בש"א 2643/21 עמותת ישמח צדיק- קהילת ברסלב בגליל נ. פלוני

בא-כוח המבקש טוען בבקשה להארכת מועד שלפניי כי הוא לא היה ער לכך שלפי תקנה 45(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: תקנות בית משפט לענייני משפחה ), ניתן להגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור בתוך שלושים ימים ממתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ולא בתוך שישים ימים ממועד מתן פסק-הדין, כפי שנקבע ביחס לבקשות רשות ערעור שאינן בהליכי משפחה במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי החדשות ). הטענה היא אפוא לאיחור בהגשת ההליך בשל טעות שבדין.

בהחלטתי בבש"א 1898/21 פלוני נ' פלונית (14.4.2021) ציינתי בין היתר ביחס לבקשת ארכה דומה שהוגשה לבית משפט זה, כי:

"ככל שחולף פרק הזמן מעת כניסת התקנות החדשות לתוקף כך הולכת ופוחתת בהתאמה מידת ההצדקה להכיר בטעות שנפלה בהבנת הדין החדש משום טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד

[...]

כניסתן של התקנות החדשות לתוקף, הן תקנות בית משפט לענייני משפחה הן תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, הובילה לביטול ההאחדה שהייתה מעוגנת בעבר במשך עשרות שנים, ביחס למועדים להגשת בקשות רשות ערעור בהליכים אזרחיים 'רגילים' ובהליכים שתחילתם בבית המשפט לענייני משפחה. על כן, ואף שהדין החדש הינו ברור וחד-משמעי ואין בו כל עמימות באשר למועדים להגשת בקשות רשות ערעור, מקובל עלי כי במהלך תקופת ההסתגלות הראשונה לתקנות החדשות, ניתן בהחלט לראות בטעות שנפלה ביחס לביטול האחדה זו משום טעות שאדם סביר היה יכול להיקלע אליה באופן אשר עשוי להצדיק מתן ארכה להגשת ההליך. ברם, ככל שנוקפים הימים וככל שניתנות החלטות שיפוטיות המבהירות את הדין החדש, כך הולכת ופוחתת ההצדקה להכיר בטעות בנסיבות כגון דא כטעות סבירה המצדיקה הארכת מועד.

הדברים נאמרים במבט צופה פני עתיד על מנת להבהיר כי אין לצפות כי תינתן מעתה ואילך הארכת מועד 'אוטומטית' כל אימת שנטען כי חלה טעות בהבנת הדין החדש שבמסגרתו נקבעו מועדים שונים להגשת ערעורים בהליכים שתחילתם בבית המשפט לענייני משפחה . "

באותו מקרה ניתנה בסופו של דבר הארכת מועד להגשת ההליך אולם המקרה דנן נבדל ממנו בשני היבטים. ראשית , הבקשה שלפניי הוגשה בחודש אפריל 2021, ואילו הבקשה שנדונה בבש"א 1898/21 הנ"ל הוגשה בחודש מארס 2021. בשל חלוף הזמן פחתה מידת ההצדקה להכיר בטעות שנפלה בהבנת הדין החדש משום "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד, והכל כאמור בהחלטה בבש"א 1898/21 הנ"ל. שנית – וכאן עיקר , במקרה דנן הצביעו המשיבים 3-1 על אינטרס הסתמכות קונקרטי על סופיותו של פסק-הדין וכפי שנקבע לא אחת בעבר, מקום בו מוגשת בקשה להארכת מועד בשל טעות שבדין יש לבחון גם את השלכותיה של אותה טעות על זכויותיהם של בעלי-הדין האחרים ועל מידת הסתמכותם על סופיות ההליך (ראו, בש"א 6997/00 סרגובי נ' סילברסטון (23.11.2000); בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל (11.5.2008)).

משאיזנתי בין מכלול השיקולים האמורים (ולא למותר לציין גם כי המבקשת מיוצגת בידי עורכי-דין) באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד וזוהי אפוא החלטתי.

הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 3-1 בסך של 500 ש"ח.