ת"א 38156-04-22 ת"א 38156-04-22

בפניי בקשת הנתבעים (המבקשים) להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ביום 05.07.2022. הבקשה הנוכחית הוגשה ביום 09.06.2026, בחלוף כארבע שנים מאז ניתן פסק הדין, מבלי שהמבקשים הצביעו על "טעם מיוחד" כנדרש בתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 המצדיק את הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין בהתאם לתקנה 131, וזאת כפי שיפורט להלן. המבקשים גם הסתירו עובדות מהותיות הנדרשות לבקשה, לרבות הליך גישור שהתנהל בין הצדדים עוד בחודש אוגוסט 2023 בעקבות פסק הדין שניתן בהעדר הגנה והליכי הוצל"פ שהתובעת נקטה נגד הנתבעים בהתאם לפסק הדין באותם שנים. יתר על כן, המבקשים התאימו ושינו את גרסאותיהם בכל פעם עם התקדמות הדיון בבקשה, לאור עובדות וראיות שהתובעת עצמה הציגה, אלא שאז התבררו סתירות בגרסאות המבקשים. על כן למעט תיקונים מסוימים שנפלו בפסק הדין שניתן במעמד צד אחד, כפי שיפורט להלן, יש לדחות את הבקשה. להלן הנימוקים והרקע הדרוש בחודש יולי 2021 פנה הנתבע 1 לתובעת וביקש ממנה הצעת מחיר לביצוע עבודות נירוסטה במסעדת שווארמה אותה ביקשו הנתבעים לפתוח. לשם כך העבירה התובעת לנתבעים הצעת מחיר עיקרית ביום 30.07.21 ושתי הצעות לביצוע עבודות נוספות ביום 05.11.2021. סה"כ עלות העבודות שהזמינו הנתבעים עמדה על 195,881 ₪. כבר לאחר שהנתבעים אישרו את הצעת המחיר הראשונה והמרכזית בחודש יולי 2021 החלה התובעת בביצוע העבודות, כאשר הנתבעים שילמו לתובעת חלק מהתמורה ובסה"כ שילמו סכום של 103,000 ₪ והיתרה בסך 92,881 ₪ לא שולמה. על כן, הוגשה התביעה על סכום זה (92,881 ₪) יחד עם דרישה לפיצויים בגין עוגמת נפש ופגיעה במוניטין בסך 15,000 ₪. התובעת ביקשה לחייב את הנתבע 1 באופן אישי תוך הרמת מסך ההתאגדות וזאת ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, לאחר שהנתבע 1 פנה באופן אישי התחייב לסלק את החוב והטעה את התובעת וגרם לה להפסדים. ביום 24.04.2022 הוגשה התביעה דנן, וביום 5.07.2022, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה במסגרתו חויבו המבקשים לשלם לתובעת סך של 107,881 ₪, כאשר סכום זה כולל בתוכו סך 15,000 ₪ עבור רכיב עוגמת נפש, בנוסף חויבו המבקשים בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד. ביום 9.06.2026, בחלוף כ 4 שנים ממועד מתן פסק הדין, הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגדם בהיעדר הגנה, בטענה כי לא ידעו על קיומו של ההליך המשפטי דנן, כי אישורי המסירה שצורפו לא תקינים, כי נפל פגם בהמצאת כתב התביעה, ולגופו של עניין טענו המבקשים כי מדובר בתביעה חסרת עילה שכן התובעת לא המציאה אישור של מכון התקנים כפי שהתחייבה בהסכם עצמו, וכן בשל ליקויים בעבודות שבוצעו. בד בבד עם הגשת הבקשה עתרו המבקשים לעיכוב והקפאה של הליכי ההוצאה לפועל בתיק 512149-10-22. באותו יום ניתנה החלטה המתנה את עיכוב הליכי ההוצאה לפועל בהפקדת ערובה בסך 30,000 ₪ בקופת בית המשפט עד ליום 15.06.2026. ביום 10.06.2026 הגישו המבקשים בקשה לעיון מחדש בהחלטת הפקדת הערובה בשל קשיים כלכליים, וביקשו להעמידה על סך 10,000 ₪. ביום 10.06.2026 נעתרתי לבקשה באופן חלקי וקבעתי כי סכום ההפקדה יעמוד על סך 15,000 ₪. ביום 22.09.26 התקיים דיון בבקשה שבו נחקרו המצהירים מטעם כל צד בנוגע לעובדות הדרושות לבקשה. טענות הצדדים בתמצית המבקשים טוענים כי מעולם לא קיבלו את כתב התביעה או את פסק הדין, לא סירבו לקבלם ולא ידעו על קיומו של ההליך המשפטי עד לבירור שנערך בשנת 2026, בעקבות רצונו של המבקש הנתבע 1 לצאת מהארץ והליכי גבייה שננקטו נגדו. המבקשים טוענים, כי אישורי המסירה אינם חתומים על ידם ונושאים הערות כגון "סירב לחתום" שאינם נכונות, או כי החתימות המופיעות באישורי הדואר אינן חתימותיו של הנתבע 1 ואף אינן דומות זו לזו. בנוסף, הנתבעים טוענים לסתירה מהותית בתצהיר המוסר, לפיה ביום 29.04.2022 בוצעו לכאורה שתי מסירות נפרדות – אחת באום אלפחם ואחת בטמרה – דבר המערער את אמינות האישורים. המבקשים טוענים עוד לסיכויי הגנה ממשיים – הם כופרים בגובה החוב, וטוענים כי שילמו 52% מהסכום שנדרש. לטענתם המשיבה הפרה את ההסכם בכך שלא סיפקה אישור ממכון התקנים, שהיה תנאי לתשלום היתרה, ועל כן לפי הוראות ההסכם עצמו הם אינם חייבים בתשלום יתרה המהווה כ-30% מסכום היתרה. עוד טענו כאמור לליקויים שונים בעבודות עצמן המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי פסק הדין הומצא לנתבעים כנדרש על פי דין הן בהתאם לאישורי המסירה והן לאוד ידיעת הנתבעים על ההליך. המשיבה טוענת כי לפי "כלל הידיעה" המבקשים ידעו היטב על ההליך שכן הצדדים ניהלו ישיבת גישור בחודש אוגוסט 2023 בהשתתפות ועדת מכובדים (הליך גישור שנפתח ביוזמת הנתבע עצמו), שם נדונו פסק הדין ותיק ההוצאה לפועל, כאשר כרצון טוב של התובעת לניהול הליכי הגישור היא אף הסכימה לעכב את הליכי ההוצל"פ מכוח פסק הדין. כראיה מציגה המשיבה התכתבות וואטסאפ מיום 10.08.2023 עם הנתבע שבה אישור על בקשה של התובעת לביטול הליכי גבייה כאשר אישור זה נשלח למבקש. עוד טוענת המשיבה, כי המסירות בוצעו כדין ונתמכות בתצהיר המוסר ובתמונות המתעדות את הגעת השליח לבית העסק באום אלפחם וטמרה. המשיבה מדגישה כי המסעדה נפתחה ופעלה כבר בנובמבר 2021, מה שמעיד על השלמת העבודות, וכי אחד השותפים של הנתבעת מתגורר בטמרה ולכן בוצעה מסירה שם. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, התרשמתי מעדויות הצדדים הנדרשות לבקשה וממכלול הראיות, מצאתי לדחות את הבקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין, להלן אפרט: כאמור בהתאם לתקנה 131 לתקנות סד"א, ככל שהמבקשים ביקשו לבטל את פסק הדין שניתן היה עליהם להגיש בקשה בעניין תוך 30 יום מהמועד שבו הומצא להם פסק הדין. בעניננו הבקשה לביטול פסק דין הוגשה בחלוף כארבע שנים מהמועד שבו נודע להם על פסה"ד ולמצער כ-3 שנים לאחר שנודע להם על פסק הדין לאור הליכי גישור שניהלו הצדדים סביב פסה"ד באוגוסט 2023. אישורי מסירה של פסק הדין יש לדחות את טענת המבקשים כי לא הייתה המצאה כדין של פסק הדין - המשיבה צירפה שני אישורי מסירה של פסק הדין מיום 5.07.2022 לשני המבקשים, המעידים כי פסק הדין הומצא להם ביום 05.09.22, אך אלו סירבו לחתום (צורפו לתגובת התובעת מיום 07.07.26). התובעת גם הוכיחה שכתב התביעה הומצא לנתבעים כנדרש, ולאחר פסק הדין אף הומצאו להם אזהרות על פתיחת תיק הוצל"פ (ר' נספחים ט' ו-ב' לתגובת התובעת מיום 07.07.26) וזאת לצד אישורי מסירה הנוגעים להליך הקיימים במערכת נט המשפט (נספח ג' לתגובה) ממערכת "נט המשפט" עולה כי דבר הדואר נמסר למבקש. במערכת יש אישור מסירה מיום 26.06.2022 אשר נושא את שמו של המבקש 1 "מר גבארין איאד" וכולל את חתימתו על קבלת דבר הדואר (נספח 3 לתגובת התובעת מיום 07.07.26 – התגובה סווגה בטעות כבקשה) דבר המלמד על כך שהנתבע ידע או יכול היה לדעת על ההליך המתנהל נגדו כבר אז. התובעת הבהירה מדוע בוצעה המצאה גם בטמרה, שכן התברר שאכן אחד השותפים של הנתבעת 2 באותם מועדים התגורר בטמרה. בכל מקרה אישור המסירה הם לנתבע עצמו שהוא גם מנהל והבעלים של הנתבעת 2. ידיעה בפועל על פסק הדין באוגוסט 2023 אפילו הייתי מניח לטובת הנתבעים, כי לא בוצעה המצאה של פסק הדין במועדים הנ"ל, הרי שהמשיבה הוכיחה כי המבקש ידע על קיומו של פסק דין כבר מאוגוסט 2023. כשנה לאחר פסק הדין, ובחודש אוגוסט 2023 פנה המבקש למנהל התובעת באמצעות קרוב משפחתו בבקשה לנהל מו"מ להסדרת החוב נשוא פסק הדין באמצעות ועדת גישור מאום אל פחם. המבקש שלח למגשר, למר סולימאן, הודעה על ההגבלות שקיבל מלשכת ההוצל"פ ("הודעה בדבר הגבלה בכרטיס האשראי" מרשות האכיפה והגבייה) וביקש עיכוב הליכים לצורך ניהול המו"מ. כדי להצביע על נכונות כנה של התובעת לנהל מו"מ, זו שלחה אסמכתא על עיכוב הליכי הוצל"פ נגד המבקשים. הודעות וואטסאפ המאשרת את ביטול/עיכוב הליכים בשני תיקי ההוצאה לפועל מיום 10.08.23 צורפו לתגובת התובעת מיום 07.07.26. בהמשך לכך, בחודש אוגוסט 2023 נערכה פגישת גישור באום אלפחם אצל "ועדת גישור של מכובדים" בהשתתפותו האישית של המבקש 1. על פי תצהירו של סלימאן פחמאוי, בפגישה זו דיברו הצדדים באופן מפורש "על התביעה ועל פסק הדין ועל הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגד הנתבעים". המבקש 1 עצמו מודה בתשובתו ובתצהירו המשלים מיום 27/07/2026 כי "בשנת 2023 השתתפתי בפגישה שנערכה באמצעות מכובדים ומגשרים מאום אל-פחם" (סעיף 28 לתצהיר המשלים) וכי באותה עת "נודע לו על הגבלה ועל הליך גבייה כלשהו" (סעיף 16 לתשובת המבקשים מיום 27.07.26) אך לטענתו רק בשנת 2026 לאחר "בירור מסודר וקבלת יצוג משפטי נודע לו על ההליכים. המבקש לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת מדוע משנת 2023 כשהוא יודע על תיק ההוצל"פ ועל הליכי הגבייה לא עשה דבר עד לשנת 2026. כמו כן לא ציין מתי בשנת 2026 נודע לו על פסק הדין. ויודגש בדיון מיום 22.09.26 אישר המבקש, כי קיבל גם את המסמך מיום 10.08.23 המאשר כי התובעת "בית הנירוסטה בע"מ" הגישה לתיק ההוצל"פ 512149-10-22 בקשה ל"ביטול הליך/ הליכים" שנפתח מסוג "פסק דין כספי" (חלק מנספח 4 לתגובה מיום 07.07.26) וכן את עיכוב ההליכים במסגרת תיק השטרות (תיק הוצל"פ 515669-04-22) בגין אותם שני שיקים (חלק מנספח 4 לאותה תגובה). הנה כי כן, התובעת הוכיחה כי הנתבעים היו מודעים היטב לפסק הדין שניתן במסגרת הליכי הגישור וניהלו מו"מ על בסיס פסק הדין שניתן ואף דרשו כתנאי לגישור כי התובעת תעכב את הליכי הגבייה בהוצל"פ. על השיקולים והרציונלים בעניין ר' החלטת בית המשפט העליון ברע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן (פורסם בנבו), הגם שבענייננו התובעת הוכיחה הן המצאה בפועל כנדרש בתקנות לאור אישורי המסירה של פסק הדין וכן ידיעה של הנתבעים על פסק הדין לכל המאוחר במסגרת הליך הגישור בשנת 2023: "אכן, ניתן לראות את כלל "הידיעה" כחריג לכלל "ההמצאה", אשר נועד לאכוף את כללי סדר הדין האזרחי כרוחם ועל-פי תכליתם האמיתית. תכליתם של כללי סדר הדין לקבוע מסגרת דיונית מוגדרת להליכים אזרחיים בבתי-המשפט אשר תאפשר פעולה תקינה ויעילה של המערכת השיפוטית תוך שמירה על זכויותיהם הדיוניות של בעלי-הדין והבטחת "יומם" בבית-המשפט. במסגרת תכלית כפולה זו נדרשת, בין היתר, הסדרה דווקנית של מועדים לעשיית פעולות שונות הקשורות בהליך השיפוטי, ואלה נגזרים אף הם מהצורך לקדם את יעילות המערכת, מחד, ומהדרישה להבטיח כי בעל-דין יוכל לקדם את עניינו במסגרת המועד שנקצב לכך בתקנות, מאידך. החובה הקבועה בתקנות לבצע המצאה כדין של כתבי-בי-דין לבעלי-הדין נועדה להבטיח כי כל שלב וכל פעולה בהליך השיפוטי שהם צד לו יהיו בידיעתם, וכי מירוץ התקופה לנקיטת הליך משפטי בידי בעל-דין על יסוד אותו כתב-בי-דין יחל מעת שהומצא לידיו כדין, שאם לא כן עלולה זכותו הדיונית להיפגע. כלל דיוני זה נועד להגן על זכויותיו הדיוניות של בעל-הדין, והוא נשמר בהקפדה, עם זאת אם חרף היעדר המצאה כדין כאמור הגיע כתב-בי-הדין בפועל לידי בעל-הדין, וניתנו בידיו עקב כך מלוא האמצעים לפעול על-פיו, הושגה תכלית ההמצאה במלואה בדרך אחרת. ...היא מתיישבת עם צרכיה של מערכת השיפוט בקיום מסגרת מועדים סבירה לניהול הליכים וסיומם; היא עונה לזכויותיהם הדיוניות של בעלי-הדין כי מירוץ התקופות לנקיטת הליך משפטי יחל רק מנקודת הזמן שבה הובא כתב-בי-הדין הרלונטי לעניין לידיעתם; היא תואמת את זכות הגישה לערכאות הנתונה לאזרח ואינה סותרת אותה. .... ענייננו נופל בגדרו של כלל "הידיעה", הגובר בנסיבות עניין זה על כלל "ההמצאה". המבקש פעל להגשת בקשה לביטול פסק-הדין ארבע שנים לאחר שנודע לו על קיום פסק-הדין נגדו. קבלת טענתו כי מעולם לא בוצעה לידיו המצאה כדין של פסק-הדין פירושה כי מירוץ התקופה לבקשת ביטולו של פסק-הדין מעולם לא החל, אף שהיו בידיו מלוא הנתונים ומלוא האמצעים ליזום את הליך הביטול עם קבלתו של פסק-הדין לידיו בפועל. קבלת טענה זו אינה מתיישבת עם הפעלה בתום-לב של כללי סדר הדין האזרחי. פירושה גם פגיעה בבעל-הדין שכנגד, אשר יתקשה בהוכחת טענותיו לאחר חלוף הזמן. משמעותה היא כי בית-המשפט ייאלץ לעסוק בעניין שחלף זמנו זה מכבר על רקע מחדל דיוני של המבקש אשר השהה את פנייתו לבית-המשפט בלא טעם טוב ובלא הצדק סביר". שיקים שבוטלו לכך יש להוסיף כי במסגרת התשלומים שהנתבעים העבירו לתובעת, היו 3 שיקים על סך 20,000 ₪ כל אחד המשוכות מחשבון הנתבעת 2, הראשון מיום 15.12.2021 השני מיום 15.01.22, וכי אותם שני שיקים לא כובדו בשל הוראת ביטול שהנתבעים העבירו לבנק. מנגד דווקא המחאה מאוחרת יותר בסך 20,000 ₪ מיום 15.02.22 נפרעה. על כן כאמור, התובעת גם פתחה נגד הנתבעים תיק הוצל"פ הנ"ל בגין אותם שני שיקים שבוטלו. אלא שגם בעניין זה נמצאה סתירה בגרסת המבקש. המבקש טען, כי הסיבה שהסכים לפרוע דווקא את השיק השלישי שמועד פרעונו היה מאוחר יותר, הייתה התערבות אביו במו"מ שניהלו הצדדים ולאחר שהובטח לו שהתובעת תשלים את העבודות (עמ' 2 לפרוט' הדיון מיום 22.09.26) דא עקא השיק השלישי נפרע עוד בחודש פברואר 2022, לפני פסק הדין שניתן בחודש יוני 2022 ועוד לפני הגישור באוגוסט 2023 כך שאין לו כל קשר לגישור משנת 2023 ולפסק הדין שניתן. מכאן גם עולה, כי הנתבעים ידעו היטב כי הגישור בחודש אוגוסט 2023 עוסק גם ובעיקר בפסק הדין שניתן נגד הנתבעים ולא רק באותם שני שיקים, בפרט שידע או יכול היה לדעת כי נפתחו נגדו שני תיקי הוצל"פ בהתאם להודעות שקיבל על עיכוב הליכי הגבייה. תיק הוצל"פ אחד מחודש אפריל 2022 ביחס לשיקים ותיק הוצל"פ נוסף מאוקטובר 2022 ביחס לפסק הדין. הנה כי כן, המבקשים לא הצביעו על טעם מיוחד כלשהו המצדיק הארכת מועד של 4 שנים ולמצער של 3 שנים להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. בית המשפט העליון קבע ברע"א 1000/17 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו): "בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי "טעם מיוחד" בכגון דא הוא "קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" (רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 10 (28.4.2008); ראו גם רע"א 3776/16 גנים נ' דרור, [פורסם בנבו] פסקה י (15.8.2016) (להלן: עניין גנים)). בשים לב לחשיבותה של הזכות החוקתית בדבר גישה לערכאות, אומצה אמת מידה "מרוככת" לבחינת בקשות מהסוג האמור, כך שבית המשפט נדרש לאזן בין מספר שיקולים ובהם "עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום-לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותה הציבורית, וסיכוייו של ההליך" (רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 17 (21.4.2015)". כמו כן נקבע כי: "8. השאלה הראשונה בה יש להכריע במקרה דנן היא האם יש מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין; התשובה לשאלה זו שלובה בשאלה השנייה העומדת על הפרק והיא, האם יש להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין – זאת משום שבמסגרת הבקשה להארכת מועד, יש "לפזול" אל עבר ההליך העיקרי (בהקשר זה הבקשה לביטול פסק הדין) ולבחון את סיכוייו הלכאוריים [רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח. בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 18 (16.8.2012)]; ...זאת, שכן כאשר נטען לביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט (להבדיל מביטול מחובת הצדק), נדרשת בחינה של סיכויי הצלחתו של ההליך העיקרי (בהקשר זה – התנגדות המבקשים לאישור פסק הבוררות) [רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה, [פורסם בנבו] פסקה 5 והאסמכתאות שם (8.10.2015)]" רע"א 4131/17 יהלומי מור ברדרס בע"מ נ' יורי מור". קודם לכן אבהיר כי משהצביעה התובעת על המצאה כנדרש של כתב התביעה ושל פסק הדין, אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. סיכויים לכאורה של ההליך גם כאן המבקשים לא הצביעו על סיכויים לכאוריים בהליך עצמו, למעט בנוגע לשני רכיבים בפסק הדין שיש לבטל, הנוגעים לאגרת מכון התקנים ופיצויים בגין עוגמת נפש. מדובר בשני רכיבים נפרדים ועצמאים. באשר לטענות המבקשים לליקוים בעבודות עצמן, הרי שטענות אלה נטענו בעלמא –הנתבעים לא הציגו בזמן אמת כל טענה על ליקוי בעבודות (חרף התכתבויות באוואטסאפ בין הצדדים באותם מועדים). לא זו אף זו, לאחר הצעת המחיר העיקרית ולאחר שהתובעת החלה בביצוע העבודות הנתבעות אף הזמינו שתי עבודות נוספות מצומצמות יותר בחודש נובמבר 2021, על סך 28,571 ₪ ו-7,605 ש"ח. יתר על כן בסיום מרבית העבודות הנתבעים אף פתחו את מסעדת השווארמה וזו החלה לפעול כבר בתחילת חודש נובמבר 2021 זאת בהתאם לפרסום בעמוד הפייסבוק של המסעדה מיום 08.11.2021 (נספח ז' לתגובת התובעת) ולאחר מכן הנתבעים אף אישרו זאת בתשובתם מיום 27.07.26. אישור מכון התקנים – אמנם בהצעת המחיר הראשונה מיום 30.07.21 נרשם בנוגע לתנאי התשלום כי 35% מהתמורה יש לשלם עם אישור ההזמנה, 35% נוספים בתחילת העבודות באתר ו"היתרה עם אישור מכון התקנים" (30% - הצעת המחיר נספח 1 לכתב התביעה) אלא שכאמור הנתבעים עצמם לא ראו באישור זה כאישור עקרוני, פתחו את המסעדה כבר בתחילת חודש נובמבר 2021. רק לאחר מכן כאשר התובעת ביקשה לסייע לנתבעים לקבל את אישור מכון התקנים וביקשה שהנתבעים ימציאו שלושה מסמכים: "תוכנית בטיחות, אישור חשמל מוסמך ותוכנית ציוד" (התכתבות בוואטאפ מ-25.11.21) הנתבעים הם אלה שלא המציאו אף לא אחד מאותם שלושת אישורים הדרושים ולכן לא ניתן היה לפנות ולקבל את אישור מכון התקנים. הנתבעים לא הציגו אף לא אחד מאותם שלושת אישורים, ולכן גם פנתה התובעת לנתבעים בתזכורת בהודעת וואטסאפ ביום 28.11.21 תוך שהיא שואלת את הנתבעים מה עם התוכניות. אלא שגם במסגרת הבקשה הנוכחית להארכת מועד לביטול פסק הדין, לא צורפו אף אחד מאותם שלושת אישורים שהנתבעים נדרשו להמציא לצורך אישור מכון התקנים, ללמדך שאכן הנתבעים הם אלה שעיכבו את קבלת האישור. באשר לטענת הנתבעים, כי התובעת עצמה עבדה לפי תוכנית עבודה וכי התוכנית מצויה ברשותה, הרי שהובהר, כי אין מדובר באותן תוכנית עבודה שעל בסיס עבדה התובעת לספק ולהתקין את מוצרי הנירוסטה במסעדה, וכי היה על הנתבעים להמציא תוכנית בטיחות ותוכיות ציוד בסיום העבודות. הנתבעים גם לא הוכיחו ששילמו לתובעת סכום נוסף במזומן של 10,000 ₪ וגם טענה זו הועלתה בעלמא. כמו כן, התובעת הצביעה על מעורבות אישית של מנהל הנתבעת, התחיבויות שלו לתשלום הסכומים שנותרו במחלוקת ועל כן יש להותיר את חיוב הנתבעים ביחד ולחוד. תום הלב של המבקשים והסתרת עובדות מהותיות כאמור לא ניתן להתעלם מכך שבבקשה הראשונה שהגישו הנתבעים להארכת מועד לביטול פסק הדין, לא גילו עובדות מהותיות, לרבות הליך גישור שהתנהל בין הצדדים בנוגע לפסק הדין, הסכמת התובעת לעכב את הליכי ההוצל"פ במסגרת הליך הגישור שנוהל באוגוסט 2023, העובדה שהמסעדה נפתחה והחלה לעבוד עוד בחודש נובמבר 2021 לאחר שהתובעת ביצעה את מרבית העבודות. שינוי גרסאות וסתירות בגרסת המבקש. המבקש גם לא הסביר מדוע הבקשה מוגשת רק כעת והסתפק בתחילה בטענה כללית כי "רק לאחר שערך בירור בענייניו המשפטיים פנה לקבלת יעוץ משפטי". לאחר מכן טען כי לאחר שקיבל התראה טלפונית על הגבלות בתיק הוצל"פ החל לברר את העניין. משהציגה התובעת את הליך הגישור שבו השתתף הנתבע בעצמו ואף קיבל באופן אישי אישורים על עיכוב הליכי הוצל"פ, טען לראשונה כי מאחר שאינו עורך דין לא הבין את המשמעויות הנובעות מכך. כבר נפסק לא אחת כי "...היעדר ייצוג או אי ידיעת הדין אינם עולים כדי "טעם מיוחד" המצדיק ברגיל קבלת בקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק [ראו: בש"א 9228/10 אביטן, נכה צה''ל נ' מינהל מקרקעי ישראל, (27.4.2011), פסקה 4] (מתוך החלטה בת"א (שלום חי') 6523-09-16 אביחי מורד נ' פלוני (פורסם בנבו מיום 20.12.20). המבקשים ממקדים את טענותיהם בכך שלא קיבלו את כתב התביעה, אלא שמלבד העובדה שטענה זו אינה מתיישבת עם אישורי המסירה, הרי שבשעה שניתן פסק דין והמבקשים ידעו עליו, הרי שהמועד הרלבנטי להגשת הבקשה הוא המועד שבו נודע להם על פסק הדין (לכל המאוחר) בשנת 2023. רק לאחר שהתובעת הזכירה את הליך הגישור "נזכר" הנתבע באותו הליך גישור כתוצאה מהליכי הוצל"פ שננקטו נגדו (ר' סעיף 11 ו-28 -31 לתצהיר משלים של התבע מיום 27.07.26). טענת הנתבע, כי נודע לו רק על עיכוב ההליכים מבלי שהומצא לו פסק הדין, גם אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים. בנוסף הנתבע נמנע מלציין מועד מסויים שבו נודע לו על פסק הדין למעטו טענה כללית על שנת 2026. המבקש גם לא הציג אסמכתא כלשהי לכך שהמסעדה אכן נסגרה ב-30 ביוני 2022, זאת כדי לתמוך בטענתו שהמצאת פסק הדין למסעדה ביום 05.09.22 נעשתה לאחר שהמסעדה כבר סגורה. בכל מקרה הוצגו המצאות נוספות של ההליך לרבות ממערכת נט המשפט ביום 26.06.22 לנתבע עצמו וכן של פסק הדין לנתבע עצמו ביום 05.09.22 שסירב לחתום. רכיבים שיש להפחית מפסק הדין עם זאת נתבעים הצביעו, על שני רכיבים שניתן לבודד מפסק הדין ולהפחית אותם: אישור מכון התקנים - בשל העובדה שלא הוצג אישור של מכון התקנים, אין מקום לחייב את הנתבעים בסכום של 3,000 ₪ + מע"מ (באותה עת בשיעור של 17% - לפי הצעת המחיר הראשונה מיולי 2021 והתובעת למעשה אישרה שיש להפחית סכום זה. פיצויים בגין עוגמת נפש - כמו כן יש להפחית מפסק הדין שניתן רכיב הפיצויים בגין עוגמת נפש שנפסק בסך 15,000 ₪ רכיב שהתובעת לא הציגה נתונים כלשהם שיש בהם כדי להצדיק פיצויים אלה כאשר עסקינן בחברה (ר' למשל ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (פורסם בנבו) כך גם לא הוכחה פגיעה במוניטין. התוצאה: אני דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, למעט שני תיקונים שנפלו בפסק הדין. מסכום פסק הדין שניתן ביום 05.07.22 יגרעו הסכומים הבאים: 3,000 ₪ + 17% (מע"מ באותה עת – 3,510 ₪ (כולל מע"מ) עבור אגרת מכון התקנים. 15,000 ₪ - פיצויים בגין עוגמת נפש ופגיעה במוניטין שלגבי סיכויי התביעה נמוכים מאוד, משלא הוצגו ראיות כלשהן התומכות ברכיבים אלה. על כן סכום פסק הדין שניתן ביום 05.07.22 יעמוד על 89,371 ₪ במקום 107,881 ₪ (סעיף 1 לפסק הדין). כמו כן כבר נפסק רכיב הוצאות בסך 1,500 ₪ שאין מקום להפחיתו. בהתאמה יופחת שכ"ט עו"ד שנפסק ל- 10,546 ₪ (במקום 14,000 ₪). בכפוף לשינויים הנ"ל בפסק הדין (סכום פסה"ד ושכ"ט עו"ד), תדחה הבקשה להארכת מועד ולביטול פסק הדין. משנדחתה עיקר הבקשה, הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין דחיית הבקשה הנוכחית בסך 4,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יצורפו לסכום זה הפרשי ריבית שיקלית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. באחריות התובעת לעדכן הסכומים הנ"ל בתיק ההוצל"פ תוך 4 ימים מהיום. משנדחתה הבקשה, אני מבטל את ההחלטה שהורתה על עיכוב הליכי הוצל"פ בכפוף לעדכון הסכומים כמפורט לעיל. המזכירות תסגור את התיק / הבקשה.