בש"א 2689/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. ענת בנרוש

לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), להעברת מקום הדיון בת.א. 1857/09 (שלום – ירושלים) מבית משפט השלום בירושלים לבית משפט השלום בחיפה ועל איחוד הדיון שם עם הדיון בת.א. 18125/05 (שלום – חיפה).

1.

הרקע העובדתי הצריך לעניינה של הבקשה שלפניי הינו רב שנים והליכים. בתמצית, ראשית ההליכים הצריכים לענייננו בתאונת דרכים בה הייתה מעורבת המשיבה 1, ואשר ארעה בשנת 1994 (להלן: התאונה הראשונה ). בעקבות התאונה הראשונה, הגישה המשיבה 1 תביעה כנגד המבקשת (בשמה דאז). במסגרת התביעה גובשה הסכמה בין הצדדים, לפיה שילמה המבקשת למשיבה 1 סכום כסף בהתאם לחוות דעת מומחים שמינה בית המשפט במסגרת בירור התביעה. המשיבה 1 מצידה התחייבה לשפות את המבקשת עבור סכומי כסף מעבר לסכום זה, היה ובעתיד תוגש כנגד המבקשת תביעה או דרישה, כמפורט בהסכמה שגובשה (להלן: ההסכמה הראשונה ). בחלוף השנים, הגיש המשיב 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המשיב 2 ) תביעה נגד המבקשת במסגרתה דרש ממנה (וכן "מאבנר" - איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ, שאינה צד להליך שבפניי) שיפוי בגין גמלאות נכות כללית המשולמות למשיבה 1 בגין התאונה. תביעה זו הסתיימה בהסכמה שגובשה בין המבקשת והמשיב 2, לפיה לאחר שתגבה המבקשת מן המשיבה 1 את החוב בהתאם להסכמה הראשונה, ישפו המבקשת ו"אבנר" את המשיב 2 (להלן: ההסכמה השנייה ). בהמשך לכך, הגישה המבקשת לבית משפט השלום בחיפה תביעה כנגד המשיבה 1, לצורך אכיפת ההסכמה הראשונה (ת.א. 18125/05 (שלום – חיפה)). במהלך השנים צורפו המשיב 2 וחברת הביטוח "מנורה" (להלן: המשיבה 3 ) כצדדי ג' לתביעה. מתגובת המשיבה 1 לתביעה עלה כי בזמן שחלף מאז התאונה, הייתה היא מעורבת בתאונות נוספות כך שהסכומים המשולמים לה על-ידי המשיב 2 אינם תוצר בלעדי של התאונה הראשונה. בעקבות זאת, על דעת המבקשת והמשיב 2, בוטלה ההסכמה השנייה. נוכח האמור, בתחילת שנת 2009 נפתחה מחדש תביעתו של המשיב 2 כנגד המבקשת ו"אבנר" והוענק לה מספר חדש (ת.א. 1857/09 (שלום – ירושלים)). המשיבה 3 צורפה כצד להליך לאחר שהתברר כי בשנת 2007 הייתה מעורבת המשיבה 1 בתאונת דרכים נוספת. כפי העולה מן החומר שבפניי, גם המשיבה 1 עתידה להיות מצורפת כצד ג' לתביעה זאת.

2.

המבקשת סבורה כי יש לאחד את הדיון בתובענות, בשל כך שבשתיהן מדובר באותם צדדים העתידים לערוך במסגרתן אותו בירור עובדתי שעניינו בבחינת הנזק שנגרם למשיבה 1 בעקבות התאונה הראשונה והגמלאות להן היא זכאית בעטיה, לעומת הנזקים שנגרמו בעקבות תאונות שאירעו לאחריה והגמלאות המגיעות לה בעקבות כך. על-פי הנטען, בירור זה יחייב אף מינוי מומחים. לפיכך, כך נטען, חשש מיצירתן של הכרעות סותרות וחסכון בזמן שיפוטי מחייב את איחוד הדיונים. המבקשת טוענת כי יש להורות על קיום הדיון המאוחד בבית המשפט בחיפה, שכן במסגרת התביעה המתנהלת שם הוגשו כבר תצהירי עדות ראשית של המבקשת ושל המשיבה 1, וכי בית המשפט בחיפה הביע נכונות לדון בתביעות יחדיו. בכל הנוגע להכרח במינויים של המומחים בשתי התביעות, מפנה המבקשת לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 4921/07 המוסד לביטוח לאומי נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 29.1.2008), בו נקבע כי במצב של ריבוי תאונות, הוועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי אינן אמורות לקבוע קשר סיבתי בין הנכות לכל אירוע. המבקשת ציינה בבקשתה, כי המשיבה 1 מצטרפת לבקשת האיחוד. במסגרת זאת נטען כי המשיבה 1 מתגוררת במעלות, וכי יקשה עליה להגיע לבית המשפט בירושלים. המשיבה 3 הסכימה לבקשה. המשיב 2 התנגד לה, שכן לטענתו אין כל הצדקה לאיחוד הדיונים, וזאת ממספר טעמים. ראשית, לטענת המשיב 2 דין התביעה בבית המשפט בחיפה להימחק על הסף משזו אינה מגלה עילה ובשל כך שלא ניתן להעניק כל סעד אופרטיבי במסגרתה, ומכאן שממילא אין כל טעם באיחוד הדיונים. לכך מוסיף המשיב ומציין כי

המבקשת עצמה הסכימה כי יש להשהות את ההליכים בבית משפט השלום בחיפה עד לסיום ההליך בבית משפט השלום בירושלים ומכאן שאף לשיטתה אין בעת הזאת צורך לקיים את הדיון בתביעה המתנהלת בחיפה. שנית, נטען כי אין כל צורך לזמן את המשיבה 1 ליתן עדות ומכאן כי לא יגרם לה נזק מהמשך ניהול התביעה בירושלים. שלישית, נטען כי בדומה לקביעות דומות של בית משפט זה, אין מקום לאחד את הדיונים בתביעות השיבוב של המשיב 2 עם ההליכים שבין הנפגעים בתאונות דרכים לבין חברות הביטוח, וכי איחוד הדיון יסרבל את ההליך. רביעית, נטען כי הגשת הבקשה נגועה בחוסר תום לב וכמוה כחזרה מהסכמת המבקשת כי התיק יתנהל בירושלים.

3.

לאחר שבחנתי את כלל הנתונים שבפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, תכליתה של תקנה 7 הינה, בין היתר, הגברת יעילות הדיון ומניעת הכרעות סותרות, תוך שמירה על האינטרסים של הצדדים להליכים השונים (ראו, למשל: בש"א 2451/08 אברהם מאור נ' ניהול אמריקן סיטי בע"מ (לא פורסם, 27.5.2008)). על מנת לקבוע כי התובענות הינן באותו נושא לצורכי תקנה 7, די לנו כי נוכיח דבר קיומה של השקה בין התובענות, גם אם לא חפיפה מוחלטת (ראו: בש"א 963/02 קאחתן נ' הבנק הבינלאומי הראשון (לא פורסם, 17.3.2002)). בנסיבות העניין שלפנינו, מצאתי כי בין שתי התובענות שאיחודן מתבקש קיימת השקה כאמור. בשתי התובענות עתידות בסופו של יום להתברר אותן שאלות עובדתיות, הנסובות על הקשר הסיבתי שבין התאונה שהתרחשה בשנת 1994 לגמלאות שהוענקו בעטיה, לעומת גמלאות שהוענקו בגין תאונות מאוחרות יותר. קביעה עובדתית זו נדרשת לצורך יישומה של ההסכמה הראשונה, כפי שהתגבשה כאמור בין המבקשת למשיבה 1 (ואשר עומדת בלב ת.א. 18125/05), והיא משליכה באופן ישיר על חבות המבקשת כי שעולה לדיון במסגרת ת.א. 1857/09. מעבר לכך, וכפי שציין בית משפט השלום בחיפה בהחלטתו מיום 18.9.2008, נראה כי אין מדובר במחלוקת סבוכה באופן מיוחד, שניתן לסיימה תוך זמן קצר. לפיכך, מצאתי כי בנסיבות העניין יעילות הדיון וחסכון בזמנם של הצדדים קוראים לאיחודם של הדיונים. אציין עוד, ובהתייחס לטענת המשיב 2, כי נסיבות העניין שלפניי שונות מבקשות רבות שנדונו על-ידי בית משפט זה בעבר, במסגרתן התבקש איחודן של תביעות נזיקיות שהוגשו על-ידי נפגעי תאונות דרכים עם תביעות שיבוב של המוסד לביטוח לאומי. צודק המשיב 2 בטענתו כי ככלל, בית המשפט אינו נוהג להורות על איחוד הדיונים במצב דברים זה, אך כאמור לעיל, נסיבות עניינו שונות וממילא אין בטענה זו כדי להשליך על המסקנה אליה הגעתי. בכל הנוגע למקום בו ראוי כי תתבררנה התובענות, הרי שנוכח העובדה כי התביעה שהוגשה לבית משפט השלום בחיפה קדמה לתביעה החדשה שהוגשה בבית המשפט בירושלים, משהתביעה בבית המשפט בחיפה נמצאת בשלב דיוני מתקדם יותר ובשים לב למקום מגוריה של המשיבה 1, נראה כי ראוי להורות על קיומם של הדיונים בבית משפט השלום בחיפה.

4.

נוכח כל האמור לעיל, ומכח הסמכות הנתונה לי על-פי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מורה בזאת על העברת מקום הדיון בת.א. 1857/09 (שלום – ירושלים) מבית משפט השלום בירושלים לבית משפט השלום בחיפה ועל איחוד הדיון שם עם הדיון בת.א. 18125/05 (שלום – חיפה).