בג"ץ 4963-23 בג"ץ 4963-23

השופט י' אלרון:

1.במוקד העתירה שלפנינו טענות העותרת נגד סמכות בית הדין הרבני לדון בענייני גירושיה מהמשיב 11 (להלן: המשיב). ככל שניתן להבין מהעתירה, העותרת והמשיב נישאו זה לזו בשנת 2004 ולהם שני ילדים. בשנת 2017 נוצר "קרע" בין השניים אשר חדלו לחיות יחדיו תחת קורת גג אחת. עוד עולה מתגובתו המקדמית של המשיב לעתירה, כי בסמוך לאחר מועד הקרע התנהלה בבית הדין הרבני האזורי בנתניה תביעת חלוקת רכוש, אשר הוכרעה בפסק דין מיום 27.11.2022. העותרת ערערה לבית הדין הרבני הגדול על פסק הדין, אולם לבקשתה "הוקפאו" ההליכים בשל השגתה לפני בית הדין הרבני האזורי על עצם סמכות בתי הדין הרבניים לדון בענייניה.

2.לטענת העותרת, אשר אינה מיוצגת בעתירה שלפנינו, לבית הדין הרבני לא הייתה כל סמכות לדון בעניינה הואיל ולדבריה היא "מעולם לא עמדה בפני רושם נישואין ולא פתחה תיק נישואין, לא באה בזיקה למוסד הרבנות ושלוחותיו, מבחירה". על כן, בעתירה מבוקש להורות על עצירת ההליכים המתנהלים בבתי הדין הרבניים.

בנוסף, בעתירה מבוקש, בין היתר, כי המשיב 4-3 יהא מנוע מעיסוק בעתירה, בשל ניגוד עניינים; כי המשיבה 9 תפתח מחדש חקירה פלילית באשר לזיוף תיק הנישואין של העותרת והמשיב; וכי המשיבה 14 תמסור פירוט אודות כל המינויים בשירות הציבורי, בהם היה מעורב המשיב.

3.מנגד, לעמדת המשיב 11, יש לדחות את העתירה הן על הסף הן לגופן של טענות. בתגובת המשיב פורט כי בעוד שההליכים בבית הדין הרבני בעניינם של הצדדים החלו בשנת 2017, רק בחלוף 6 שנים ולאחר שבית הדין הרבני פסק בתביעת הרכוש, הוגשה השגת העותרת לבית הדין הרבני באשר לחוסר סמכותו לדון בענייניה. על כן, לטענתו, יש לדחות את העתירה משטענת הסמכות לא נטענה בהזדמנות הראשונה כמתחייב.

מלבד זאת, לשיטת המשיב יש לדחות את העתירה גם בשל היותה כוללנית, מסורבלת, בעלת טענות ערעוריות במהותן, ומשלא מוצו ההליכים כנדרש בטרם הגשת העתירה.

4.דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, והתערבות בהן תיעשה במשורה ובמקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (בג"ץ 5376/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (8.11.2022)). על פני הדברים, וככל שניתן להבין מהעתירה, העותרת תוקפת את סמכות בית הדין הרבני, בעוד שהליך בירור הסמכות טרם הושלם ועודנו מתנהל בעיצומו לפני בית הדין הרבני האזורי. בעניין זה, מבין הכתובים עולה כי נערך דיון במעמד הצדדים, אשר לאחריו התבקשו הצדדים להגיש סיכומים וכי ממילא טרם ניתנה החלטה סופית של בית הדין הרבני האזורי בעניין הסמכות. ההליך טרם מוצה אפוא, ובמקרה זה כלל אי ההתערבות בהחלטות והתנהלות בית הדין הרבני מקבל משנה תוקף (בג"ץ 4689/20 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (12.7.2020)). לזאת יש להוסיף כי מכל מקום בית משפט זה לא יידרש לעתירה המופנית כלפי החלטת בית הדין הרבני האזורי אם לא מוצו הליכי הערעור בפני בית הדין הרבני הגדול (בג"ץ 5306/22 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 9 (2.11.2022)).

מלבד זאת, כידוע, על בעל דין המבקש לכפור בסמכותו של בית הדין הרבני להעלות טענה זו בהזדמנות הראשונה בפניו, שאם לא כן, בית הדין הרבני רשאי לראות את עצמו בר-סמכות ולא יימנע מהמשך הדיון והכרעה (בג"ץ 6334/96 אליהו נ' בית הדין הרבני האיזורי, פ"ד נג(2) 153, 166-165 (1999)). בענייננו, מתקבל הרושם כי העותרת התייצבה בבית הדין הרבני האזורי בדיונים בתביעת חלוקת הרכוש והשמיעה את טענותיה ודרישותיה ביחס לתביעה זו, בעוד שטענת חוסר הסמכות עלתה במפורש רק בשלב מאוחר יותר.

5.זאת ועוד אחרת, דין העתירה להידחות על הסף גם בשל היותה כוללנית, נעדרת מסד עובדתי חיוני ומשלא ניתן להבין לאשורם את הסעדים המבוקשים בה. בתוך כך, כאמור לעיל, רק מתגובת המשיב ניתן להבין כי ההליכים בבית הדין הרבני החלו לפני מספר שנים וכי ניתן זה מכבר פסק דין בעניין תביעת חלוקת הרכוש, בעוד שרכיב עובדתי משמעותי זה נעדר מגוף העתירה (בג"ץ 3007/23 פלוני נ' מדינת ישראל – המשרד לביטחון פנים, פסקה 2 (18.4.2023)). בנוסף, העתירה כורכת נושאים רבים וסעדים שונים – החל מסוגיית סמכות בתי הדין הרבניים דרך בקשה להורות למשטרה על עריכת חקירה וכלה בדרישה להדיח את דייני בית הדין הרבני. בדרך זו, לא ניתן לקיים דיון ממשי בסוגיות כל אחת בפני עצמה, לא כל שכן באופן מיטבי (בג"ץ 4908/23 שטרנליכט נ' משטרת ישראל (9.7.2023)).

6.בשולי הדברים יוער כי מתחילתו של ההליך נעתרתי לחלק מבקשותיה הרבות של העותרת, וזאת על מנת לאפשר לה להבהיר את טענותיה וכדי שהעתירה תבורר באופן מיטבי. בתוך כך, לפנים משורת הדין, אפשרתי לעותרת להשיב לתגובת המשיב לעתירה. אף על פי כן, חלף האפשרות להשיב לתגובת המשיב באופן ענייני, העותרת בחרה להגיש בקשה נוספת אשר משוללת יסוד שבדין וממילא דינה לדחייה.

7.סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. לפנים משורת הדין, לא מבלי התלבטות, לא ייעשה צו להוצאות.