בש"א 4693/14 שלמה שקד נ. עיריית כרמיאל

ערעור על החלטת הרשם

ג' שני (ע"א 4147/14 – א'), בגדרה נדחתה בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה ונקבע כי ככל שזו תשולם, יחליט בבקשת המערער לפטור מהפקדת עירבון.

1.

המערער עתר בראשית שנה זו כנגד המשיבה, בבקשה להורות לה למנות מומחה שיבחן את מפגעי הריח והרעש שנוצרים כתוצאה מפעילותה של תחנת מעבר לשינוע פסולת שבניהולה, בסמוך לבית הקברות בעיר כרמיאל; וכן להורות לה להעביר את התחנה לאזור מבודד על מנת למנוע את המפגעים האמורים. העתירה נדחתה על הסף (בג"ץ 291/14, הנשיא א' גרוניס והשופטים ח' מלצר ו- נ' סולברג ) כיוון שלמערער עמד סעד חלופי – הוא פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים. יצוין כי במסגרת ההליך האמור ביקש המערער פטור מאגרה. בקשתו נדחתה. ואולם, אף שצוין כי המערער לא הציג את מלוא המידע אודות מצבו הכלכלי כנדרש, סכום האגרה הופחת לסך של 300 ש"ח (בג"ץ 291/14 – א'). האגרה, כפי שכומתה, שולמה על ידי המערער.

המערער עתר לקיום דיון נוסף בעתירתו (דנג"ץ 1671/14). בד בבד הגיש המערער בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון. בקשתו נדחתה על ידי הרשמת ל' בנמלך

(דנג"ץ 1671/14 – א') , תוך שציינה כי למרות שידע המערער מהחלטותיה בבג"ץ 291/14 כי היה עליו לפרוש תשתית עובדתית מלאה אודות מצבו הכלכלי עם הגשת הבקשה, לא עשה כן. על אף האמור, מצאה לנכון הרשמת להפחית את סכום האגרה לתשלום לסך של 500 ש"ח ואת סכום העירבון להפקדה לסך של 3,000 ש"ח. בהמשך ביקש המערער כי הרשמת תפסול את עצמה מלדון בעניינו. הרשמת דחתה את הבקשה, אך עיכבה את מחיקת העתירה, כיוון שהמערער הגיש ערעור על החלטתה כי שיעור האגרה יעמוד על 500 ש"ח.

הערעור נדחה על ידי השופט ס' ג'ובראן . בפסק דינו נקבע כי הוא לא מצא מקום להתערב בהחלטת הרשמת, כיוון שהמערער אכן לא צירף תשתית עובדתית מספקת לעניין מצבו הכלכלי וכן משום שסיכויי ההליך נמוכים. לאחר מתן פסק הדין, ביקש המערער מהשופט ג'ובראן

לפסול את עצמו, כיוון שאינו בקיא בהלכה היהודית, ובקיאות זו נדרשת לעמדתו להכרעה בעניינו. השופט ג'ובראן דחה את הבקשה, וציין כי אין מקום לבקשת פסלות לאחר מתן פסק הדין, וכן כי טענותיו של המערער קשורות להליך העיקרי ולא להליך עליו הוגש הערעור, קרי החלטת הרשמת לדחות את בקשתו של המערער לפטור מאגרה, וזאת מבלי להתייחס לטענות גופן.

המערער לא אמר נואש, והגיש ערעור על החלטתו של השופט ג'ובראן (ע"א 4147/14). גם בהליך זה ביקש המערער פטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון. הרשם ג' שני דחה את בקשתו לפטור מתשלום אגרה, כיוון שמצא שברור בעליל כי ההליך חסר סיכוי, וקבע שככל שהאגרה תשולם, תידון הבקשה לפטור מהפקדת עירבון.

1.

מכאן הערעור שלפניי, בו טוען המערער כי אין מחלוקת שאין לו יכולת כלכלית לתשלום האגרה ומפנה לתצהיר בעניין זה. באשר לסיכויי ההליך, חוזר המערער על טענותיו בהליך העיקרי ומציין כי נמנע ממנו חופש דת, נפגע כבודו ונגרם עוול לו ולמשפחתו.

2.

כלל מושרש הוא כי שיקול דעתו של הרשם בבקשות שעניינן פטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון הוא רחב וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012) ).

עניינה של החלטת הרשם מושא הערעור הוא בבקשה לפטור מתשלום אגרה. לשם קבלת פטור כאמור, צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: בעל הדין מתקשה לעמוד בחיוב זה; וההליך מגלה עילה (ראו סעיף 14(ג) לתקנות האגרות). בענייננו סבור אני כי המערער לא הוכיח שהוא עומד באף אחד מהתנאים. לעניין מסוגלותו הכלכלית, על אף הפצרות חוזרות ונשנות מצד הרשמים, נמנע המערער מלהציג תיעוד מפורט של מצבו הכלכלי. באשר לעילה, מתקשה אני לקבוע בשונה מהרשם. השופט ג'ובראן דן בבקשת המערער לפסלו לאחר שכבר הכריע בעניינו. די לומר – ואסתפק בכך: אין מקום לבקשת פסלות בשלב זה ובמסגרת זו. באשר לטענות הפסלות עצמן, אין להן כל קשר ליכולתו של שופט זה או אחר להכריע בערעור על החלטת רשם בבקשת פטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון. הרשם סיכם אפוא היטב את היעדר סיכוייו של ההליך.

אחזור ואדגיש כי בג"ץ 291/14 ציין בבהירות מה צריך להיות אופן הפעולה של המערער למיצוי טענותיו. ייטב אם יפנה את משאביו לכיוון זה.

3.

סוף דבר, הערעור נדחה. המערער ישלם את האגרה עד ליום 21.10.2014. לא יעשה כן, יימחק ההליך ללא הודעה נוספת.