בג"ץ 6509/06 מרים ג'אודת שמלי נ. שר הפנים

1.עותרת 1 היא אזרחית ישראלית אשר נישאה לעותר 2 - תושב האזור - בשנת 2001, בבית-הדין השרעי. בני-הזוג ושני ילדיהם מתגוררים בג'לג'וליה. לאחר נישואיהם, הגישו העותרים בקשה לאיחוד משפחות. מאחר והבקשה שהוגשה מטעמם לא נתמכה בתיעוד הנדרש, הם נדרשו להשלים את החסר, ועשו זאת בתאריך 2.1.03. לאחר שבועות ספורים התקבלה אצל העותרים הודעתו של משרד הפנים, בה נמסר להם כי בקשתם סורבה נוכח החלטת הממשלה מיום 12.5.02, וכי על עותר 2 לעזוב את הארץ.

2.העותרים טוענים כי פנו למשרד הפנים עוד בטרם התקבלה החלטת הממשלה, אולם, משרד הפנים התמהמה בטיפול בעניינם ללא סיבה מוצדקת. עוד הם טוענים, כי פרקליט ששכרו כדי לעתור בשמם לבית המשפט הגבוה לצדק כנגד החלטת הסירוב - הטעה אותם, ולא פעל כפי שהתחייב בפניהם. נוכח כל האמור, מבקשים העותרים לחייב את המשיבים ליתן לעותר 2 אשרת שהייה בישראל ו/או אזרחות ישראלית.

3.העתירה שבפנינו לוקה בשיהוי ניכר, ועל כן, דינה להידחות על הסף. לעותרים נודע על דחיית בקשתם עוד בחודש ינואר 2003. חרף זאת, הם הגישו את עתירתם רק עתה, בחלוף למעלה משלוש שנים. יתרה מכך, נראה כי בטענותיהם, כאילו הגשתה המאוחרת של העתירה נובעת מרשלנותו של עורך-הדין ששכרו - אין ממש, שכן העותרים פנו בעניין זה לוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, אשר מצא כי אין מקום לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד עורך-הדין. נוכח כל האמור, יש לראות את העותרים כמי שזנחו את בקשתם.

זאת ועוד, בקשות לאיחוד משפחות נבחנות בשים לב לתשתית עובדתית רלוונטית ועדכנית, הכוללת התייחסות למרכז חייהם של בני הזוג, לנסיבות חייהם המשותפות ולכנות הקשר ביניהם, כמו גם לעמדתם של גורמי הביטחון. הזמן הרב שחלף מאז דחיית בקשתם של העותרים בידי המשיבים, אינו מאפשר לבחון היום את סבירות החלטתו (השוו בג"צ 2855/05 מרפת פארוק חסן עודי נ' שר הפנים , לא פורסם; בג"צ 2002/05 זיאדאת נ' שר הפנים , לא פורסם; בג"צ 8571/04 עודא סנא נ'

שר הפנים , לא פורסם; בג"צ 10191/03, תמאדר נ' שר הפנים , לא פורסם).

נוכח כל האמור, העתירה נדחית על הסף.