בג"ץ 1431/18 אביהו חיון נ. רשות המיסים

השופט נ' הנדל:

1.

שתי עתירות מקופלות בעתירה שבכותרת. האחת, מופנית כלפי משיבים 1-2, ומגוללת את הקשיים הכלכליים שאליהם נקלע העותר – שאינו מיוצג. לטענתו, נקלע למצב זה גם בשל התנהלות רשויות המס, הדורשות ממנו סכום שלטעמו אינו מגיע להן ובכך מונעות ממנו להשתקם. הוא מבקש, אפוא, "לקבל בחזרה את המס תשומות שלקחו ממני וכן את הקנסות ההזויים", ואולי אף פיצוי. השנייה, עוסקת בסירובו של משיב 3 להעניק לעותר "תעודת קבלן רשום", תוך התעלמות מן הניסיון המעשי העצום שצבר בתחום. העותר סבור כי רישומו יאפשר לו לשוב ולהתפרנס בכבוד ממקצועו כקבלן בניין.

2.

למעשה, די בכך שהעותר כרך תחת קורת גג אחת סוגיות שונות, שכל אחת מהן קשורה במסכת עובדתית ומשפטית נפרדת, כדי להביא לדחיית העתירה על הסף (ראו, למשל, בג"ץ 3713/14 טל נ' היועץ המשפטי לממשלה (28.5.2014)). עם זאת, עיון בחומר מלמד כי דין כל אחד מרכיבי העתירה להידחות על הסף גם כשלעצמו.

3.

השתלשלות האירועים המתוארת ברובד הראשון של העתירה אינה נהירה. ברור כי העותר חש שנגרם לו עוול על ידי פקידי משיבה 1. עם זאת, העתירה אינה מציגה תשתית עובדתית מפורטת וברורה, ולא ניתן להבין ממנה את מהות הכספים שעל גבייתם מלין העותר, את הזיקה – ככל שקיימת – בין מס התשומות לרכיב הקנסות, ואת נסיבות ועילות החיוב בהם. יתר על כן, העתירה אינה מציגה כל עילה משפטית להשבת הכספים ששולמו, מעבר לטענה סתמית כי הדבר נעשה "שלא בצדק". כלל הוא כי "על עתירה המוגשת לבית משפט זה להיות מוקפדת בהצגת תשתית עובדתית מפורטת ומלאה, ובנימוקים משפטיים סדורים ומדויקים" (בג"ץ 10153/16 בניני בר אמנה חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים , פסקה 9 (9.11.2017)). בהעדר תשתית כזו, לא ניתן לבחון את טענות העותר – ועל כן, דין הרובד הראשון של עתירתו להידחות על הסף גם כשלעצמו, ללא צורך בקבלת תשובת משיבים 1-2 ( שם ; בג"ץ 4255/17 פלוני נ' משרד הביטחון , פסקה 4 (26.12.2017)). למעלה מן הצורך, אוסיף כי לאור הסעדים המבוקשים נראה שהפורום המתאים לבירור טענות העותר הוא בית המשפט האזרחי המוסמך, ולא בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. לעותר עומדת, אפוא, האפשרות לפתוח בהליך מתאים בפני הערכאה המוסמכת, ולפרוש במסגרתו את טענותיו באופן סדור וברור – בכפוף לסדרי הדין והכללים הרלוונטיים.

3.

הרובד השני של העתירה נוסח בבהירות רבה יותר, ועל כן הוריתי למשיב 3 (להלן: משרד השיכון ) להגיש תגובה מקדמית לגביו. בתגובתו, הבהיר משרד השיכון כי העותר אמנם פנה בקשר לרישומו בפנקס הקבלנים לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הרישום ) – אך נמנע מהגשת בקשה פורמלית בעניין, בהתאם להנחיות שנמסרו לו. משכך, סבור משרד השיכון כי דין ראש זה של העתירה להידחות על הסף עקב אי מיצוי הליכים. המשרד הוסיף כי בשנת 2002 נדחתה בקשת רישום קודמת שהגיש העותר, אלא שאם העתירה מופנית כלפי אותה החלטה ראוי לדחותה על הסף בשל השיהוי הכבד בהגשתה – ומשום שעומד לעותר סעד חלופי בדמות הגשת ערר לפי סעיף 9 לחוק הרישום.

העותר השיב לתגובת משרד השיכון, והלין על כך שגורמי הרשות שעמם שוחח לא הביאו לידיעתו את האפשרויות הפתוחות בפניו, ואף יצרו אצלו את הרושם "שאין טעם להגיש בקשה שמראש אתה יודע שלא תאושר".

4.

בנסיבות המפורטות, יש לדחות ראש זה של העתירה על הסף גם כשלעצמו, הן בשל אי מיצוי הליכים – אי הגשת בקשה פורמלית לרישום בפנקס הקבלנים, מאז נדחתה בקשה קודמת בשנת 2002 – והן בשל קיום סעד חלופי. כלומר, גם אם בקשת הרישום שבידי העותר להגיש תידחה, ומובן שאיני מביע עמדה לגופו של עניין, דרך המלך להשגה על החלטה כזו היא הגשת ערר לוועדת ערר ייעודית, שהחלטותיה נתונות לערעור לפני בית המשפט לעניינים מינהליים (סעיפים 9 ו-11 לחוק הרישום). בידי העותר להגיש, אפוא, בקשה פורמלית לרשם – אשר יבחן אותה בהתאם לנורמות המסדירות את הרישום בפנקס.

5.

העתירה נדחית. אין צו להוצאות.