחה מעבר לכל ספק סביר. הרשעת המבקש באישום הראשון התבססה, בין היתר, על עדות סגן קצין הבטחון של בית החולים (לשם הנוחות יקרא להלן

קצין הבטחון ) אשר בשנת 2007 הונחה על-ידי מנהל בית החולים דאז להתקין מצלמות אבטחה (בין היתר, באיזור שעון הנוכחות ובשער הראשי של בית החולים). קצין הבטחון העיד, כי אחת לכמה ימים היה צופה בחומר המצולם ומרכז בטבלה נתונים רלבנטיים בדבר שעת כניסתו הראשונה של רכב המבקש, החתמת שעון הנוכחות לכניסה על-ידיו, נוכחותו במקום העבודה, היציאה הראשונה של הרכב וכניסתו מחדש, החתמת שעון הנוכחות ליציאה, ויציאתו השניה של הרכב. נתונים אלה הועברו גם למנהל בית החולים. ואולם קצין הבטחון העיד, כי תוכן הקלטות לא נשמר במלואו ורק חלקים רלבנטיים עובדו ונשמרו (לטענתו, בשל מגבלת

זיכרון של המערכת הממוחשבת). צוין, כי מעבר לבדיקת ממצאי הקלטות לא היתה לקצין הבטחון מעורבות נוספות בחקירת המבקש, וההיכרות בינו לבין המבקש מעבר לכך היא שטחית ומקצועית בלבד. בית המשפט מצא את עדותו של קצין הבטחון מהימנה, והעדיפה על פני גרסת המבקש ובתו בכל הנוגע לנראה בצילומים.

ה.

בית הדין התייחס לכך שקלטות המעקב לא נשמרו במלואן והעיר, כי ככלל ראוי שרשויות התביעה ישמרו בידיהן את הראיות המקוריות העומדות לחובת נאשמים, אך במקרה דנא אין המחדל גורע מכוחן. נקבע, כי אף שהקלטות הן בגדר ראיה משנית (לעניין זה ראו י' קדמי על הראיות (תשנ"ט) 497-495, להלן

קדמי)

יש ליתן להן את מלוא המשקל. בית הדין ביסס קביעה זו על הוראות הפסיקה, לפיהן ראיה משנית עשויה לשמש תחליף לראיה העיקרית מקום שזו איננה בנמצא, וכאשר אין חשש לאמיתות תכנה; כך גם תמצית הראיה העיקרית עשויה להיות קבילה מקום בו היא משקפת נאמנה את תוכנה של הראשונה. נקבע, כי במקרה דנא צפה קצין הבטחון בתוכן הקלטות מספר פעמים, ויש בעדותו, אשר נמצאה מהימנה, כדי לרפא את הפגם שנפל באי שמירתן של הקלטות המקוריות.

ו.

יצוין, כי מעבר לקלטות ולעדותו של קצין הבטחון, עמדו לחובת המבקש גם עדויותיהם של חוקרי נציבות שירות המדינה, אשר ערכו חמישה מעקבים סמויים אחר המבקש ונקבע, כי ממצאי המעקבים ביססו את דפוס הפעולה שיוחס למבקש באישום הראשון בכתב התובענה (יצוין, כי מעקב אחד מתוך החמישה בוצע בעת שהמבקש היה בחופשה, ולכן ממצאיו לא נשקלו). כמו כן, הוזכרה עדות המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים, שסיפר כי חשד בהתנהלות המבקש, ולכן בשתי הזדמנויות שונות יצא לחפשו בשעות העבודה, אך לא עלה בידו לאתר אותו או את מכוניתו בשטח בית החולים.

ז.

בית הדין הרשיע את המבקש גם בפרטי האישום השני, אך כפי שיפורט להלן, ערעורו על אישום זה התקבל על ידי בית המשפט המחוזי, ולכן איני רואה להאריך בו.

ח.

בי ום 25.4.10 נגזרו על המבקש אמצעי המשמעת הבאים: (א) נזיפה חמורה; (ב) פיטורין לאלתר; (ג) השבת שתי משכורות שקיבל שלא כדין לקופת המדינה; (ד) פסילה לצמיתות מעבודה במשרד הבריאות; (ה) פסילה משירות המדינה למשך שלוש שנים. בגזר הדין נדונה גם גם טענת המבקש להגנה מן הצדק נוכח אכיפה בררנית, ונדחתה אף היא. כעולה מגזר הדין, כתוצאה מהצבת המצלמות נתגלו מקרים בהם עובדים בבית החולים החתימו את כרטיסי הנוכחות של חבריהם לעבודה, וננקטו נגדם הליכי משמעת פנימיים בלבד. בית המשפט קיבל את הסברי המשיבה, לפיהם עובדים אלה, בניגוד למבקש, לא עזבו את שטח בית החולים לאחר חתימת הכרטיס, אלא ביקשו מחבריהם שיחתימו עבורם את שעון הנוכחות במקום להחתימו בעצמם, אך זאת בעודם בעבודה – ולכן אין המעשים שוים בחומרתם.

ט.

ער עור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית הדין התקבל חלקית על ידי בית המשפט המחוזי ביום 14.11.10. בכל הנוגע לאישום הראשון נקבע, כי אין עילה להתערב בקביעותיו וממצאיו של בית הדין. נקבע, כי ממכלול הראיות אכן עולה שהמבקש אימץ דפוס פעולה של דיווחים כוזבים ביחס לשעות עבודתו. בית המשפט סמך ידו על קביעות בית הדין, לפיה אין ליתן אמון בגרסת המבקש, בין היתר, נוכח כבישתה וסתירות שנתגלו בה.

י.

ב ית המשפט קיבל את ערעור המבקש על הרשעתו באישום השני לכתב התובענה. נקבע, כי משנחקר המערער משך שלוש שעות, ממילא לא היתה לחוקרים סמכות לעכבו לפרק זמן נוסף. הוסבר, כי לפי סעיף 73(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996, אין לעכב אדם למטרת חקירה לפרק זמן העולה על 3 שעות, וכי סעיף זה חל גם על חוקרים בנציבות שירות המדינה לפי הוראות סעיף 16 לחוק המשמעת. נוכח זיכויו מן האישום השני מצא לנכון בית המשפט להקל בעונשו של המבקש, ולהעמיד את תקופת פסילתו מעבודה בשירות המדינה על שנתיים. בית המשפט לא מצא להתערב ביתר רכיבי גזר הדין, נוכח חומרת עבירותיו של המבקש.

הבקשה

יא.

בבקשה המפורטת מלין המבקש , בעיקר , על הראיות שעליהן ביססו הערכאות הקודמות את קביעותיהן. נטען,

בין היתר , כי קבלת הקלטות הערוכות והטבלאות שהציג קצין הבטחון מרחיבה, יתר על המידה, את החריג לכלל הראיה הטובה ביותר. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בקביעתו, לפיה קצין הבטחון צפה בקלטות המקוריות מספר פעמים, כאשר מפרוטוקול הדיון עולה, כי הקצין צפה בקלטות הערוכות מספר פעמים, וממילא גם נוכח שעות הצילום הרבות ופרק הזמן שעמד לרשותו לא ניתן היה לצפות בהן במלואן אף לא פעם אחת. המבקש הלין גם על קבילות הדו"חות שהוגשו על ידי חוקרי נציבות שירות המדינה, מן הטעם שעורך הדו"חות נכח רק בשלושה מתוך חמישה מעקבים שבוצעו. לבסוף טען המבקש, כי העונש שהושת עליו חמור יתר על המידה הן נוכח נסיבות המקרה, והן נוכח נסיבותיו האישיות.

דיון והכרעה

יב.

לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. חרף מאמציו של המבקש, אין הבקשה מעלה שאלה משפטית או ציבורית המקימה עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; בר"ש 9724/10

אליתים נ' נציבות שירות המדינה ( לא פורסם) להלן עניין

אליתים ) בסופו של יום, משיג המבקש, בעיקר, על ממצאי מהימנות ועובדה שנומקו ונתמכו בחומר הראיות על ידי הערכאות הקודמות, ובמעין אלה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב - קל וחומר ליתן בעניינה רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 5402/09

נבון נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 8928/10 אדרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). היו למבקש שני ימיו השיפוטיים, ואין מקום להוסיף עליהם. אכן נטען, כי לא היה מקום לקבל את הראיות עליהן ביססו הערכאות הקודמות את הכרעותיהן או למצער ליתן להן משקל מופחת. ואולם כפי שעולה גם מפסקי הדין, שאלת קבילותן של ראיות משניות נדונה כבר על ידי בית משפט זה בעבר, ונקבע כי מקום בו הראיה העיקרית איננה בנמצא, ניתן להפנות לראיה המשנית (ראו ע"פ 869/81

שניר נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(4) 169, 204). זאת,

גם במקרים בהם אבדן הראיה המקורית נבע ממחדלי התביעה (ראו ע"פ 4380/08

סעסע נ' מדינת ישראל ( לא פורסם) פסקאות 27-28; ע"פ 6752/09

בן חיון נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) פסקה 4; קדמי 496-497).

יב.

אמנם, מקום בו ישנו חשש כי הראיה המשנית אינה משקפת נאמנה את תוכנה של הראיה המקורית אין לקבלה (ראו

קדמי , 496-497), אך בענייננו לא עלה בידי המבקש להוכיח, כי יש סיבה לפקפק באמינותן של הראיות המשניות. גם בטענת המבקש, לפיה שגה בית המשפט בקובעו כי קצין הבטחון צפה בקלטת המקורית מספר פעמים, אין כדי להעלות חשש זה. ראשית, לא מצאתי כי מפרוטוקול הדיון ניתן להסיק באופן חד-משמעי, שאכן קצין הבטחון לא צפה בקלטות המקוריות

מספר פעמים. שנית נזכיר, כי הנתונים בטבלה, שהוצגה בפני בית המשפט, נלקחו מתוך צפיה בקלטות המקוריות ואלה תואמים את הנראה בקלטות הערוכות. הטבלאות והקלטות הערוכות, איפוא, הן ראיות משניות המעידות על תוכן הראיה העיקרית שאיננה בנמצא עוד; בדומה לתמלולי חקירה שאת תיעודה המוקלט לא ניתן להשיג (ע"פ 2801/95

קורקין נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(1) 791, 805). דומני, כי די בכך כדי לקבוע שהראיות המשניות בענייננו מעידות על תוכנן של הראיות המקוריות, ואין צורך להידרש לשאלת מספר הצפיות בקלטות המקוריות.

יג.

אין להלום אף את טענות המבקש בדבר מהימנות עדותו של קצין הבטחון. כידוע, בית משפט זה לא יטה להתערב בממצאי מהימנות אלא בנסיבות מיוחדות (ראו ע"א 3301/08

פטל נ' אורי

( לא פורסם)), וזאת מן הטעם, המעוגן בשכל הישר ובנסיון החיים, שהערכאה הדיונית היא המתרשמת באופן בלתי אמצעי מן העדויות אשר הובאו בפניה וקובעת את ממצאיה בהתאם. לא מצאתי, כי בנסיבות יש עילה להתערב בממצאי בית הדין בנוגע למהימנות קצין הבטחון. מפרוטוקול הדיון עולה, כי קצין הבטחון ציין מפורשות, שצפה בסרטים בהילוך מהיר והאט רק בקטעים הרלבנטיים (ראו פרוטוקול הדיון מיום 29.10.08 עמודים 24-25), כך שאין ממש בטענות המבקש, לפיהן לא ניתן היה לצפות בכל הקלטות בפרקי הזמן שעמדו לרשות קצין הבטחון. נציין גם, כי בית המשפט צפה אף הוא בחלק מן הקלטות הערוכות והתרשם מאיכותן, ממהימנותן ומן היכולת לזהות בהן את המבקש.

יד.

לב סוף אדגיש, כי הקלטות, הטבלאות ועדות קצין הבטחון אינן עומדות לבדן. לראיות אלה מצטרפים גם עדות מנהלו האדמיניסטרטיבי של בית החולים ודוחות המעקב של חוקרי הנציבות, שאף אם מלין המבקש על קבילות שניים מהם - עדיין ישנם בנמצא שלושה דו"חות ועדות נוספת המצביעים על דפוס פעולתו של המבקש, ומחזקים את הנראה בקלטות והאמור בטבלאות.

טו.

הוא הדין באשר לערעורו של המבקש על גזר דינו. ראשית, הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרה של סטיה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת (רע"פ 2047/09 מנסור נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)) ובמקרה דנא לא מצאתי, כי עונשו של המבקש חמור יתר על המידה בנסיבות. לאחרונה נזדמן לי להעיר על החומרה שיש לייחס למעשים בהם הורשע המבקש:

" הנושא העיקרי שעל הפרק בכגון דא הוא כי הוצאת כספים בדיווחי שווא מקופת הציבור ראויה לסנקציה, הנותנת ביטוי משמעותי להפרת האמון. לעניין זה דומה המדווח דיווחים כוזבים למעלימי מס, שהיא דרך אחרת לגניבה מן הציבור...ראוי כי ייצא הקול, שהמחיר על דיווחים כוזבים בשירות הציבור הוא כבד

( עניין אליתים ).

שירות המדינה הוא מקום עבודה כפשוטה; והמועל באמון בהקשר עבודתו אינו יכול לצפות כי השירות יעבור לסדר היום. חומרת מעשיו של המבקש אינה נובעת רק מהוצאת כספים במרמה מקופת המדינה אלא גם, כפי שציין בית הדין, מפגיעתם בתדמית השירות הציבורי ובאמון הציבור בו. בית משפט זה קבע כבר בשורה של פסקי דין שאמצעי הפיטורין, על אף השלכותיו הקשות, חיוני לעתים לשמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי ועל אמון הציבור בו, וכן להרתעת עובדים אחרים לבל ימעדו אף הם (ראו עש"מ 2784/09

ציפורי נ' מדינת ישראל פ"ד נט(1) 721, 724; עש"מ 2165/08 יעל זיקרי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); עש"מ 1116/08 מדינת ישראל נ' בהותי (לא פורסם)). נסיבותיו האישיות של המבקש, ובכלל זה מצבו הכלכלי, לא נעלמו מעיני בית הדין, אשר מצא לנכון להורות לו להחזיר לקופת המדינה רק שתי משכורות ולא את כל חמש המשכורות שקיבל שלא כדין. נזכיר גם, כי בעקבות זיכויו מן האישום השני קוצרה

תקופת פסילתו של המבקש מעבודה בשירות המדינה. דומני, כי לאחר כל אלה עונשו של המבקש מאזן נכונה בין חומרת מעשיו לנסיבותיו האישיות.

טז.

לבסוף אציין, כי מצטרף אני לדברי בית הדין, לפיהם ראוי שרשויות התביעה יקפידו לשמור בידיהן את

הראיות המקוריות

העומדות לחובתו של נאשם, וכפי שנזדמן לי להעיר בעבר:

" אומר עם זאת, במבט צופה פני עתיד, כי במסגרת חובתה הציבורית של 'הפרקליטות להביט במבט משפטי רחב אל עולם הזכויות' (בש"פ 8838/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), יתכן שלאחר שנפתחה החקירה הפלילית היה מקום להקפיד על שמירת הסרטים של השעות שסביב האירוע, גם אם בשגרה הם מושמדים - מתוך הנחה שאולי יימצא בהם עניין להגנה. כבודה של שגרת השמדת הסרטים בצבא במקומה מונח, אך משנפתחה חקירה פלילית מדובר מטבע הדברים באינטרסים מסוג אחר, ויתכן שראויה להם נקודת איזון אחרת גמישה יותר".

יז.

ס וף דבר, אין בידי להיעתר למבוקש.