בש"א 11460/05 דיאנה פסו (רוגוזינסקי) נ. יעקב עוז

מונחת לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), להעברת מקום הדיון בת.א. 781/02 מבית משפט השלום באשדוד לבית משפט שלום במחוז אחר.

1.המבקשת, נתבעה (ביום 13.3.2002) על ידי המשיב, בבית משפט השלום באשקלון, לתשלום שכר טרחה עבור ייצוגה בתביעת נזיקין. היא פנתה לנשיא בית משפט השלום בבאר שבע דאז (הנשיא מ' מכליס) בבקשה להעברת התביעה לאשדוד ובקשתה נענתה בחיוב. בית משפט השלום באשדוד (השופט ש' חמדני) קיבל את התביעה. על כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. המשיב ביקש להעביר את הדיון בערעור לבית משפט אחר, וזאת, מטעמים של מראית פני הצדק, מאחר שהמבקשת התמחתה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע והחלה לעבוד כעוזרת משפטית של סגן הנשיא (כתוארו אז) פלפל. בתגובתה לבקשה האמורה טענה המבקשת כי אין מקום להורות על העברת הדיון, אך השאירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. בהחלטתי (מיום 25.11.2003) הוריתי על העברת הדיון בערעור מבית המשפט המחוזי בבאר שבע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בש"א 8478/03). הדיון בערעור התקיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. בסופו הוחלט (ביום 10.3.2005) בהסכמת הצדדים, על קבלת הערעור ודיון מחדש בתביעה מתחילתה, וזאת, בבית משפט השלום באשדוד בפני מותב אחר. בהתאם, חזר הדיון בתביעה לבית משפט השלום באשדוד (בפני השופטת מ' וולפסון).

2.בדצמבר 2005, כעשרה חודשים לאחר החזרת הדיון לבית משפט השלום באשדוד, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשתה המונחת לפניי כעת להעביר את הדיון מבית משפט השלום באשדוד לבית משפט שלום במחוז אחר, וזאת, מטעמים של מראית פני הצדק. היא הסבירה כי היא ממשיכה לשמש כעוזרת משפטית של הנשיא פלפל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ונמצאת לעיתים במגע עם חלק משופטי בתי משפט השלום במחוז הדרום. כן הצביעה על כך שבן זוגה הוא שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. לאור זאת, כך נטען, קיימת אי נוחות מקיום הדיון במחוז הדרום. נכון הדבר במיוחד, כך נטען, בשעה שהערעור על פסק הדין העתידי של בית משפט השלום באשדוד, ככל שיוגש, יוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שבו היא עובדת.

3.המשיב מתנגד בחריפות לבקשה. הוא טען כי יש בהגשתה שיהוי ניכר וחוסר נקיון כפיים. הוא טען כי המבקשת הסכימה בדיון בערעור בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו להחזיר את הדיון לבית משפט השלום באשדוד, ולא טענה כל טענה בעניין זה. כן טען כי המבקשת בעצמה ביקשה בתחילת ההליכים להעביר את התביעה מאשקלון לאשדוד, ולאחר מכן, התנגדה להעברת הערעור מבית המשפט המחוזי בבאר שבע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בנוסף, טען המשיב כי ההליך נידון כבר זמן רב, בפני שופטים רבים, עם בקשות רבות וקנטרניות, עם הכבדה רבה על המערכת, ומן הראוי לסיים את הדיון בתביעה לגופה.

4.סעיף 78 לחוק קובע לאמור:

"ענין שהובא או שיש להביאו לפני בית משפט מחוזי או בית משפט שלום במקום אחד, רשאי נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא להורות שיהיה נידון בבית משפט של אותה דרגה במקום אחר; ובלבד שלא תינתן הוראה לפי סעיף זה לאחר התחלת הדיון אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בו".

כידוע, בקשה לפי סעיף זה יש להגיש בהקדם וללא כל שיהוי. הוגשה הבקשה לאחר תחילת הדיון, יש לצרף לה את הסכמת השופט שהחל לדון בעניין להעברת מקום הדיון. ללא הסכמה כאמור, לא תינתן הוראת העברה על פי סעיף 78 לחוק. התמלאו תנאים אלה תישקל העברת הדיון ממקום אחד למקום אחר על פי מאזן נוחות כלל הנוגעים בדבר על פי כלל נסיבות המקרה. מראית פני הצדק היא בוודאי שיקול אך איננה השיקול היחיד. קיימים שיקולים רבים נוספים שיש לשקול את כולם, ואת השפעתם על מאזן נוחות כלל הנוגעים בדבר (ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית, 1995) 85-89).

5.במקרה דנן, הגישה המבקשת את בקשתה בשיהוי. הבקשה הוגשה עשרה חודשים לאחר החזרת הדיון לבית משפט השלום באשדוד. בנסיבות העניין, ובהתחשב בהסכמה המפורשת של המבקשת בערעור בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על החזרת ההליך לבית משפט השלום באשדוד, הרי שיש בתקופה הנזכרת משום שיהוי. בוודאי שיש שיהוי ניכר, אם מניין תקופת השיהוי יחל מיום הגשת התביעה בבית משפט השלום באשדוד בשנת 2002. מעבר לכך, המבקשת לא צירפה את הסכמת בית משפט השלום באשדוד להעברת הדיון. לאור זאת, המבקשת לא עמדה בתנאים הבסיסיים הקבועים בסעיף 78 לחוק, ודי בכך כדי לדחות את בקשתה.

6.גם לגוף העניין, נחה דעתי, כי מאזן הנוחות של כלל הנוגעים בדבר, על פי כלל נסיבות המקרה, איננו מצדיק את העברת מקום הדיון במקרה דנן מבית משפט השלום באשדוד לבית משפט שלום במחוז אחר. מבחינת מראית פני הצדק, הרי שהמבקשת איננה עובדת בבית משפט השלום באשדוד. היא לא הצביעה על כל מגע או היכרות עם השופט הדן בעניין או עם שופטים אחרים מבית משפט השלום באשדוד. היא עובדת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שבפניו לא מתנהל ההליך שהעברתו מתבקשת, וזאת, בשונה מן המצב שהיה בהחלטתי הקודמת בעניין המבקשת (בש"א 8478/03). חזקה היא, כי בית משפט השלום באשדוד ידון בעניין המבקשת במקצועיות וללא כל משוא פנים. לאור כל זאת, הפגיעה במראית פני הצדק מצומצמת. אל מול פגיעה מצומצמת זו, עומדת נוחות המשיב והאינטרסים שלו. המשיב התחיל את התביעה בבית משפט השלום באשקלון מלפני כחמש שנים. הליכים שונים התנהלו בעניין קביעת מקום השיפוט בתביעה. התביעה עברה לאשדוד לבקשת המבקשת. התביעה התנהלה באשדוד בגלגול הראשון ללא כל טענה מצד המבקשת. בהליך הערעור הוחזרה התביעה לאשדוד בהסכמת המבקשת. העברת התביעה כעת, לאחר חמש שנים, ולאחר ההליכים הרבים שהתנהלו, אל מחוז אחר, יש בה כדי לפגוע במשיב ובזכותו לבירור תביעתו לגופה בפרק זמן סביר. נחה דעתי, כי נוחות המשיב וכיבוד האינטרסים שלו, גוברים על הפגיעה המצומצמת במראית פני הצדק במקרה דנן. אינני מוצא לנכון, להפעיל את שיקול דעתי על פי סעיף 78 לחוק להעברת הדיון בתביעת המשיב כנגד המבקשת מבית משפט השלום באשדוד לבית משפט שלום במחוז אחר.

לפיכך, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב ושכר טרחתו בהליך דנן, בסכום כולל של 2,000 ₪.