פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בר"מ
2607/01
בש"מ 3083/01
בפני:
כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ
המ
בקשת
:
אי סי איי טלקום בע"מ
נגד
המשיבים
:
1.
משרד האוצר
2.
שמרד אלקטרוניקה (1977) בע"מ
3.
ניוקול בע"מ
4.
גלובקול תקשורת בע"מ
5.
בזקכל תקשורת בע"מ
הוגש הליך
בשם
המבקשת: עו"ד חגית בלייברג
החלטה
זוהי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מינהליים. תקנה 33 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א2001- קוצבת את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת בחמישה עשר יום. המבקשת ביקשה להגיש את הבקשה שלושים יום לאחר מתן ההחלטה. זהו, כידוע, המועד להגשת בקשת רשות ערעור בעניינים אזרחיים.
המבקשת מביאה שני נימוקים לבקשתה: האחד - האיחור נובע מטעות בתום לב, שכן המבקשת סברה בטעות כי המועד נקבע על פי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-, והשני - העובדה שהמבקשת גילה דעתה והודיעה על כוונתה להגיש בקשת רשות ערעור בהודעה שהוגשה לבית המשפט והועברה גם למשיבים.
המשיבים מתנגדים לבקשה. הם מציינים כי מדובר במועד שנקבע בחיקוק אשר הארכתו דורשת טעם מיוחד, וכי טעות של עורך דין הנובעת מאי ידיעת החוק אינה מהווה עילה להארכת המועד. עוד טוענים המשיבים כי הבקשה הוגשה לאחר תום המועד להגשת בקשת רשות הערעור, בעקבות הערת בית המשפט, וכי בקשת רשות הערעור אינה מוצדקת לגופו של עניין.
בתיק בש"א 9356/00, ניסנוב נגד סען מרכזים בע"מ, טרם פורסם, התעוררה שאלה דומה בנוגע לאיחור בהגשת ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים. באותו מקרה החלטתי כדלקמן:
"אכן, הכלל הוא כי טעות (בין של עורך הדין ובין של בעל הדין) בדבר מצב משפטי אינה מהווה, בדרך כלל, טעם מיוחד להארכת המועד. אולם כלל זה אינו מוחלט, ואין בו כדי למנוע בחינת כל מקרה לגופו.
במקרה זה האיחור נובע ממצב משפטי נדיר, כאשר המועד להגשת ערעור בעתירות מינהליות קוצר עם החלת חוק בתי המשפט המינהליים וחקיקת המשנה הקשורה אליו. כך, לגבי פסקי דין של בית המשפט המחוזי הנדונים בדן יחיד, אשר מקדמת דנא ידוע היה שהערעור עליהם צריך להיות מוגש תוך ארבעים וחמישה יום, שונה הדין ועתה יש להגיש את הערעור תוך שלושים יום בלבד.
העובדה שמדובר בשינוי מצב משפטי שהיה קיים וידוע מזה שנים, אשר נגע לאחת ממושכלות היסוד הידועות לכל באי בתי המשפט, יוצרת שוני בין טעות זו לבין מצבים שכיחים אחרים של טעויות במניין הימים להגשת ערעור. כיון שהשינוי אינו מופיע בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-, הרי המודעות אליו אינה רבה. כך עלול עורך דין למצוא עצמו במצב בו אחר את המועד על אף שפעל כדרכו מימים ימימה, וקשה לראות במעשים אלו רשלנות או חוסר שימת לב מספקת."
...
"עם זאת מובן כי האורכה תינתן רק כאשר היא מוצדקת בהתחשב בכל יתר הנסיבות, וכאשר קיימת סמיכות זמנים בין שינוי המצב המשפטי לבין האיחור, כך שהטעות ארעה עוד לפני שהמצב החדש הפך לנחלת הכלל."
עיקרון זה ניתן להחיל גם על בקשת רשות הערעור שבפני.
יתר על כן: במקרה זה אין מחלוקת כי המבקשת הודיעה על כוונתה להגיש את בקשת הרשות לערער עוד לפני תום המועד להגשת הערעור. במצב זה לא היה בסיס לפיתוח ציפיה לגיטימית מצד המשיבות לכך שבקשה כזו לא תוגש, ונמנעה הווצרותה של אותה "מעין חסינות" בפני המשך ההליכים (ב"ש 34/70, אבו שמסיה נגד אלקרעין ואח', פ"ד כד (1) 307; בש"א 2108/99, עזבון המנוח סמואל ואח' נגד אלינא אוריאלי, תקדין 2000 (1)486).
החלטתי, איפוא, להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד הגשתה בפועל.
ניתנה היום, י"ב בסיון תשס"א
(3.6.2001).
חגית
מאק-קלמנוביץ
ר
ש מ ת