בש"א 54-24 בש"א 54-24

1.לפניי בקשה לפי סעיפים 78 ו-79 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. זאת אף כי הסעד המבוקש בגדרה הוא של איחוד תובענות לפי תקנה 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). בבקשה עתר המבקש כי אורה על איחוד הדיון בת"א 12761-06-22 (להלן: תיק הפניקס) המתנהל בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, עם הדיונים בת"א 54098-02-23 (להלן: תיק לשון הרע); ת"א 40620-12-22 (להלן: תיק מעצר השווא); ות"א 36982-12-22 (להלן: תיק ליברה) – המתנהלים כולם בבית משפט השלום בנתניה. כעולה מהבקשה ונספחיה, כל ההליכים עוסקים באירוע שהתרחש ב-20.2.2022 בו הוצת רכבו של המבקש, פגע בשער ביתו של המשיב 1 וגרם לנזקים (להלן: האירוע).

2.ביום 29.3.2023 הגיש המבקש בקשה לבית משפט זה להעברת מקום דיון (להלן: הבקשה הקודמת) בהתייחס לתיק הפניקס. בקשה זו נדחתה (בש"א 2808/23 כץ נ' קדושים (27.4.2023)). אולם, לטענת המבקש מאז ההחלטה בבקשה הקודמת, חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של העניין. המבקש ציין כי נגדו ונגד בני משפחתו הוגשו לא פחות מחמש תביעות שונות בקשר עם אותה מסכת עובדתית ואותן נסיבות. לטענתו, המשיב 1 צירף אותו להליך בכתב תביעה מתוקן רק ביום 21.11.2022, מספר חודשים לאחר הגשת כתב התביעה המקורי, כאשר המשיב 1 נמנע מלעדכן את בית המשפט על פתיחת תיק ליברה בדיון שנערך ביום 6.6.2023. כל זאת – כך נטען - בחוסר תום לב ולמטרת שיבוש הליכי משפט וניסיון עשיית עושר.

המבקש התייחס לארבעת התיקים הנוספים אשר לטענתו עוסקים במסכת עובדתית זהה. כך, בתיק לשון הרע, התקבלה טענת המבקש להעדר סמכות מקומית ביום 11.5.2023, והדיון בו הועבר לבית משפט השלום בנתניה. לאור הכלל של "לא יעבירנו עוד", ביקש המבקש להעביר גם את יתר התיקים לבית משפט השלום בנתניה. הבקשות ביחס לתיק ליברה ולתיק מעצר השווא התקבלו בחודש דצמבר 2023, והראשון אוחד עם האחרון בבית משפט השלום בנתניה. תביעה נוספת - ת"א 43387-12-22 - נדונה בבית משפט המחוזי בתל אביב, ועל כן לא נתבקשה העברת מקום דיון בעניינה.

המבקש הוסיף וטען כי הזיקות ברובן מטות את הכף לניהול תביעת הפניקס בבית משפט השלום בנתניה. זאת מאחר שעדים רבים הנדרשים להעיד ביחס לאירוע הם תושבי נתניה או כפר יונה; המבקש והמשיב 1 הם תושבי כפר יונה; מקום התרחשות האירוע הוא בכפר יונה; ומתקיים הליך בוררות בפני הרב עמוס גואטה, המצוי במצב בריאותי ירוד ומתגורר בנתניה. בנוסף, נטען כי לבית משפט השלום בתל אביב כלל אין סמכות מקומית לניהול ההליך. מעבר לכל אלה, איחוד הדיון בתובענות המעוררות שאלות עובדתיות ומשפטיות זהות, יקדם יעילות דיונית וימנע התדיינות כפולה. בהקשר זה ציין המבקש כי בתיק הפניקס התקיימו עד כה דיונים שמהותם טכנית בלבד.

המשיבים 9-2 נתנו הסכמתם לאיחוד ההליכים, ואילו המשיב 1 התנגד.

3.המשיב 1 טען כי המבקש לא כפר בסמכותו של בית משפט השלום בתל אביב לאורך כל ניהול התיק, אלא רק לאחר שהחליט בית המשפט כי יש להטיל עליו עיקולים. עוד הפנה המשיב 1 להחלטת בית משפט זה בבקשה הקודמת, בה נדחתה בקשת המבקש להעביר את מקום הדיון – זאת בנימוק של מרחק קצר בין בתי המשפט בתל אביב ונתניה; היעדר קושי חריג המצדיק העברה; וכן שיהוי ניכר. לאחר דחיית הבקשה הקודמת על ידי בית משפט זה, נמשך ההליך בתביעת הפניקס במשך כשמונה חודשים. לעמדת המשיב 1, המבקש לא הביא כל טעם לסטייה מהחלטת בית משפט זה בבקשה הקודמת, כאשר כל ההליכים מלבד תיק ליברה היו ידועים למבקש כאשר הגיש את הבקשה הקודמת, ואף הליך זה היה מוכר למבקש מזה חודשים רבים.

כן טען המשיב 1 כי ארבע התביעות הנוספות שהוגשו, הוגשו בתום לב בעת שלא היה מיוצג; וכי למעט תיק ליברה, אין כל זהות בין תיק הפניקס לבין יתר התיקים העוסקים בלשון הרע ובמעצר שווא. על כן, ניתן לפתור את הסוגיה בדרך של השהיית ההליכים בתיק ליברה והמשך ניהול תיק הפניקס בבית משפט השלום בתל אביב-יפו.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובנספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כידוע, בבקשה לאיחוד של תובענות המעוררות שאלות דומות של עובדה ומשפט, השיקולים העיקריים העומדים בפני בית המשפט הם שיקולים מערכתיים של יעילות דיונית ורצון להימנע מהכרעות סותרות (ראו: תקנה 40(א) לתקנות; בש"א 4436/13 בן שמואל נ' בן חיים, פסקה 6 (28.7.2013); רע"א 182/21 טיפול רפואי מידי (טר"מ) בע"מ נ' עזבון המנוחה אביגיל פסיה גרוס ז"ל, פסקה 7 (17.1.2021)).

בענייננו, שיקולים מערכתיים אלו מטים את הכף לטובת קיום דיון מאוחד לפני אותו בית משפט בתיק הפניקס ובתיק ליברה. יודגש בהקשר זה כי גם המשיב 1 בתגובתו לבקשה הנוכחית לא כפר בכך כי בשני התיקים הללו מתעוררות טענות זהות (ראו ס' 16 לתגובה). מכאן שמדובר בשני הליכים המעוררים שאלות זהות או לפחות דומות, אשר טעמי יעילות מערכתית מצדיקים את ניהולם בפני אותו בית משפט.

באשר לבקשה הקודמת, הרי כעולה מכתבי הטענות, הסעד שהתבקש בה הוא העברת מקום הדיון ולא איחוד הדיונים. ההחלטה באותה בקשה התייחסה לכן לשאלת הנוחות בקיום הדיון בבית משפט השלום בתל אביב, ונקבע בה כי לא הוכח קושי חריג המצדיק את העברת מקום הדיון מבית משפט השלום בתל אביב לבית משפט השלום בנתניה. מאידך גיסא, השיקולים בבקשה הנוכחית לאיחוד הדיונים הם שונים ואותם יש לבחון, לשקול וליישם במסגרת ההחלטה הנוכחית.

יוער בנוסף כי העובדה שהמבקש לא העלה טענות של העדר סמכות מקומית לבית משפט השלום בתל אביב, אינה משליכה על הבקשה. זאת מאחר שדינן של טענות בנוגע לסמכות מקומית להתברר בפני הערכאה הדיונית (ראו למשל: בש"א 560/23 קווים תחבורה ציבורית בע"מ נ' סיונוב, פסקה 4 (15.2.2023); בש"א 332/24 ארקיע אינטרנשיונל (1981) בע"מ נ' אשד, פסקה 6 (15.1.2024); בש"א 4361/23 מטרופלין תחבורה ציבורית בע"מ נ' אגד חברה לתחבורה בע"מ, פסקה 5 (22.6.2023)).

גם ההתקדמות בתיק הפניקס אינה מצדיקה את הותרתו בבית המשפט בתל אביב. ההתקדמות בתיק הייתה ברובה טכנית, וטרם בו הוגשו תצהירים או נשמעו ראיות. משום כך, אין בהעברתו למותב חדש כדי לפגוע ביעילות הדיונית. כאמור – מול כל אלה ניצב האינטרס של היעילות המערכתית המצדיק כי הדיונים בהליכים המתייחסים לאירוע יתנהלו לפני אותו בית משפט.

5.אשר על כן, דין הבקשה להתקבל. הדיון בתיק הפניקס (ת"א 12761-06-22) יועבר אפוא לבית משפט השלום בנתניה, ויאוחד שם עם תיק ליברה (ת"א 36982-12-22) ועם תיק מעצר השווא (ת"א 40620-12-22).

המשיב 1 יישא בהוצאות המבקש בסך 500 ₪.