בג"ץ 8528/06 עידית אליטוביץ' נ. בית המשפט המחוזי בתל אביב

השופט א' רובינשטיין:

א.עניינה של העתירה דנא ביטול החלטתו של משיב 1 מיום 10.9.06, בגדרה נדחתה בקשתה של העותרת להתיר תיקונו של כתב הערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בגדרי הליך פלילי.

ב.(1) ביום 1.3.06 הורשעה העותרת, עורכת דין במקצועה, בבית משפט השלום בתל אביב - יפו (ת"פ 5093/05; הנשיאה ע' בקנשטיין) בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. יצוין כבר עתה, כי העותרת הורשעה על פי הודאתה במסגרת עסקת טיעון, שבגדרה אף נמחקה מכתב האישום עבירה של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393(2) לחוק העונשין, שיוחסה לעותרת בכתב האישום המקורי. בגזר דין מיום 30.4.06 הושתו על העותרת שלוש שנות מאסר בפועל; שנים עשר חודשי מאסר על תנאי; וקנס בסך 100,000 ₪.

(2) ביום 28.5.06 הגישה העותרת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (ע"פ 70968/06) שהופנה כנגד חומרת העונש שהוטל עליה. ביום 5.7.06 הגישה העותרת בקשה לתיקון כתב ערעור וחזרה מהודיה, באופן שהערעור ייסוב אף על הרשעתה (ב"ש 93047/06). בבקשה נטען, כי הודאתה של העותרת בכתב האישום המתוקן נבעה ממצוקה נפשית קשה אליה נקלעה, ומבלי שפסקה להאמין בחפותה המוחלטת. עוד נטען, כי בידי העותרת ראיות, אשר יש בהן להוכיח את צדקת גרסתה. חלקן הגדול של ראיות אלה, כך נטען, היה בידי העותרת במהלך הדיון בבית משפט השלום, ושתי ראיות נתגלו לה לאחר מתן גזר הדין. בדיון ביום 10.9.06 חזר בו בא כוח העותרת מהבקשה לחזרה מהודיה, וביקש לתקן את הודעת הערעור כך שתכלול את הבקשה לחזרה מהודיה.

(3) בהחלטה מנומקת מיום 10.9.06 קבע בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ז' המר) כי הואיל והסיכוי כי ערכאת הערעור תורה על ביטול ההרשעה והחזרת הדיון לבית משפט השלום – נמוך, אין בידיו להיעתר לבקשה.

(4) מכאן העתירה הנוכחית.

ג.בעתירה נטען, כי החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בחוסר סמכות: נטען, כי החלטת סגן הנשיא המר ניתנה, הלכה למעשה, בבקשה לחזרה מהודיה, וכי משמעותה של החלטה זו היא דחיית הערעור על ההרשעה. לטענת העותרת, בשבתו כדן יחיד היה מוסמך בית המשפט המחוזי להכריע בבקשה לתיקון כתב הערעור. הא ותו לא. משלא עשה כן – חרג מסמכותו. לדבריה, החלטת בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה עם הגמישות הנוהגת בבתי המשפט בהכריעם בבקשות לתיקון כתבי ערעור. עוד נטען, כי העתירה דנן באה בקהלם של המקרים, בהם יידרש בית משפט זה לעתירות שעניינן הליך ביניים במשפט פלילי. זאת, כיוון שלעותרת אין כל מקור סעד חלופי לעתירה, שכן אין ההחלטה ניתנת לתיקון במסגרת ערעור בזכות על פסק הדין.

ד.התבקשה תגובת המדינה. בתגובה נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף. נטען, כי לא ניתן לעקוף את העדר האפשרות לערער על החלטות ביניים בהליך פלילי בדרך של הגשת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. לטענת המדינה, החריגים לכלל האמור פורשו בצמצום ועיקרם טענות ממשיות נגד סמכותו של בית המשפט. עוד נטען, כי בעובדה שלעותרת אין עומדת בשלב זה זכות ערעור אין כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

ה.(1) אין בידינו להיעתר לעתירה. בידוע הוא כי אין בעל דין זכאי לערער על החלטות ביניים הניתנות במסגרת הליכים פליליים, בכפוף לחריגים מפורשים (מ' שלגי צ' כהן סדר הדין הפלילי (מהדורה 2, תשס"א) 473- 474 והאסמכתאות דשם). בית משפט זה חזר ושנה, כי לא ניתן לעקוף את הכלל האמור באמצעות עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (ראו למשל בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683 (הנשיא שמגר); בג"ץ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד , פ"ד מו(3) 501, 507 (השופט - כתארו אז - חשין) ; בג"ץ 4686/02 פיכמן נ' בית המשפט המחוזי חיפה (לא פורסם) (השופטת שטרסברג כהן); בג"ץ 9018/05 זוזיאשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט גרוניס)), וכי לא יתערב בהליכים פליליים המתנהלים בפני בתי המשפט הרגילים אלא במקרים חריגים ונדירים, בהם מועלית טענה ממשית בדבר חוסר סמכות או מתגלית תופעה קיצונית של שרירות (בג"ץ 398/83 אביטן נ' הרכב שלושה שופטים , פ"ד לז(3) 467, 470 - 471 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר); בג"ץ 10146/03 אברמוב נ' השופט יצחק כהן (לא פורסם) (השופט טירקל)). לא למותר להזכיר, כי אף חריגים אלה פורשו באופן מצר: "ואכן, ריבוי המצבים בהם עלולה להתעורר שאלה של חוסר סמכות אינו מאפשר קביעה קטגורית, כי כל מקרה ומקרה בו מועלית טענה מעין זו יצדיק, מיניה וביה, את התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק" (דנג"ץ 779/97 בן עבאס נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 306, 309 (הנשיא ברק)). לאחר עיון בעתירה, בתגובה ובנספחיהן לא מצאנו, כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נפל פגם מן הסוג האמור או שנגרם לעותרת עיוות דין.

(2) העותרת טוענת, כי יש לבטל את ההחלטה מן הטעם שניתנה בחוסר סמכות. אין בידינו לקבל טענה זו. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי "בפתח הדיון היום הבהרתי לבא כוח המבקשת (העותרת דהכא - א"ר) כי סמכותו של בית משפט זה היא סמכות ... לדון בהודעת ערעור ואין לו סמכות לדון בהליך נפרד של בקשה להרשות למבקשת לחזור בה מהודייתה" (סעיף 3 להחלטה). בא כוחה של העותרת מסר בדיון כי "לאור הערת בית המשפט אנחנו נחזור בנו מהבקשה להליך של בקשה לחזרה מהודיה ואנחנו נבקש לתקן את הודעת הערעור" (פרוטוקול מיום 10.9.06 עמ' 1 שורות 9 - 10). דומה אם כן, כי החלטת בית המשפט ניתנה בבקשה לתיקון הודעת הערעור. בבקשה זו קיימת לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בדן יחיד (סעיף 37(ב)(3) וכן 37(ג) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984).

(3) אשר לאופן הפעלת הסמכות; סעיף 204 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע, כי בידי בית המשפט שלערעור להרשות תיקון הודעת ערעור או נימוקי ערעור. הסעיף אינו מונה שיקולים מסוימים אותם יש לשקול בעת דיון בבקשת תיקון. בענייננו ציין בית המשפט המחוזי כי "השאלה המרכזית היא האם יש סיכוי כי המותב שישמע את הערעור יורה על ביטול ההרשעה והחזרת הדיון לבית משפט קמא" (סעיף 5 להחלטה). נדמה, כי הגם שהיה בידי בית המשפט המחוזי לשקול אחרת ולהרשות לעותרת לתקן את כתב הערעור ואילו עשה כן לא היה בכך פגם, הנה שקילת סיכויי הערעור על-ידיו היא כמובן כדין, וודאי אינה עולה בנסיבות כדי חוסר סבירות קיצוני ושרירותיות (כנטען בסעיף 12ב לעתירה). משאלה פני הדברים, לא נוכל לקבל את טענת העותרת במישור זה.

(4) יתר על כן, אם יידחה ערעורה של העותרת בבית המשפט המחוזי, וכמובן איננו מביעים דעה בעניין זה, עדיין יהא בידה, אם תחפוץ בכך, לפנות בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה. הדעת נותנת, כי אם אכן עסקינן בשאלה עקרונית כנטען, יישקל הדבר בעת בחינתה של השאלה האם ליתן רשות ערעור (ראו בג"ץ 7664/02 עבייד נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט גרוניס)); פשיטא שאיני קובע כל מסמרות בעניין זה.

ו.נוכח התוצאה אליה הגענו, מתייתר הדיון בעתירה למתן צו ביניים. הבקשה לעיכוב ביצועו של גזר הדין תידון, כנמסר, ביום 4.12.06 באכסניה הראויה לה – בית המשפט המחוזי.

ז.אין בידינו איפוא להיעתר לעתירה. בנסיבות לא נעשה צו להוצאות.