בג"ץ 7764/15 אברהם משלטי נ. מדינת ישראל

העתירה שלפנינו אינה מגלה עילה, ועל כן דינה להידחות על הסף.

העותר, אברהם משלטי, טוען כי הוא מרצה עונש מאסר ממושך בשל "טעות בזיהוי". לדבריו, אדם אחר, העונה לשם דומה לשלו (אברהם מסילתי), ובעל מספר תעודת זהות זהה לשלו, הוא שעבר את העבירות שבהן הורשע העותר ונגזרו עליו כ-20 שנות מאסר. העתירה מנוסחת באופן סתמי וכוללני, ואין בה ולו ראשית ראיה לנטען. נראה כי מדובר בתיאוריה מופרכת שהגה העותר ושאינה מתיישבת עם הגיונם של דברים, המושתתת על מסד בלתי אפשרי כגון שקיים אדם שלו תעודת זהות שמספרה זהה לזה של העותר.

עיון בהחלטות קודמות של בית משפט זה בעניינו של העותר, מלמד כי העותר הוא אסיר המרצה בישראל עונש של 25 שנות מאסר, שנגזר עליו על ידי בית משפט בארצות הברית; וכן כי מאז הרשעתו בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, ועד היום, הוא יזם שורה של הליכים שבהם טען כי מאסרו בלתי חוקי. טענות אלה נבדקו מספר רב של פעמים בהליכים השונים, והן נדחו לגופן פעם אחר פעם בפסקי דין סופיים (ראו: ע"פ 4863/94; דנ"פ 1907/95; מ"ח 1855/99; מ"ח 3381/99; בג"ץ 4924/95; בג"ץ 3283/96; בג"ץ 1344/97; בג"ץ 5443/99; בג"ץ 2989/01; בג"ץ 5192/02; בג"ץ 8833/02; בג"ץ 1050/05). אין מקום להידרש לטענות מסוג זה פעם נוספת.

אשר על כן, העתירה נדחית.