ת"א 55978-08-25 ת"א 55978-08-25

בפני בקשה להתיר למבקשת (להלן: "הנתבעת") להביא ראיות לסתור את קביעתה מיום 18.2.2024 של הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה, וזאת לפי הוראת סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, ולמנות למשיבה (להלן: "התובעת") מומחים מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה ובתחום הנוירולוגיה. עובדות המקרה התובעת נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 2.2.2023. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, והתובעת נבדקה על ידי מומחים מטעם המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה (להלן: "המל"ל"), ונקבעו לה נכויות זמניות. ביום 18.2.2024 נקבעה לה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 28%, המורכבת מנכות בת 20% בתחום הראומטולוגי בשל תסמונת פיברומיאלגיה לפי תקנה 92(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, ומנכות בתחום הנוירולוגי בת 10% בגין כאבי ראש לפי תקנה 29 (5)(א)(I) לתקנות האמורות. נימוקי הבקשה לטענת הנתבעת, הרופא מטעם המל"ל אשר קבע לתובעת נכות בתחום הראומטולוגיה איננו ראומטולוג, כי אם מומחה ברפואה פנימית עם התמחות בריאות. הרופא לא בדק את התובעת פיזית, אלא קבע את הנכות באופן שרירותי על בסיס המסמכים הרפואיים, שבהם נרשם חשד בלבד לפיברומיאלגיה. לטענת הנתבעת, לתובעת עבר רפואי עשיר, הכולל כאבים מפושטים, עייפות, דיכאון, וקשיי שינה והיא קיבלה טיפול תרופתי רחב היקף עובר לתאונה וסמוך אליה, אלא שתיעוד זה לא עמד בפני הוועדות הרפואיות, ולכן לא התייחסו לכך. עוד טענה כי התובעת היתה מעורבת בשתי תאונות דרכים, מיום 23.6.2006 ומיום 20.8.2008, וכי אלו לא צוינו בפני הוועדה. עוד ובאשר לתחום הנוירולוגי, טענה הנתבעת, כי בתחום זה תועדו תלונות על כאבי ראש לאורך השנים, אלא שהנוירולוג מטעם המל"ל, אשר לא ידע על עברה הרפואי, ייחס את כל תלונותיה בדבר כאבי הראש לתאונה הנוכחית. לטענת הנתבעת, וועדות המל"ל הוטעו על ידי התובעת, אשר הצהירה בפניהן בפרוטוקול, כי היא לא סבלה מבעיות דומות עובר לתאונה, וזאת בניגוד לנחזה מהתיעוד הרפואי. משכך, נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין בקביעת הוועדה והמצדיקים הבאת ראיות לסתור. תגובת התובעת לטענת התובעת דין הבקשה להידחות. טענת הנתבעת, כי בוועדה לא ישב ראומטולוג, היא טענת סרק מטעה, שכן הוועדה רשאית להסתפק בקביעה של מומחה כללי ברפואה פנימית לפי שיקול דעתה, ואין בכך כדי להצדיק להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור. עוד טענה התובעת כי המל"ל והוועדות היו מודעים היטב לעברה הרפואי, שכן התובעת חתמה על טופס וס"ר ומסמכיה נבחנו על ידי הגורמים המקצועיים. לטענתה, היא לא סבלה מכאבי ראש כרוניים ולא מפיברומיאלגיה לפני התאונה, ואף לא הייתה במעקב או טופלה בגינם. בעניין זה הפנתה התובעת לבדיקת ראומטולוגית של קופת חולים אשר קבעה ביום 4.7.2023, כי התובעת סובלת מפיברומיאלגיה, כך שלא מדובר בחשד בלבד כפי שטענה הנתבעת. רוב התלונות אליהן הפנתה הנתבעת הינן ישנות ונסובו סביב תאונות שאירעו לפני 17 ו-15 שנים, ואין קשר ביניהם לבין התאונה דנן. לא נפל פגם בקביעת הוועדה, אין למנות לתובעת מומחים רפואיים מטעם ביהמ"ש, ודין הבקשה להידחות. המצב המשפטי על פי הוראת הסיפא לסעיף 6ב לחוק הנ"ל, רשאי בית המשפט להיענות לבקשה להבאת ראיות לסתור "אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". הצדדים שניהם הקדישו לא מעט מטיעוניהם לשם תיאור המצב המשפטי ע"פ הפסיקה ומשכך אחדד: הכלל הנוהג מזה שנים בפסיקה הוא כי רשות להבאת ראיות לסתור תינתן במשורה, במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן. לשאלה מהם אותם מקרים חריגים מתייחס בית המשפט בבר"ע 634/85 אבו עליון נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505 שם קבע: "מן הראוי, שהחריגים לכלל יעוצבו בדרך האינדוקציה, תוך בדיקת כל מקרה נתון על-פי נסיבותיו, ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש אולם בקווים כלליים ניתן, לדעתי, להצביע על שני סוגי טעמים: (א) טעמים משפטיים כגון: אם נראה לבית המשפט, כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית, קל וחומר – בטלות מדעיקרא (כגון עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי); (ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת". ובכל זאת וחרף הגישה המצמצמת, נקבע, למשל, כי במצב דברים בו לא הונחו בפני הוועדה הרפואית עובדות רלבנטיות וחשובות הקשורות במצבו של הנפגע קודם לתאונה או אחריה, יכול הדבר להצדיק היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה לגבי הקשר הסיבתי. [ראה רע"א 2993/14 רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (11.9.14)]. כך גם כאשר נמצא כי הבירור שנעשה אינו משקף את המצב הרפואי לאשורו [רע"א 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' טלבינסקי (28.8.94)]. הצדדים חלוקים היו לגבי משמעותה של פסיקה מאוחרת יותר מפי כב' השופטת י.וילנר ברע"א 7613/22 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (2.2.2023) ולגבי היותה משנה מהמצב הקיים לקולא. לאחר עיון בנטען ושוב – בפסק הדין האמור, סבורה אני כי ניתוחה של ב"כ התובעת בתגובתה משקף נכון יותר את המצב דהיום, אף אם תאמר שיש בו קריאת כיוון לשינוי. לא ניתן לומר כי בפסק הדין הנ"ל שונה המצב המשפטי הקודם. אף בגידרו מזכיר בית המשפט כי הבאת ראיות לסתור תותר רק בנסיבות חריגות. בית המשפט אמנם מציין כי טמונים קשיים ביישומו של ההסדר הקיים לפי סעיף 6ב לחוק הנ"ל ובמישור הדין הרצוי מביע הסתייגות מן האיזון הקיים וקורא לשקול בחינה מחודשת שלו, אולם במישור הדין המצוי נקבע כי כל עוד סעיף 6ב עומד בתוקפו, על בתי המשפט ליישמו ובלשונו בסיפא: "דומה, אפוא, כי יש מקום לבחון, אם בשלה העת לערוך בחינה מחודשת של ההסדר הנדון, בהתחשב בניסיון שנצבר במהלך השנים הארוכות שבהן הוא מוחל ... מכל מקום, כאמור, כל עוד ההסדר הקבוע בסעיף 6ב עומד על כנו, הרי שלמרות הקשיים שהוא מעורר, "זה רצון המחוקק ואין מקום שבתי המשפט יקבעו הלכות שתסכלנה את יישום הוראות החוק בנדון" (רע"א 7127/12 בן חמו נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פס' 6 [פורסם בנבו] (30.12.2012)." דיון והכרעה ומהדין לענייננו - לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו, אני סבורה שדין הבקשה להתקבל במלואה, וכי יש מקום למנות מומחים מטעם בית משפט הן בתחום הנוירולוגיה והן בתחום הראומטולוגיה. אקדים ואתייחס לטענה הנוגעת להרכב הוועדה. בית המשפט העליון קבע כי ברפואה המודרנית קיימות תת־התמחויות רבות, אך עצם העובדה שבוועדה ישב רופא בעל התמחות כללית ולא רופא בעל תת־התמחות ספציפית אינה מקימה היתר אוטומטי להבאת ראיות לסתור. ובכל זאת, לבית המשפט שיקול דעת לקבוע בנסיבות חריגות אם די ברופא בעל התמחות כללית לקביעת הנכות או שמא נדרשת תת-התמחות ספציפית. יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו ולבדוק אם נפל פגם מהותי בהתנהלות הוועדה. [ראה סעיף 5 ברע"א 16620-10-24 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' פלונית (26.11.2024)]. במקרה דנן, עשויה הייתי להסתפק בנוכחותו של פנימאי בוועדה תחת ראומטולוג ולא על ענין זה לבדו נוטה אני לקבל את הבקשה ובכל זאת אעיר כי לא ניתן להתעלם מכך שקביעת הוועדה לגבי הפיברומיאלגיה מתבססת על תיעוד מקופת החולים מצד ראומטולוג דווקא וכי עשתה כן ללא בדיקה קלינית. ויושם לב - התיעוד העיקרי מקופת החולים, מיום 4.7.23, מלמד כי הקביעה - האבחנה בו נסמכת על בדיקה קלינית כמקובל לשם אבחון (18 נקודות). באשר לטענה המרכזית לטעמי, הנוגעת לחסרונו של תיעוד מהתקופה שקדמה לתאונה דנן, הרי שזו אכן מצביעה על קושי בקביעת הוועדה, הגם שאף בתיעוד רחוק בזמן עסקינן, שכן וכאמור ברע"א 7950/19 פלוני נ' פלוני (30.12.2019): "כאשר העבר הרפואי כולל תלונות, ממצאים או נכות קודמת באותו איבר או באותו תחום רפואי שבו נקבעה הנכות בעקבות התאונה, הוא עשוי להיות רלוונטי לשאלה אם מלוא הנכות נגרמה עקב התאונה, או אם חלק ממנה נובע ממצב קודם. עם זאת, אין די בהצגת היסטוריה רפואית כללית או רחוקה שאינה קשורה באופן ממשי לליקוי שנקבע." מהתיעוד אליו התייחסה הנתבעת ושאותו צירפה ביום 18.10.2026 בבקשתה דכאן, עולה כי התובעת סבלה עובר לתאונה דנן מכאבי ראש חריגים, כאבי גב, צוואר, כאבים בברך ובכתף, חוסר אנרגיה, עייפות ועוד ובמשך מספר שנים, כמצוטט להלן מתוך התיעוד שהוצג: מסמך מיום 26.5.2005 בו נרשם: "כאבי ראש רקתים, לוחצים ופולסטיביים, ממשיכים שעות, ללא בחילות או הקאות, בתדירות מיספר פעמים לשבוע, מזה 4 שנים. לאחרונה תדירות התקפי כאבי ראש התגברה" (הדגשה שלי-א.ס.ח.) (עמ' 5). בהמשך, הייתה התובעת מעורבת בשתי תאונות דרכים משנת 2006 ומשנת 2008, ולאחריהן תועדו תלונות רבות על כאבי ראש, כאבי גב, כאבי צוואר, כאבים בברך ימין ובכתפיים. בתאונה מיום 23.6.2006 נחבלה התובעת בפנים ובעין מכרית האוויר, והתלוננה גם על כאבים בגב, בברך ימין (עמ' 51). במסמך מיום 25.7.2006 נרשם כי היא מטופלת בתרופות נגד כאבים אשר לא מקלות עליה: "הראש מתפוצץ לחץ על העין הימנית. וכאבי גב תחתון...". בבדיקתה נמצאה "הגבלה קשה בכיפוף קל בשל כאבי הגב", וכן נמצאה רגישות בעמ"ש מותני וצווארי, וצילום הדגים יישור לורדוזה צווארית (עמ' 21). בסוף שנת 2007 ובתחילת שנת 2008 תועדו תלונות על "כאבי ראש עזים", וכאבי גב תחתון עד עצם הזנב (עמ' 23-28). ביום 20.8.2008 הייתה מעורבת בתאונת דרכים נוספת, אחריה שבה להתלונן על כאבי ראש, צוואר וגב תחתון. כמו כן, התלוננה על סחרחורות והקאות. היא נבדקה ונמצאה, בין השאר, רגישות במגע באיברים שונים. (ראה תיעוד מרוכז בעמ' 31 בביקור מיום 29.8.08). בתיעוד משנת 2009 נרשם כי היא סובלת מעייפות, חולשה "נופלת למיטה" (עמ' 32). בביקור מיום 8.3.2022, נרשם כי הייתה מעורבת ביום 7.2.2022 בוויכוח עם לקוח בעבודה, והחלה להתלונן על "כאבי חזה ולחץ נפשי, סחרחורות, כאבי ראש. מצב הרוח ירוד" (עמ' 33). (אציין למען הסדר הטוב, כי וכאמור בסעיף 17 לתגובת התובע, מדובר בתיאור מצב רפואי בזיקה לארוע ספציפי, אולם מציאות זו נחזית כמי שנמשכה ואין לדעת אם לא תרמה תרומתה לנכות שנמצאה ע"י הוועדה, אף אם אינה בתחום הנפשי דווקא, שכן נחזים לא אחת חפיפה וקשר בין תחום זה לתחום הפיברומיאלגיה). בביקור מיום 27.10.2022 נרשם "אתמול נפלה ממכשול באוניברסיטה ונחבלה ביד שמאל... אחרי נפילה הרגישה בחילות, הזעות, סחרחורות". (עמ' 45-46). בביקור (פסיכיאטרי) מיום 30.11.2022 נרשם: "חסרת אנרגיה, פסיבית, מיואשת...", וביום 22.2.2023 נרשם: "התרגלה כבר לעייפות... עובדת ככה ככה – משתדלת לא ללכת אפילו" (עמ' 8-10). התיעוד המצטבר המובא לעיל והנפרש על פני שנים, מעורר קושי של ממש בטענת התובעת לגבי העדר עבר רפואי רלבנטי. התיעוד הרפואי מלמד כי סבלה מכאבי ראש מתמשכים פעם בשבוע במשך ארבע שנים, ותיעוד מאוחר יותר מלמד על תלונות על כאבי ראש חריגים וכאבים מפושטים באיברים שונים בגוף, עייפות וחוסר אנרגיה המאפיינים פיברומיאלגיה, אשר הניסיון מלמד שאבחונה אינו מיידי ונעשה לא אחת אך לאחר שלל ברורים ותלונות. עיון בנספח 2 לבקשה – רשימת המסמכים שעמדו בפני הוועדה – מאשר את טענת הנתבעת לגבי חסרונו הניכר של תיעוד רפואי הקודם לתאונה. (חתימת התובעת על טופס וס"ר אינה מצדיקה, כשלעצמה, מסקנה אחרת). לא זו בלבד שמסמכים אלה לא עמדו בפני הוועדה, לשאלה האם סבלה התובעת מבעיות דומות בעבר, השיבה התובעת בשלילה גם בטופס לקבלת דמי פגיעה וגם במסמכי המל"ל, מציאות שניתן להניח כי היא תורמת להנחת הוועדה כי אין חשיבות לתיעוד מן העבר. התובעת אף לא ציינה כי הייתה מעורבת בתאונות הדרכים מהשנים 2006 ו-2008 (בעת שהייתה בת 22 ו-24 בהתאמה) וכך נהגה, יש לציין, אף בתצהירה הנספח לתביעה, שם הוזכרה תאונה מגיל 19 (עמוד 76 לכתב התביעה). במצב דברים זה, בו התובעת נמנעה מהצהרה מלאה לגבי עברה ועת נחזה כי המידע הרפואי שבפני הוועדה היה חסר מאד, לא ניתן להניח סתם כך כי לפגיעות ולמכאובים שקדמו לתאונה דנן, אין השפעה כלשהי על מצבה כיום הן בתחום הנוירולוגי והן בהתפתחות הפיברומיאלגיה. עסקינן בשאלה שבמומחיות, הצריכה להיות מונחת לפתחו של המומחה הרפואי (וכך גם לגבי מחלוקת שעלתה בין הצדדים לגבי ייעודן של תרופות שצוינו בתיעוד הרפואי). למעשה, לו היה מונח בפני הוועדה מלוא התיעוד הרפואי בעניינה של התובעת, היינו מצפים לראות התייחסות מצד הוועדה למעורבותה בתאונות דרכים ולאירועים מעברה, אף אם הם לא עולים לכדי נכות. העובדה שדברים אלו לא באו לידי ביטוי בשום צורה בהחלטת הוועדה, מחזקת את המסקנה שלא עמד בפניה מלוא התיעוד הרפואי בעניינה של התובעת. בהקשר זה אפנה לפסיקה הקובעת כי בין המקרים החריגים בהם יותר להביא ראיות לסתור יימנו אלו בהם לא היו לפני הוועדה עובדות רלבנטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע – קודם לתאונה או לאחריה ואשר עשויות היו לשנות את התוצאה [ראה רע"א 6073/10 אליאור גבאי נ' אילייב (03.11.10); רע"א 7950/19 פלוני נ' פלוני (30/12/19)] כן ראה ברע"א 559/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (14/07/20) שם קבעה כב' השופטת י.וילנר כי נוכח השאלה האם מלוא החומר הרפואי הנדרש לשם קביעת נכותו של הנפגע אכן עמד בפני הוועדה הרפואית, יש ליתן היתר להבאת ראיות לסתור ויפים לעניין זה אף דבריו של כבוד השופט צ. זילברטל ברע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (8.4.13) לפיהם: "ככלל, היתר להביא ראיות לסתור יינתן כאשר מתברר שנפל פגם מהותי בהליך שהתנהל בפני הרשות המוסמכת לקבוע את הנכות על-פי הדין (במקרה שלנו, ובדרך כלל, הכוונה לוועדות הרפואיות שמטעם המוסד); או כאשר קיימים טעמים עובדתיים ממשיים המצביעים על כך שהנכות שנקבעה אינה משקפת את המצב לאשורו (בין אם לא נבחנו נתונים הנוגעים לתקופה שקדמה לתאונה הנדונה, בין אם לא נשקלו נתונים שהתגבשו לאחר מועד אותה תאונה)..." (הדגשה שלי-א.ס.ח.). לא נעלמה מעיניי טענת התובעת לפיה הנתבעת לא הצביעה על כל מסמך מפורש מרופא מקצועי המאבחן פיברומיאלגיה או כאבי ראש כרוניים מלפני התאונה, אולם אין במציאות זו כדי לגרוע מהצורך לבחון מצד איש מקצוע אם תיעוד זה רלבנטי ומשליך על קביעת נכות בזיקה לתאונה דנן. הבקשה מתקבלת לפיכך לגבי שני תחומי המינוי. סבורתני כי מינוי מומחים רפואיים מטעם בית משפט שיבחנו את מצבה של התובעת לאשורו בעוד לצדדים תעמוד הזכות לחקור אותם, אם בכך יחפצו, ישמור על האיזון הראוי בנסיבות העניין. בהינתן התוצאה ונימוקיה התובעת תשללם לנתבעת הוצאות בסך של 1,200 שקלים, וזאת, יש לציין שלא באופן הממצה עימה את שורת הדין. כתב מינוי המומחים יישלח בנפרד.