בפני כבוד השופטת ענת יהב בעניין: המאשימה: מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד אוראל מזרחי ועוה"ד נועה קלדרון נגד הנאשם: ניר פולדי ע"י ב"כ עוה"ד אלון זלצברג ועוה"ד ניסים דאודי גזר דין כללי כתב האישום הנאשם הודה והורשע בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים"). על פי עובדות כתב האישום, במועד הרלוונטי התגורר הנאשם בדירה ברחוב בן יהודה 43 בתל אביב - יפו. בתאריך 28.6.23 בשעה 10:23, או בסמוך לכך, הגיעו שוטרים לדירה על מנת לבצע צו חיפוש שניתן ביום 21.6.23. במסגרת החיפוש נמצא, כי הנאשם החזיק בדירה בסמים מסוכנים מסוגים שונים שלא לצריכתו העצמית, שלא כדין וללא היתר: בדופן חלון, מאחורי המשקוף, החזיק בשקית סם מסוכן מסוג METHYLMETHCATHINONE במשקל 55.58 גרם; ב- 20 שקיות חלוקה שהכילו סם מסוג זה במשקל נטו מחושב של 19.5580 גרם + 0.5160 גרם; ב-20 שקיות חלוקה שהכילו סם מסוכן מסוג METHYLMETHCATHINONE במשקל נטו מחושב של 19.3860 + 0.4100 גרם; ב-86 טבליות שהכילו סם מסוכן מסוג MDMA, KETAMINE ו METHYLMETHCATHINONE. ההסכמה בין הצדדים לא כללה הסכמות לעונש שיוטל בסופו של הליך. עדיין, הוסכם כי הנאשם יופנה לעריכת תסקיר שירות מבחן שיבחן אף את שאלת הרשעת הנאשם בדין. עוד הצהירה המאשימה כי בשלב זה, עמדתה לעונש היא מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ולאחר קבלת תסקיר, ישובו הצדדים לשוחח ביניהם. תסקיר שירות המבחן מתסקיר ראשון שהוגש ביום 14/05/2025, עלה כי הנאשם, כבן 40, רווק המתגורר בגפו, בעל עסק עצמאי לשיפוצים ומייסד עמותה למען קשישים וניצולי שואה שנותנת שירותי סיוע ללא תמורה .סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה, שירת כלוחם וקצין ביחידה מובחרת ובשירות מילואים פעיל עד לביצוע העבירה הנוכחית. תיאר מערכת יחסים משפחתית מלוכדת ותומכת, על אף אכזבתם ממעורבותו בעבירה. דיווח על שימוש מזדמן וחברתי בקנאביס בשנות העשרים לחייו, שהתפתח בגיל 30 לשימוש בסמים ממריצים, אך הפסיק את השימוש כליל בכוחות עצמו בעקבות מעצרו ובדיקת השתן שמסר, נמצאה נקייה משרידי סמים. הנאשם הודה בביצוע העבירה הנוכחית, הביע חרטה והסביר כי הרקע למעשיו היה יציאתו מהארון בגיל מאוחר, שהובילה לבילוי במסיבות וחשיפה לאוכלוסייה שולית. שיתף כי כעת, ניתק קשריו עם חברה זו, עזב את עיר מגוריו וערך שינוי באורח חייו ואף הביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי לצורך בחינה ביקורתית ומעמיקה של הנסיבות הרגשיות שהובילו אותו לביצוע העבירה, לצד זיהוי מצבי הסיכון ורכישת כלים להתמודדות. שירות המבחן העריך כי גורמי הסיכון הם חומרת העבירה הנוכחית ונטייתו לטשטש את מעשיו, בעוד גורמי הסיכוי הם היעדר עבר פלילי, מערכת תמיכה משפחתית, תפקוד תעסוקתי ונכונות לטיפול תוך שהתרשם מאדם שלוקח אחריות על מעשיו, מכיר בחומרת מעשיו ומבטא חרטה להתנהלותו הבעייתית. לאור זאת, המליץ השירות לאמץ את הפן הטיפולי - שיקומי ולהטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה, צו של"צ בהיקף נרחב של 200 שעות, ולבטל את הרשעתו בדין כדי למנוע פגיעה בתפקודו כמורשה חתימה בעמותה ובשאיפתו לחזור למילואים. לנוכח תסקיר זה, נדחה הדיון לצורך קבלת תסקיר משלים ושילובו של הנאשם בהליך טיפול קבוצתי. מתסקיר משלים שהוגש ביום 18/12/2025, עלה כי החל מיום 27/10/2025 השתלב הנאשם בקבוצה פסיכו-חינוכית המיועדת למי שביצעו עבירה ראשונה, המונה 16 מפגשים שבועיים. הגיע לכל המפגשים בזמן, שיתף פעולה באופן מלא וגילה אחריות להליך הטיפולי. שירות המבחן שב והמליץ על אימוץ הפן הטיפולי-שיקומי, הטלת צו מבחן לחצי שנה לצד ביצוע 200 שעות של"צ, וכן על ביטול הרשעתו בדין. בתסקיר משלים נוסף שהוגש ביום 23/02/2026, דווח, כי הנאשם סיים בהצלחה את השתתפותו בקבוצה הטיפולית. שירות המבחן אף ציין כי הנאשם גילה אחריות, מוטיבציה פנימית להליך הטיפולי ומחויבות לקידום מצבו. שירות המבחן חזר על המלצתו להטיל עליו צו מבחן למשך חצי שנה, של"צ בהיקף של 200 שעות וביטול את הרשעתו בדין. חוות דעת ממונה על עבודות השירות לנוכח עתירת המאשימה, הופנה הנאשם לבחינת התאמתו לריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. חוות דעת התקבלה ביום 24.2.2026, ממנה עולה כי הנאשם מתאים לריצוי עונש מאסר בדרך זו. טיעוני הצדדים ב"כ המאשימה הפנתה לעובדות כתב האישום, לערכים המוגנים שנפגעו, לסוג וכמות הסמים שנתפסו בדירת הנאשם ועתרה למתחם עונש הולם שמתחיל מ-9 חודשי מאסר בפועל ונע עד 24 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית (הפנתה לפסיקה לאישוש עתירתה). לעניין העונש המתאים לנאשם, הפנתה לתסקירי שירות המבחן ולנוכח ההליך הטיפולי שעבר הנאשם, ציינה כי לטעמה יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם ולהשית על הנאשם עונש של 5 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, מאסר מותנה על כל עבירות הסמים, קנס, פסילת רישיון הנהיגה על תנאי, התחייבות להימנע מביצוע עבירות סמים וצו מבחן. בנוסף, עתרה המאשימה להותרת ההרשעה על כנה, שכן הנאשם לא הוכיח קיומו של נזק קונקרטי ולנוכח חומרת מעשיו ונסיבות ביצוע העבירה והפנתה לפסיקה ממנה ביקשה ללמוד כי אף בעניינם של בעלי תפקידים אחרים הדורשים רישיונות, בתי המשפט לא ביטלו את הרשעתם והותירו את בחינת רישיונם לגורמים הרלוונטיים. ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעה, תוך שהפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, וציין כי לטעמו מדובר אדם יוצא דופן, רב סרן במילואים ששירת כמ"פ באגוז והקים עמותה שעוסקת בשיפוץ בתים של ניצולי שואה (במ/2-במ/4). הסנגור הסביר כי הרקע למעידה החד-פעמית היה יציאתו המאוחרת של הנאשם מהארון, וטען כי הרשעה עלולה להביא לסגירת העמותה שכן הנאשם הוא "מורשה חתימה" בה. בנוסף, נטען כי הרשעה תפגע קשות בסיכוייו של הנאשם להליך "התקשרות להורות משותפת", אימוץ או פונדקאות (במ/5). עוד הגיש הסנגור דיסק המתעד את הכתבות שנעשו על העמותה של הנאשם וכן אסופת פסיקה (במ/6). הנאשם הביע חרטה עמוקה ושיתף כי מאז המקרה עבר התעוררות גדולה, עזב את תל אביב ועבר להרצליה, ניתק כל קשר שולי ולא יצא עוד למסיבות. הוא הסביר כי הרשעה תמנע ממנו להמשיך להוביל את העמותה שהקים וכן תעכב או תמנע לחלוטין את חלומו להיות הורה במסגרת הורות משותפת או פונדקאות. לבסוף, תיאר הנאשם את כאבו על כך שנמנע ממנו לשרת במילואים בשל האיסור לשאת נשק, ופירט כיצד ניסה לתרום לצבא בדרכים אחרות במהלך המלחמה. עוד העידה אימו של הנאשם לעונש, וציינה כי הנאשם עוזר לה מאוד ומהווה עבורה מקור לגאווה. דיון והכרעה קביעת עונשו של הנאשם, יהיה לאור העיקרון לו הבכורה והוא עקרון ההלימה, תוך מתן יחס הולם בין חומרת העבירה המיוחסת לנאשם בנסיבותיה, מידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש אשר יוטל עליו. לצורך קביעה זו יש לבחון מספר אספקטים; הערכים החברתיים שנפגעו ממעשה זה ומידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה בבתי המשפט ומהן הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). הערכים המוגנים ונסיבות ביצוע העבירה הנאשם החזיק בדירתו סמים מסוגים שונים ובמשקלים שונים, כפי שפורט לעיל בנסיבות כתב האישום בהן הודה, כאלו הנחשבים לסמים קשים, סינטטיים, חלקם נחשבים 'סמי רחוב', שהשפעותיהם הפיזיים קשים. העבירה שביצע הנאשם פוגעת בערכים החברתיים הנוגעים לשלומו ובריאותו של הציבור וכבר נקבע לא אחת, שפגיעתם של הסמים בחברה הינה רחבת היקף וכוללת הן את המשתמש הבודד, אך גם את משפחתו והמעגל הקרוב, זאת לצד ההשפעה על החברה כולה. לנושא נגע הסמים והחשיבות שבעקירתו מהשורש ראו רע"פ 8388/22 אביבי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.12.2022). הענישה בעבירות אלו נובעת מן הצורך להילחם בנגע הסמים עמד בית המשפט העליון בפסיקה ברורה ונוקבת. ראו ע"פ 3172/13 עלא סואעד נגד מדינת ישראל (07.01.2014): "על פגיעתן הרבה של עבירות הסמים ועל תפקידו של בית המשפט במאבק בנגע הסמים לצד גורמים וגופים נוספים, עמד בית משפט זה פעמים רבות... אין ספור מילים נאמרו בדבר הצורך להכות בכל אחת ואחת מחוליות הפצת הסם... המאבק בנגע הסמים הוא סיזיפי ואל לנו להשלות את עצמנו כי ענישה מכבידה תביא לחיסול הנגע. כל עוד יהיה ביקוש לסמים יהיה גם היצע, כך גם בישראל וכך במדינות הים. אך המאבק אינו חסר תוחלת. גם אם לא ניתן לחסל את נגע הסמים לחלוטין, ניתן גם ניתן להקטין את היקפו ולצמצם את נזקיו." הנאשם החזיק בביתו בסם מסוג METHYLMETHCATHINONE במשקל של 55.58 גרם וכן ב-20 שקיות חלוקה שהכילו סם מאותו הסוג במשקל של 19.5580+0.5160 גרם. בנוסף, החזיק הנאשם ב-20 שקיות חלוקה של הסל שלעיל במשקל של 19.3860+0.4100 גרם וב-86 טבליות שהכילו סמים מהסוג שלעיל וכן MDMA וקטמין. לעניין הסם המרכזי אותו החזיק הנאשם, קבע בית משפט המחוזי בבאר שבע, לאחר קבלת חוות דעת מומחה, בת"פ (מחוזי ב"ש) 43372-07-23 מדינת ישראל נ' אזולאי (14.3.2024): "בעניין בן חמו, שהוזכר לעיל, התביעה הגישה חוות דעת מומחה ביחס לסם המטילמטאקטינון ובית המשפט קיבל את חוות הדעת כמציגה מידע אמין ומהימן בנוגע לטיב הסם ולהשפעותיו, שעל יסודה ועל יסוד עדות המומחית שערכה אותה קבע את הדברים הבאים – "MMC ידוע בכינוי "דוקטור", "ממסי" ו-"מפדרון", משתייך למשפחת "האמפטמינים וקטינונים סינטטיים", ידוע כ"סם פיצוציות" ואין לו שימוש רפואי כלשהו. הסם זמין למכירה באתרי אינטרנט פיראטיים ובשוק הסמים בצורות של אבקה, טבליות וקפסולות לבליעה. משתמשים ב- MMC בשאיפה, הזרקה, עישון והכנות רקטליות. המינון הידוע של מנת סם הוא כ-75–250 מ"ג למנה. כך, מתוך 100 גרם של אבקת MMC ניתן לייצר כ-400–1,330 מנות סם. בהסנפת אבקה המינון למנת סם נמוך יותר וכך כמות המנות שניתן לייצר גדולה יותר. השפעות MMC דומות להשפעות סמים כגון MDMA, אקסטזי וסמים ממריצים אחרים, ולעיתים משמש כתחליף לסמי מועדונים ידועים כגון אקסטזי וקוקאין... במנעד שבין אלו המכונים "סמים קלים" כדוגמת קנביס, לבין אלו המכונים "סמים קשים" כדוגמת קוקאין - MMC נמצא קרוב יותר ל"סמים הקשים" כדוגמת קוקאין." עוד ראו את האמור בע"פ 1635/14 שי יהודה נ' מדינת ישראל (21.8.2014) נקבע בנוגע לסם ה- PMETHYLMETHCATHINONE: "הפסיקה מכירה בסמים חמורים יותר ופחות, אך יש לדעת את מאפייניו של כל סוג. לסם הנדון – Methylmethcathinone – תכונות מיוחדות משלו. סם זה הידוע כ"סם פיצוציות" כולל מרכיב "קאתינון" הגורם, בין היתר, לתלות נפשית משמעותית, לתופעות חרדה, הזיות ופרנויות, והמשתמשים בו עשויים להיקלע למצבים פסיכוטיים (ראו ע"פ 4623/07 מדינת ישראל נ' יאיר אזרי (31.10.2007)). כידוע, השימוש בסם מסוכן אינו פוגע במשתמש לבדו, כי אם בבני משפחתו ובזרים לו, בסביבתו הקרובה והרחוקה, וסופה של השפעתו המחריבה להתפרס על פני החברה בכללותה. הנה כי כן, מעגלי ההרס הקשורים בשימוש בסמים מסוכנים ובייבואם מתרחבים והולכים, כמעגליה של אבן הפוגעת במים מורעלים." מהאמור עולה, כי הסם משתייך למשפחת הסמים הנחשבים ומוחזקים כ'קשים' שתופעותיהם קשה וחמורה. כך אף סם ה-MDMA משתייך לקבוצת הסמים ה"קשים" יותר (ראו את הסקירה שנעשתה אודות השפעותיו של הסם בת"פ (ב"ש) 5775-02-18 מדינת ישראל נ' תורג'מן (1.11.2018))). מדובר בכמות סמים גדולה, מגוונת ומחולקת למנות. נוכח נסיבות החזקת הסם, סוג הסמים, המגוון ומשקלם, אני קובעת כי הפגיעה בערכים המוגנים הינה ברף הבינוני- גבוה. שאלת הרשעת הנאשם בדין ההגנה עתרה לביטול הרשעת הנאשם בדין וזאת לאור הנזק שיגרם לנאשם כ"מורשה חתימה" בעמותה וכן לנוכח רצונו של הנאשם להחל בהליך "התקשרות להורות משותפת" ולשוב לשרת במילואים (הוגשו מסמכים לתמיכה בטענותיו – במ/2-במ/6). אף שירות המבחן בהמלצתו סבר כי יש לבטל את הרשעת הנאשם בכדי למנוע פגיעה בתפקודו בעמותה ובשאיפתו לחזור למילואים. המאשימה מנגד, ביקשה להותיר את הרשעת הנאשם על כנה בהעדר נזק קונקרטי ולנוכח חומרת העבירה המיוחסת לנאשם. הכללים לסיום הליך ללא הרשעה הותוו בהלכת כתב (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997)), שם נקבע באופן ברור, שסיום הליך בלא הרשעה הוא היוצא מן הכלל ויש לעשות בו שימוש במקרים חריגים ובהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, בהתחשב בסוג העבירה ובנסיבות המקרה; כאשר אי הרשעה אינה פוגעת יתר על המידה באינטרס הציבורי ובשיקולי הענישה האחרים; השני, כאשר הרשעת הנאשם צפויה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו (ראו רע"פ 2020/23 אורי סוויסה נ' מדינת ישראל (12.3.23)), זאת מכיוון שהכלל הוא שההרשעה יש בה משום ביטוי להיבט הנורמטיבי שקבע המחוקק ואשר החברה מעוניינת בשמירה עליו ו"מן הראוי שהיבט זה יכתיב את התוצאה" (ראו עפ"ג (מחוזי ת"א) 41723-11-14 פודגורני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 7.10.15 בפסקה 8)). בנושא זה אף יש להפנות לקביעתה של כב' הש' חיות (כתוארה אז), ברע"פ 5206/03 גוסיינוב נ' מדינת ישראל (14.7.03) את הדברים הבאים: "בית משפט זה חזר וקבע, כי לגבי נאשמים בגירים יופעל האמצעי של הטלת שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן לא מתקיים יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה". על כללים אלו חזר בית המשפט לאורך שנים בעקביות (למשל ראו רע"פ 841/20 אלדין נ' מדינת ישראל, בפסקה 8 (4.2.2020) ורע"פ 6496/20 ורבר נ' מדינת ישראל (21.9.20) בפסקה 10). לעניין התנאי הראשון, הנאשם הורשע בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, כאשר החזיק מגוון סמים במשקלים שונים ברכבו כפי שפורט מעלה בערכים המוגנים שנפגעו. אכן בנסיבות אלו ניתן לומר כי עבירה זו יכולה לעמוד בתנאי הראשון שבהלכת כתב. ראו אף כי במקרים מסוימים וחריגים, נמנעו בתי המשפט מהרשעה בעבירות סמים חמורות יותר של סחר בסם מסוכן מסוגים שונים והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בכמויות לא מבוטלות, במספר מקרים ובתמורה לסכומי כסף משמעותיים (עפ"ג(ת"א) 33377-03-20 מדינת ישראל נ' אנאל ברכה אלשיך (16.12.2020); ע"פ(י-ם) 11045-09-18 יעקב ישראל אליאסיאן נ' מדינת ישראל 3.3.2019); עפ"ג(י-ם) 67452-12-18 מדינת ישראל נ' מתן בוזגלו (7.4.2019); ע"פ (י-ם) 33947-10-17 מדינת ישראל נ' שלמה קרוקוצקי (20.3.2018)). עוד עיינתי באסופת הפסיקה שהוגשה על ידי ההגנה, ממנה עולה כי בתי המשפט נמנעו מהרשעת נאשמים בעבירות סם חמורות יותר מעניינו של הנאשם (ראו לדוגמה: ת"פ (ראשון לציון) 65092-02-19 מדינת ישראל נגד גיל עילם (31.5.2020); ת"פ (תל אביב) 65214-03-23 מדינת ישראל נ' חייט (22.9.2024)). אך יחד עם זאת, יש לבחון את התנאי השני. לעניין התנאי השני, הנזק הקונקרטי שייגרם לנאשם במידה שיורשע – על פי הפסיקה, על הנאשם להצביע על פגיעה ספציפית, ברורה וממשית ולא די בהעלאת אפשרות עתידית וערטילאית לפגיעה כזו (ראו למשל ע"פ 8528/12 ציפורה נ' מדינת ישראל )פורסם בנבו, 3.3.13); רע"פ 54/15 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.1.15); רע"פ 1439/13 קשת נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.3.13); רע"פ 8627/12 הנסב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.12.12). בפסיקה כבר נקבע כי: "אין די בחשש אפשרי להמשך התפתחותו המקצועית של המבקש כדי להצדיק הימנעות מהרשעה, שהיא כידוע תוצאתה הישירה של הוכחת אשמתו של אדם בהליך הפלילי" (רע"פ 2768/18 סיוון נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (12.6.2018). בהקשר זה, יש להפנות לעמדת הפסיקה לפיה, המלצת שירות המבחן איננה מחייבת את בית המשפט: "יש אמנם לייחס חשיבות רבה לתסקיר שירות המבחן, אשר מספק תמונה עשירה ומקצועית ביחס להיבטים שעליהם הוא מופקד. ואולם, אין לראות בהמלצתו של שירות המבחן הכרעה שיפוטית. הכרעה זו מסורה אך ורק בידיו של בית המשפט, אשר בסמכותו לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים באשר לעונש שיש להטיל על נאשם" (רע"פ 5023/18 בדיר נ' מדינת ישראל [נבו] (28.06.2018). כאמור לעיל, לא די בכך כדי להצביע על נזק קונקרטי. בית המשפט העליון דן אף בעניינם של רופאים, קבלנים ועורכי דין ודחה בקשתם לביטול ההרשעה חרף האפשרות לפגיעה תעסוקתית (ראו למשל: רע"פ 1931/15 מויססקו נ' מדינת ישראל (26.3.2015); רע"פ 1/15 כצמן נ' מדינת ישראל (19.1.2015); רע"פ 5100/14 מסרוואה נ' מדינת ישראל (28.7.2014); רע"פ 6449/15 חלוואני נ' מדינת ישראל (12.10.2015); ורע"פ 2323/17 פלוני נ' מדינת ישראל (12.6.2017)). מכאן, בית המשפט העליון שב והדגיש, כי אין די בהוכחת מידת ודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי כדי להימנע מהרשעתו של נאשם, אלא יש להוכיח כי הרשעה תביא לפגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו: "בראש ובראשונה אבקש להתייחס לטענה, לפיה 'די במידת ודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי' כדי להימנע מהרשעתו של הנאשם. גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה, לפיה יש להצביע על כך שהרשעתו של הנאשם תביא 'לפגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו', ולבסס טענות אלה בתשתית ראייתית מתאימה... החובה להצביע על נזק קונקרטי, מתיישבת עם אופיו המצומצם של החריג שעניינו הימנעות מהרשעה, אשר נועד לחול אך במקרים מיוחדים בהם קיימים טעמים כבדי משקל הנוגעים לצורכי שיקומו של הנאשם" (רע"פ 7224/14 פרנסקי נ' מדינת ישראל (10.11.2014)). לביסוס בקשתו של הנאשם לביטול הרשעתו, הגיש מספר מסמכים: בהסכם ההתקשרות להורות משותפת (במ/5), ממנו עולה כי הנאשם חתם על הסכם התקשרות עם חברת "החסידה" בפנייה למציאת שותפה להבאת ילדים לעולם בדרך של הורות משותפת. עיינתי במסמך על כלל סעיפיו ולא ראיתי כי ישנה דרישה להמצאת גיליון רישיון פלילי, אם כי ישנו סעיף המתייחס למסירת מידע אישי לשם בחינת התאמתו, אך יחד עם זאת, אין אף ראיה לכך שככל שהנאשם ישתף אודות עברו הפלילי, תמנע ממנו האפשרות להבאת ילדים בדרך זו; עוד עיינתי במסמך שהוגש ממשרד המשפטים לפיו הנאשם הינו מורשה חתימה יחד עם אחר בעמותה "פועלים מהלב למען קשישים וניצולי שואה" (במ/4); בנוסף עיינתי בכלל מכתבי התודה שקיבל הנאשם מאנשים להם עזר במסגרת העמותה (במ/3), וכן צפיתי בדיסק המצורף (במ/6), ואין לי ספק כי הנאשם מוערך, מסייע לאנשים רבים ואני מברכת על כך. יחד עם זאת, לא ניתן לומר כי פעילותו במסגרת העמותה תיפסק עם הרשעתו ולא הוגש מסמך המלמד על כך. אף אם לא יוכל הנאשם לשמש כמורשה חתימה אזי ישנו מורשה חתימה נוסף שיוכל לעשות כן ואין הדבר מעיד בהכרח על סגירת העמותה או על פגיעה בעבודתה השוטפת; עיינתי אף במסמכים אודות שירותו הצבאי של הנאשם (במ/2), מהם ניכר כי הנאשם מוערך ומבצע את שירותו הצבאי על הדרך הטובה ביותר ואף שירת את המדינה בזמן מלחמה באופן מעורר השראה כפי שכתב המג"ד במסמך שצורף. עוד עולה מהמכתב כי הנאשם כרגע איננו בשירות מילואים אך לא מצוין כי שירותו הופסק בשל ההליך הפלילי שמתנהל כנגדו ולא הוגש מסמך המעיד על כך שהנאשם לא יוכל לשוב לשירות מילואים לאחר הרשעתו בדין. כאן המקום להתייחס לגזר דין שהגיש הסנגור שניתן על ידי מותב זה, ממנו ביקש להסיק כי אף בעניינו של הנאשם כאן, יש לבטל את הרשעתו (ראו והשוו ת"פ (תל אביב) 65214-03-23 מדינת ישראל נ' חייט (22.9.2024)). אומר כי שם, בשונה מענייננו, הנאשם הוכיח קיומו של נזק קונקרטי ממשי שכן עבד ברשות שדות התעופה משך כ-13 שנים, ומעיון בחוק ובכללי רשות שדות התעופה עלה כי עם הרשעתו של הנאשם הוא יפוטר מעבודתו באופן מידי ומבלי שיוכל לשוב לעבוד במשך 7 שנים לאחר הרשעתו. בנוסף, תסקיר שירות המבחן הצביע על משמעות גדולה מאד שיש לנאשם בעבודתו והשפעתה על חייו האישיים כעמוד התווך היחיד בחייו אשר יש בו כדי לשמוט את הקרקע מתחת לרגליו. מה שאין כך בענייננו. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי שיש להורות על ביטול הרשעת הנאשם מכוח הכללים שנקבעו בהלכת כתב. מדיניות הענישה הנוהגת עיון בפסיקת בתי המשפט מעלה כי מתחם העונש ההולם בעבירת החזקת סם שלא לצריכה עצמית הוא רחב ותלוי בסוג הסם, בכמות, חלוקתו למנות ומכלול נסיבות ההחזקה. ניתן ללמוד על מתחם העונש ההולם בין היתר מפסקי הדין הבאים, כאשר חלקם חמורים יותר אך ניתן ללמוד מקל וחומר: רע"פ 82267-11-25 אלפסי נ' מדינת ישראל (4.12.2025) - הנאשם הורשע בעבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית בצוותא ובשיבוש מהלכי משפט, בכך שהחזיק בצוותא עם אחר, בכניסה למסיבת טבע, בסם מסוכן מסוג MDMA-KETAMINE במשקל של כ-5.5 גרם נטו שהיה מחולק, וסם מסוכן זהה במשקל של כ-3.8 גרם נטו. בסך הכול, החזיק הנאשם בכ-9.3 גרם נטו של סמים מסוכנים. בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם הנע בין 10 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית והוטלו עליו 11 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחו. רע"פ 73879-03-25 דיל נ' מדינת ישראל (21.5.2025) - הנאשם הורשע בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. הנאשם החזיק בביתו 20 גרם סם מסוכן מסוג MDMA-KETAMINE, 11 גרם של סם מסוג מטילמתקאתינון ו-50 גרם קנבוס, יחד עם משקלים אלקטרוניים ושקיות שקופות לחלוקה. בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם הנע בין 15 חודשי מאסר בפועל לבין 30 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. על הנאשם, צעיר נעדר עבר פלילי, שהודה ולקח אחריות, שהשתתף באופן פעיל וחיובי בהליך קבוצתי בשירות המבחן, ותוך התחשבות בשיקולי ההרתעה, נקבע כי ראוי לקבוע את עונשו מעל תחתית המתחם. עם זאת, בית המשפט מצא לחרוג בעניינו משיקולי שיקום, הוטלו 12 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, קנס בסך 10,000 ₪ ופסילה על תנאי. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחו. ת"פ (ת"א) 79780-12-20 מדינת ישראל נ' ריבן (13.1.2026) - הנאשם הורשע בריבוי עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית ובעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הנאשם החזיק בידו בשקית סם מסוכן מסוג FLUORODESCHLOROKETAMINE במשקל נטו של 0.9957 גרם. כאשר הודע לו על מעצרו, השליך הנאשם את הסם מידו לרצפה בכוונה להפריע לשוטר לבצע עבודתו כדין ולהכשילו בכך. עוד החזיק הנאשם במגירה בדירתו בסמים המסוכנים הבאים: שקית סם מסוכן מסוג P-METHYLMETHCATHINONEבמשקל נטו של 15.0766 גרם, 20 בולי סם מסוכן מסוג LSD' 30 כדורי סם מסוכן מסוג MDMA' ,שקית סם מסוכן מסוג MDMA במשקל נטו כולל של 11.8334 גרם, במגירה נוספת בדירתו, החזיק נאשם במשקל אלקטרוני ובכסף מזומן בסך 2,150 ₪. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם שנע בין 12 חודשי מאסר בפועל ונע עד 24 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו וכן ענישה נלווית. ת"פ (ראשל"צ) 63295-03-24 מדינת ישראל נ' ורשילבוסקי (22.4.2025) - הנאשם הורשע בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית והחזקת סכין. הנאשם החזיק ברכבו סם מסוג P-METHYLMETHCATHINONE באריזת פלסטיק סגרוה בקשר ובתוכה 13 אריזות פלסטיק סגורות כל אחת בסגר במשקל כולל של 12.98 גרם נטו וכן בבקבוקון פלסטיק פתוח אליו מחוברת כפית, ובתוכו את אותו הסם במשקל של 0.63 גרם נטו. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם לשתי העבירות שנע בין מאסר קצר לריצוי בעבודות שירות ונע עד 15 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות וענישה נלווית. ת"פ (ב"ש) 44503-01-23 מדינת ישראל נ' שומוב (31.5.2023) - הנאשם הורשע סם מסוכן מסוג METHYLMETHCATHINONE במשקל 4.2 גרם. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין 8 חודשי מאסר בפועל ל- 16 חודשי מאסר בפועל, והנאשם נדון ל- 9 חודשי מאסר בפועל. ת"פ (ת"א) 46969-03-20 מדינת ישראל נ' ווקנין (18.5.2022) - הנאשם הורשע בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית בכך שהחזיק בדירתו סם מסוג מטילמטאקטינון במשקל של 13.48 גרם, קנבוס במשקל של כ-4 גרם נטו, לצד משקלים אלקטרוניים ושקיות איטום שקופות. בית המשפט דחה את בקשת הנאשם לבטל את הרשעתו וקבע כי המקרה לא עומד בשני התנאים שנקבעו בהלכת כתב. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם נע בין 2 חודשי מאסר בפועל, לנשיאה בדרך של עבודות שירות, לבין 12 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט מצא לחרוג ממתחם העונש ההולם והשית על הנאשם צו של"צ בהיקף של 200 שעות במסגרת צו מבחן, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס בסך 2,000 ₪. מכל האמור לעיל, לנוכח נסיבות ביצוע העבירה, סוג הסמים, הכמות ומדיניות הענישה הנוהגת אני קובעת כי מתחם העונש ההולם מתחיל מ-7 חודשי מאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות ונע עד 24 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. חריגה ממתחם העונש ההולם והעונש המתאים לנאשם לאחר קביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט לגזור את העונש בתוך מתחם זה תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות אלה המנויות בהוראות סעיף 40יא לחוק העונשין. עם זאת, לבית המשפט סמכות לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם, משיקולי שיקום, בהתאם להוראות סעיף 40ד'(א) לחוק העונשין. נקבע כי השימוש בסעיף זה יהא במשורה ורק אם מצא, כי הנאשם השתקם או שסיכוייו להשתקם הינו ממשי (ע"פ 7757/21 מרזוקי נ' מדינת ישראל (24.05.2022). ועוד נאמר בעניין זה, כי החריגה תעשה רק מקום ש"ניכרים בפועל" אותו שיקום או סיכוי (ראה ע"פ 671/22 אחמד אבו תנהא נ' מדינת ישראל (20.10.2022), כאשר, גם אם שוכנע שהשיקום או הפוטנציאל מתקיימים בנאשם, עדיין (לפי סעיף קטן ב' לסעיף זה). בין כלל השיקולים, יש אף לשקול את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען על מנת לקבוע שאירוע זה והנאשם יהיו זכאים לאותה הקלה, שכו, "שיקולי השיקום, על אף חשיבותם, אינם חזות הכל ולצדם יש להתחשב בשיקולים נוספים, כדוגמת גמול והרתעה" (שם ובפסיקה המאוזכרת). עוד יש לומר, כי חריגה מטעמי שיקום נעשית על פי רוב בעקבות תסקיר של שירות המבחן המצביע על סיכוי ממשי לשיקום (ראו ע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.2018)). הנאשם, יליד 1984, נעדר עבר פלילי, בעל עסק עצמאי לשיפוצים, שירת כלוחם וקצין ביחידה מובחרת ובשירות מילואים פעיל כרב סרן עד לביצוע העבירה, מייסד ועוסק מורשה בעמותה שנותנת שירותי סיוע לקשישים וניצולי שואה וכן מתעתד להתחיל בהליך של הורות משותפת ופנה לצורך כך לאיתור שותפה מתאימה עבורו. הנאשם הביע חרטה על מעשיו והסביר את הרקע למעשיו בשל כך שיצא מהארון בגיל מאוחר ונחשף לחברה שולית אך כיום, עזב את העיר וערך שינוי באורח חייו. עוד השתתף הנאשם בהליך טיפולי קבוצתי בשירות המבחן שערך 16 מפגשים שבועיים, שם, שיתף פעולה באופן מלא וגילה אחריות להליך הטיפולי. אף שירות המבחן המליץ על ביטול הרשעת הנאשם בדין. לנוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם וההליך הטיפולי, המאשימה עתרה לחריגה ממתחם העונש ההולם אך עתרה להותרת ההרשעה על כנה. עוד שמעתי את הנאשם ואת חשיבות שמירת על אורחות חייו כיום ובעיקר תפקידו בעמותה ובכלל תרומתו לחברה. שמעתי את אימו ששיתפה כי הנאשם הוא מקור גאוותה. מכל האמור לעיל, מצאתי לחרוג ממתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם, אם כי כפי שציינתי לעיל, לא מצאתי להורות על ביטול הרשעתו. אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: צו של"צ בהיקף של 250 שעות בהתאם לתכנית שתועבר על ידי שירות המבחן בתוך 30 יום מהיום. 7 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע. 2 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 2 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים מסוג עוון. קנס בסך 5,000 ₪, אותם יוכל הנאשם לשלם בתוך 90 ימים ולא יאוחר מיום 05.01.2027 צו מבחן למשך חצי שנה. ניתן צו כללי למוצגים לפי שיקול דעת קצין המשטרה. המוצגים יחולטו/יושמדו/יושבו לבעליהם עפ"י החלטת קצין משטרה וזאת בחלוף מועד הערעור. ככל שהופקד פיקדון בתיק או בתיק המעצרים הקשור לתיק זה ובהעדר מניעה על פי דין, יוחזר הפיקדון למפקיד או לידי מי מטעמו עפ"י יפוי כוח. ניתן יהיה לשלם את הקנס/ פיצוי/ ההוצאות כעבור שלושה ימים מיום מתן ההחלטה/ גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 ימים מהיום. המזכירות תעביר העתק לשירות המבחן ולממונה על עבודות שירות.
ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ז, 05 אוקטובר 2026, במעמד הצדדים.