פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
151/14 - ג'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשים:
1. יש גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ
2. צבי סבו
3. אברהם כהן
נ ג ד
המשיב:
בנק לאומי לישראל בע"מ
בקשה להארכת מועד
החלטה
בקשה להארכת מועד שתחילה התבררה כמיותרת, הפכה לבקשה "מתגלגלת".
הבקשה המקורית הוגשה ביום 7.1.2014. בהחלטתי מיום 13.1.2014 קבעתי כי לא נמצאה הצדקה מספקת לדחיית מועד הגשת ערעור מטעם המבקשים 1 ו- 3 מעבר למועד הקבוע בדין (19.1.2014). המבקשים חויבו בתשלום הוצאות המשיב בסך 2,000 ₪.
ביום 20.1.2014 הגישו המבקשים 1 ו- 3 בקשה להארכת מועד עד ליום 23.1.2014 (למעשה הבקשה נשלחה לבית המשפט בפקסימיליה ביום 19.1.2014 בשעת אחר-הצהריים). בבקשה צוין כי מכיוון שלא ניתן להגיש ערעור באמצעות מערכת "נט המשפט" או באמצעות פקסימיליה, ובשל קושי כלכלי לממן שליח מיוחד, שוגר הערעור בדואר ביום 19.1.2014 וצפוי להגיע עד ליום 23.1.2014. בהחלטתי מיום 21.1.2014 נעתרתי לבקשה לפנים משורת הדין , זאת אף שלא מצאתי הסבר מניח את הדעת לכך שהמבקשים 1 ו- 3 לא נערכו מבעוד מועד להגשת ההליך לבית המשפט (להבדיל משליחתו בדואר) במועד שנקצב לכך. כאן המקום להדגיש, כי חוסר האפשרות להגיש ערעור לבית המשפט העליון באמצעות "נט המשפט" או בפקסימיליה אינו בגדר חידוש, והטענה בדבר היעדר אפשרות לממן שליח לא בוססה ואף לא נתמכה בתצהיר.
ניתן היה לצפות כי בכך תם העניין, אולם ביום 23.1.2014 הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד. מתברר, כי מסמך הערעור אמנם הגיע למזכירות בית המשפט, אך לא נתקבל לרישום בשל אי-צירוף עותק של פסק-הדין של בית המשפט קמא, ובשל אי-הסדרת נושא האגרה.
בבקשה שלפניי טוען בא-כוח המבקשים 1 ו- 3, כי לאור תקנה 419(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הוא סבר כי אין צורך לצרף עותק של פסק-הדין דלמטה "אם מדובר בהחלטות של מערכת בתי המשפט". אלא שטענה זו אינה ברורה כלל, שכן תקנה 419 הנ"ל מורה במפורש כי לכתב הערעור יש לצרף "העתקים או תצלומי העתקים של החלטות הערכאות הקודמות הנוגעות לאותו ענין...". ואכן , כדבר שבשגרה בעלי-הדין מצרפים לערעורים המוגשים לבית משפט זה את ההחלטות של הערכאות הקודמות, כמצוות הדין וכמתבקש מדרכי עבודתו של בית המשפט העליון.
טענה נוספת בבקשה שלפניי נוגעת לתשלום האגרה. לדברי בא-כוח המבקשים 1 ו- 3, הוא סבר כי לאור העובדה שהוגש קודם לכן ערעור מטעמו של המבקש 2, ושם שולמה אגרה, הרי שאין צורך לשלם אגרה בערעור הנוסף על אותו פסק-דין. בהקשר זה מפנה בא-כוח המבקשים 1 ו- 3 לתקנה 18(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. ואולם, תקנה 18(א), לפי לשונה המפורשת, אינה חלה בכל מקרה שבו הוגשו שני ערעורים על אותו פסק-דין . כפי שציינתי בעבר:
ההסדר הקבוע בתקנה 18(א) לתקנות, של 'שניים במחיר אחד', אינו חל בכל מקרה שבו מוגשים שני ערעורים (או יותר) על אותו פסק-דין, אלא רק במקום שבו פסק-הדין ניתן 'נגד יותר מאדם אחד יחד ולחוד' (ראו בש"א 9008/09 אגודת בית המדרש מאקאווא נ' מוסדות מאקאווא ( 22.11.2009 ) ; ע"א 4715/07 עיריית פתח תקווה נ' "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (15.7.2007)) . כך לפי לשון התקנה, ודומה כי גם מבחינה תכליתית אין מקום להרחבת גדר המקרים שבהם תשולם אגרה אחת בגין ערעורים רבים. בהקשר זה יש להדגיש כי השירות הניתן על-ידי מערכת המשפט בגין כמה ערעורים אינו שווה-ערך לשירות הניתן בגין ערעור בודד (ע"א 7671/12 כהן נ' מונלייט אלחוט בע"מ (בפירוק)
(4.7.2013)).
במקרה שלפניי לא מצאתי כי קמה תחולה לתקנה 18(א) הנ"ל, ומקובלת עליי עמדתו של המשיב בעניין זה. אזכיר גם, כי בבקשה המקורית להארכת מועד דובר על "איחוד המועד להגשת ערעור על ידי כלל המבקשים", אולם עד מהרה התברר כי המבקשים בחרו לפצל את ערעוריהם ולהגיש הליכים נפרדים. על רקע זה, הטענה כי לצורך האגרה יש לראותם כאילו בכל זאת נקטו הליך אחד, אינה משכנעת. במילים אחרות, משבחרו המבקשים לילך בדרך של הגשת שני ערעורים נפרדים, הרי שסדרי הדין הולכים בעקבות הבחירה הזו.
הנה כי כן, המבקשים 1 ו- 3 לא פעלו באופן הנדרש לשם הגשת הליך הערעור במועד שנקבע לכך, לרבות המועד הנדחה. ניתן לומר, כי המבקשים 1 ו- 3 עשו (סדרי) דין לעצמם בכל הנוגע להגשת הערעור מטעמם. עם זאת, ישנם כמה שיקולים המונחים על הכף האחרת של המאזניים. ראשית , את הבקשות להארכת מועד עצמן הגישו המבקשים בתוך המועדים שנקבעו. שנית , בסופו של דבר הערעור הוכן, ואף נשלח (אם כי לא באופן הנדרש), בתוך התקופה הקצובה בדין. שלישית , קיים הליך תלוי ועומד מטעמו של המבקש 2, כך שהפרשה טרם באה לסיומה. ורביעית , מדובר בהליך של ערעור בזכות.
לאחר ששקלתי את כל האמור, החלטתי כי האיזון הראוי הוא כדלקמן: המועד להגשת הערעור מוארך עד ליום 6.2.2014, אולם ארכה זו כפופה לכך שהמבקשים 1 ו- 3 ישלמו למשיב את הוצאות הבקשה שלפניי בסך של 3,000 ₪. מובהר בזאת, כי הגשת אישור על ביצוע התשלום מהווה תנאי לקבלת ההליך לרישום, וכי לא תינתן ארכה נוספת. עוד יובהר, כי תנאי נוסף לקבלת ההליך הוא תשלום האגרה או לחלופין הגשת בקשה בעניין האגרה יחד עם הודעת הערעור.
החלטה זו תומצא לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, כ"ט בשבט תשע"ד (30.1.2014).
גיא שני, שופט
ר ש ם