בש"א 3060/16 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ. עו"ד סימון שלומי

לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 7 ו- התקנות ), לאיחוד הדיון בחמש תובענות: ת"ק 45955-07-15, שהוגשה על-ידי המשיב 1 לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה; ת"ק 61533-01-16, שהוגשה לאותו בית משפט, בנפרד, על-ידי המשיבה 2; ת"ק 51937-12-15, שהוגשה על-ידי המשיב 3 לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו; ת"ק 60290-02-16, שהוגשה על-ידי המשיבה 4 לבית המשפט לתביעות קטנות בקריות; ו-תא"מ 11757-03-16, שהוגשה על-ידי המשיב 5 לבית משפט השלום בתל אביב-יפו.

עניינם של חמשת ההליכים בתביעות לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק הספאם ), כאשר המשיבים טוענים כי המבקשת – היא הנתבעת בכל התובענות – שלחה להם הודעות פרסומת שלא כדין. יצוין כי כל ההליכים מצויים בשלבים מקדמיים, כאשר טרם התקיימו בתובענות דיונים כלשהם. איחוד הדיון מתבקש לצורך ייעולו ועל מנת למנוע כפל התדיינות וסיכון למתן החלטות סותרות על-ידי בתי משפט שונים באותו עניין. כן מתבקש להעביר את ארבע התובענות המתנהלות בבתי משפט לתביעות קטנות לבית משפט השלום ולדון בהן במסלול של סדר דין מהיר, לפי תקנה 214ב(ב) לתקנות (להלן: תקנה 214ב(ב) ). לטענת המבקשת, הדבר מוצדק לנוכח ריבוי בעלי הדין ולנוכח כוונתה להגיש הודעה לצד שלישי בכל התובענות, שבעקבותיה צפוי לגדול היקף העדויות והחקירות, וייתכן שתידרש חוות דעת מומחה בתחום הטכנולוגיה. מבוקש לאחד את הדיון בבית משפט השלום בחיפה, מאחר שהתובענה הראשונה בזמן, ת"ק 45955-07-15 (תביעות קטנות – חיפה), הוגשה לבית המשפט בחיפה.

בבקשה צוין כי המשיב 5 מתנגד לבקשה, ללא פירוט טעמיו, וכי המשיב 1 לא העביר את תגובתו. לא צוין אם נעשו פניות למשיבים 4-2. משכך התבקשו המשיבים להגיש את תגובותיהם, עד ליום 1.5.2016. המשיב 1 אינו מתנגד לבקשה, אך ביקש כי ייפסקו לטובתו הוצאות, לאחר שדיון שהיה קבוע ב-ת"ק 45955-07-15 (תביעות קטנות – חיפה) ליום 2.5.2016, בוטל לבקשת המבקשת (החלטת כבוד הרשמת הבכירה ג' ספרא-ברנע מיום 20.4.2016), לנוכח הגשת בקשה זו. המשיבים 4 ו-5 מתנגדים לבקשה. לטענת המשיבה 4, מדובר בסוגיה פשוטה שאינה מצריכה דיון מורכב או חוות דעת מומחה, והעברת התובענה לבית משפט השלום תאלץ אותה לשלם עבור שירותים משפטיים, במקום לנהל את התובענה באופן שוויוני ופשוט בבית המשפט לתביעות קטנות. לטענתה, הדבר אף עלול להרתיע אזרחים מהגשת תביעות לפי חוק הספאם. לטענת המשיב 5, תקנה 7 אינה חלה במקרה דנן, משום שמבוקש לאחד את הדיון בתובענות שהוגשו לבתי משפט בעלי סמכות עניינית שונה; וכך גם תקנה 214ב(ב), הואיל והיא מתייחסת לתובענות שהוגשו לבית משפט השלום, ולא לבית משפט לתביעות קטנות, ובנוסף לא ניתנה הסכמת כל הצדדים כנדרש. עוד נטען כי איחוד הדיונים יוביל לייעול ההליכים מבחינת המבקשת, אך יביא לסרבול ההליכים עבור המשיבים. המשיבים 2 ו-3 לא הגישו את תגובתם לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בכל הנוגע ל-תא"מ 11757-03-16 (השלום – תל אביב) אין מקום לבקשה, מאחר שמבוקש לאחד את הדיון בתובענה עם הדיונים בתובענות המתבררות בבתי משפט בעלי סמכות עניינית שונה (בית משפט השלום ובתי משפט לתביעות קטנות), בעוד שתקנה 7 מסמיכה את בית משפט זה לאחד את הדיון בתובענות שהוגשו "לבתי משפט אחדים בעלי אותן סמכויות" (ראו, למשל, בש"א 265/13

טרלידור סורגים מתקפלים 1991 בע"מ נ' זיו

(13.1.2013)). בענייננו גם אין מקום להידרש לתקנה 214ב(ב), בניגוד לטענת המבקשת, וזאת ממספר טעמים. ראשית, התקנה מתייחסת להעברת תביעה הנדונה בבית משפט השלום למסלול של סדר דין מהיר, בעוד שבענייננו נדונות כאמור ארבע מן התובענות בבתי משפט לתביעות קטנות. אלה לא הורו על העברתן לבית משפט השלום (לפי סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), ויצוין שגם בפניי לא הצביעה המבקשת על טעמים המצדיקים זאת. בנוסף, בניגוד לקבוע בתקנה, ההעברה לא התבקשה בהסכמת בעלי הדין; ומכל מקום, הסמכות להורות כאמור נתונה לשופט בית משפט השלום (תקנה 214א לתקנות).

לא ראיתי לנכון להורות על איחוד הדיון גם ביחס ליתר התובענות, המתבררות בבתי משפט לתביעות קטנות. זאת לנוכח אופיו הייחודי של הליך התביעה הקטנה, המאפשר לאזרח ולצרכן הבודד לנהל הליך פשוט, זול ומהיר. בהינתן שענייננו בתובעים עצמאיים, שאינם קשורים זה לזה ומתגוררים באזורים שונים בארץ, עלול איחוד הדיון להכביד עליהם וליצור עומס וסרבול בדיון בענייניהם (בש"א 3612/07 השטיח המעופף בע"מ נ' מוסרי (30.8.2007)).

סוף דבר, הבקשה נדחית.