בש"א 2585/18 מדינת ישראל נ. פלוני

אכן, הגישה הנוהגת בכל הנוגע להארכת מועד להגשת עתירות לדיון נוסף היא קפדנית. עם זאת, בענייננו ישנם מספר פרמטרים השוקלים לטובת היענות לבקשה, ולוּ באופן חלקי. כך, בקשת הארכה הוגשה בתוך המועד להגשת העתירה, והמדינה אף הודיעה כי אין בכוונתה לבקש את עיכוב ביצועו של פסק הדין. בכך יש כדי לאיין את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיבה. עוד אציין את טענת המדינה - המיוצגת בעניין זה על ידי באי כוח פרטיים - כי דרוש לה פרק זמן נוסף על מנת לגבש החלטה מושכלת בשאלת הגשתה של עתירה לדיון נוסף ועל מנת לקבל את אישור הגורמים המתאימים לשם כך. כמו כן, ומבלי להביע עמדה לגופה של העתירה, ככל שתוגש, אציין כי פסק הדין עוסק בסוגיות עקרוניות בתחום דיני הנזיקין (וראו פיסקה 5 לחוות דעתו של כב' השופט י' עמית וכן דבריה של כב' השופטת י' וילנר).

נוכח האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה וליתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף וזאת חרף התנגדות המשיבה. עם זאת, בנסיבות העניין ובשים לב גם לפרק הזמן הקצר הקבוע בדין להגשתן של עתירות לדיון נוסף, דומני כי הארכה אשר התבקשה על ידי המדינה - 30 ימים מיום מתן החלטתי זו - ממושכת יתר על המידה. המדינה תהא רשאית אפוא להגיש את העתירה לדיון נוסף עד ליום 22.4.2018 (ראו והשוו למשל, בש"א 8762/15 בית החולים הלל יפה בחדרה נ' דנינו (13.1.2016)).