פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
6274/03
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים:
1. חליל מילאד
2. נדים חדיד
3. אסתר עמבר
4. רחל מיטיילר
5. חנה קוצ'וק
6. אלינה נחמיהייב
7. בלה זיידמן
8. מרגרטה זטלמן
9. פלורי כלף
10. פרומה אל-תר
11. יהודית ליצי
12. זהבה אדרי
13. אסתר דוידוביץ
14. רחל חכם
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. שר הבריאות
3. מנכ"ל משרד הבריאות
4. ראש מנהל הסיעוד במשרד הבריאות
5. מנהל תחום תקנות ותנאי שירות במשרד
הבריאות
6. הוועדה הבין-מוסדית לתוספות שכר והשמה
לאחיות
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרים:
עו"ד דניאל אשכר
בשם המשיבים:
עו"ד אביגיל בורוביץ
פסק-דין
השופט מ' חשין:
העתירה שלפנינו עניינה הכרה בתארים אקדמיים לצורך גמול שכר והשמה. העותרים, עובדי סיעוד העובדים בבתי-חולים ממשלתיים בצפון הארץ, רכשו במיכללות אקדמיות שבחסות אוניברסיטת בר-אילן תארים אקדמיים רב-תחומיים במסלול חברה וסוציולוגיה ובמסלול חברה וחינוך. הוועדה הבין-מוסדית לתוספות שכר והשמה לאחיות החליטה שלא להכיר בתואר האקדמי שהשיגו העותרים לצורך גמול שכר והשמה, בסוברה כי התואר אינו קשור קשר הדוק במידה מספקת למקצועות הסיעוד. העותרים, ארבעה-עשר במספר, טוענים טענות קשות נגד החלטת הועדה. לדבריהם, החלטת הוועדה לוקה בחוסר סבירות, בחוסר תום לב ובשיקולים זרים, מפלה היא אותם לעומת עובדי סיעוד אחרים אשר תואריהם הוכרו לצורכי גמול שכר והשמה, ומהווה היא הפרה של הבטחה מינהלית.
2.בהחלטתנו מיום 9.12.03 ביקשנו מן העותרים להבהיר בכתב מה טעם פנו אל בית-המשפט הגבוה לצדק ולא אל בית-הדין לעבודה. העותרים השיבו את שהשיבו אך אנו לא מצאנו בתשובתם כל נימוק משכנע כי דווקא על בית-המשפט הגבוה לצדק להידרש לעתירתם וליתן סעד בידיהם.
3.נושא סולמות השכר האקדמיים לעובדי סיעוד מוסדר בהסכם קיבוצי שנחתם בין מדינת ישראל- המעבידה של העותרים שלפנינו - קופת חולים כללית וההסתדרות המדיצינית "הדסה", לבין ההסתדרות הכללית והסתדרות האחיות והאחים בישראל. הסמכות להכיר בתארים אקדמיים נוספים לסיעוד לצורך מיקומם בסולמות השכר הופקדה בידי הועדה הבינמוסדית שחברים בה נציגי המעסיקים במערכת הבריאות: נציגי משרד האוצר, משרד הבריאות, קופת-חולים כללית, מרכז השלטון המקומי ועוד. לפני העותרים עומדת אפוא דרך המלך לנוע בה בערכאות, והיא, לתבוע את מעבידתם - המדינה - לפני בית הדין לעבודה כמשפט העבודה. אכן, לבתי הדין לעבודה הסמכות לדון בתביעות אלו, שכן ענייננו ביחסי עובד-מעביד; לא עוד אלא שסמכותו של בית הדין לעבודה סמכות ייחודית היא כהוראתו של סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969.
4.דין והלכה הם מימים ימימה, כי במקום שלעותר עומד סעד חלופי ראוי ויעיל לפני ערכאת שיפוט אחרת, לא יידרש בית-המשפט הגבוה לצדק לעתירה. בענייננו-שלנו, שעריו של בית הדין לעבודה פתוחים לרווחה לפני העותרים, ותמיהה היא בעינינו מה טעם מקישים הם על שערי הבג"ץ דווקא. אם כך על דרך הכלל, לא-כל-שסמכותו של בית הדין לעבודה בענייננו, כדבר החוק, "סמכות ייחודית" היא. אכן, סמכותו של בית הדין לעבודה אינה שוללת את סמכותו של הבג"ץ (ראו, למשל: 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מז (2) 229, 239-237). ואולם, בג"ץ לא יידרש לעתירות כגון זו שלפנינו אלא במקרים חריגים כגון במקרים המעלים שאלות משפטיות הנוגעות בשורשיו של שילטון החוק. ראו עוד: בג"צ 991/91 דוד פסטרנק נ' שר השיכון והבינוי פ"ד מה (5) 50. ענייננו-שלנו אינו מעורר אלא שאלות-שיגרה של שכר וכספים ולא נמצא לנו כל הצדק כי דווקא הבג"ץ יידרש לו. יתר-על-כן: ענייננו מעלה שאלות עובדה הדורשות בירור, ודווקא בית-הדין לעבודה הוא הפורום המתאים לליבון אותן שאלות. צר לנו שהעותרות לא נשמעו לעצתנו ולא מחקו את העתירה.
5.אנו מחליטים לדחות את העתירה. העותרים ישלמו למדינה שכר-טירחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ז בכסלו תשס"ד (22.12.03).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת ש ו פ ט