בע"מ 1001-10-24 בע"מ 1001-10-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיאה ו' פלאוט, השופט צ' ויצמן והשופטת י' מושקוביץ) בעמ"ש 40274-01-23 מיום 1.3.2024, שבגדרו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת ה' מלר-שלו) בתה"ס 10620-12-14 מיום 30.11.2022. במסגרת פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, התקבלה תביעת המשיב לביטול הסכם גירושין מתוקן שנחתם על ידי הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין, לאחר שנקבע כי מדובר בהסכם למראית עין.

2.הצדדים, בני זוג לשעבר, התגרשו ביום 17.1.2008. בין השנים 2009-2007, חתמו הצדדים על שלושה הסכמים שהסדירו את חלוקת הרכוש ביניהם. ההסכם הראשון היה הסכם גירושין ויחסי ממון, שאושר על-ידי בית המשפט לענייני משפחה וקיבל תוקף של פסק דין ביום 7.10.2007 (להלן: ההסכם הראשון). בהסכם זה נקבע, בין היתר, כי בית המגורים המשותף (להלן: הבית) יישאר בבעלות הצדדים בחלקים שווים וכי המשיב יישא בתשלומי המשכנתא על הבית. בחלוף כשנתיים, חתמו הצדדים על הסכם שני, שכותרתו "תיקון להסכם גירושין ויחסי ממון" (להלן: ההסכם השני או הסכם הגירושין המתוקן). גם הסכם זה אושר על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, וביום 14.7.2009 קיבל תוקף של פסק דין. ההסכם השני נגע רק לזכויות הצדדים בבית המגורים, ובמסגרתו התחייב המשיב להעביר את זכויותיו בבית לידי המבקשת. במקביל לחתימת הצדדים על ההסכם השני, נחתם ביניהם הסכם נוסף (להלן: ההסכם השלישי), שלא הוגש לאישור בית המשפט. בניגוד להסכם השני, הוראות ההסכם השלישי הותירו בידי המשיב זיקה לזכויות בבית. כך למשל, בהסכם נקבע כי ככל שהבית יימכר, יהיה המשיב זכאי למחצית שוויו, בקיזוז הוצאות המכירה. עוד נקבע בהסכם השלישי כי הוראותיו גוברות על הוראות ההסכם השני וכי יתר הוראות ההסכם הראשון (למשל ההוראות בדבר תשלומי המשכנתא), יעמדו בתוקפן.

3.ביום 4.12.2014 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה תביעה בה התבקש בית המשפט להורות על ביטול הסכם הגירושין המתוקן מחמת היותו הסכם "למראית עין". לאחר קיום הליכי הוכחות ועל יסוד הממצאים העובדתיים שלפניו, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המשיב. בתוך כך, הביע בית המשפט את מורת רוחו מהתנהלותם הפסולה של הצדדים, שעשו שימוש לרעה בהליכי משפט כאשר ביקשו לאשר את ההסכם שנערך למראית עין, וחייב כל אחד מהם בתשלום הוצאות לאוצר המדינה בסך 27,000 ש"ח. ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי – נדחה. בין היתר, קבע בית המשפט המחוזי כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות; כי מסקנות פסק הדין הגיוניות; וכי אין זה מקרה המצדיק את התערבות ערכאת הערעור בקביעות כגון דא. במישור המשפטי, קבע בית המשפט המחוזי כי על אף הקושי להושיט סעד למשיב לאחר שעשה שימוש לרעה בהליכי משפט – אין לקבל את טענת המבקשת שלפיה הסעד הראוי הינו הותרת ההסכם השני בתוקף; זאת, בין היתר, על יסוד ממצאים שלפיהם המבקשת שיתפה פעולה עם המשיב, בידיעה ברורה כי אין לצדדים כוונה לפעול על פי ההסכם השני.

4.מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוענת המבקשת, בעיקרו של דבר, כי בית המשפט לענייני משפחה לא היה מוסמך לבטל את הסכם הגירושין המתוקן, לאחר שקיבל תוקף של פסק דין חלוט, תוך פגיעה בהסתמכותה על פסק הדין בפרק הזמן שחלף; כי שגה בית המשפט לענייני משפחה כאשר קיבל את טענותיו הסותרות של המשיב והביא לכך ש"חוטא יוצא נשכר"; ואף טעה כשחייב את המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה, למרות שלטענתה, לא חטאה במאומה. מטעמים אלו, כך טוענת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי כשלא התערב בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. לטענתה, בקשתה מעוררת שאלות רוחב החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, שכן פסק הדין של בית המשפט המחוזי פותח "הלכה למעשה אפשרויות אין סופיות להגשת ערעורים בטענות סותרות עליהן כבר ניתן פסק דין חלוט".

5.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

6.הלכה עמנו כי בית משפט זה ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אך במקרים חריגים אשר מתעוררת בהם שאלה עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או על-מנת למנוע עיוות דין (ראו, מיני רבים: בע"מ 50453-10-24 פלוני נ' פלונית , פס' 3 (20.11.2024)). הבקשה שלפניי אינה נמנית על מקרים חריגים אלו.

7.כאמור, חלק מטענות המבקשת נוגעות לעניינים שבעובדה, שמונחים בבסיס פסקי הדין של הערכאות הדיוניות; ואולם כידוע, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים, לא כל שכן במסגרת בקשת רשות ערעור (ראו, מני רבים: בע"מ 1872/24 פלוני נ' פלוני, פס' 5 (13.3.2024); בע"מ 1501/24 פלונית נ' פלוני, פס' 6 (20.3.2024)). באשר לטענות במישור המשפטי, גם כאן לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית בעלת השלכות רוחב, העומדת ברף הנדרש לדיון ב"גלגול שלישי". למעלה מן הצורך אציין כי אף לגופם של דברים, לא מצאתי שנפל פגם בדרך שבה יישם בית המשפט לענייני משפחה את פסיקת בית משפט זה בסוגיה דנן, תוך שימת לב לנסיבות המקרה הקונקרטי (ראו: ע"א 4170/14 כהן נ' כהן, פס' 11 לפסק-דינה של השופטת א' חיות (14.1.2016)), ובפרט נוכח התנהלות המבקשת עצמה (ראו: רע"א 4705/22 אליהו נ' ישראל-פור (אליהו), פס' 9 לפסק-דינו של השופט נ' סולברג (29.9.2022)). עוד אעיר, כי גם אם הייתי מוצאת שנפלו שגיאות בפסק הדין, הרי שכבר נפסק כי טעות ביישום ההלכה הנוהגת, אינה מקימה כשלעצמה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 111/15 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פס' 5 (20.4.2015); רע"א 4856/24 מגה קמעונאות בע"מ נ' פלונית, פס' 6 (18.7.2024)). לבסוף, אף לא ראיתי כי דחיית הבקשה מעלה חשש לעיוות דין.

8.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט­–2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א–2020.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.