בש"א 543/14 דב יעקב בנדט נ. אילון -הנדסת מים ומערכות בע''מ

1.

לפניי ערעור על החלטת הרשמת ל' בנמלך מיום 25.12.2013, במסגרתה דחתה את בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור (בש"א 7768/13) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 16730-03-12, השופט י' כהן ).

2.

פסק הדין ניתן על ידי בית המשפט המחוזי ביום 22.9.2013. ביום 12.11.2013 סירבה מזכירות בית משפט זה לקבל לרישום את הבקשה נוכח האיחור בהגשתה, ויומיים לאחר מכן הגיש המערער בקשה להארכת מועד. הסיבה לאיחור, אליבא דמערער, הייתה שפסק הדין הגיע בדואר לדירה המשותפת לו ולאשתו ביום 6.10.2013, אולם, עקב סכסוך הוא אינו גר כבר בדירה, ולכן קיבל את פסק הדין רק ביום 30.10.2013.

3.

בהחלטתה, קבעה הרשמת כי הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של שבוע, והמערער לא הציג טעם מדוע לא מסר לבית המשפט המחוזי כתובת חדשה למסירת כתבי בי-דין. לפיכך, קבעה הרשמת "קשה לומר כי אי הידיעה על פסק הדין שהומצא לכתובת אשר נמסרה בבית המשפט המחוזי התחייבה מנסיבות העניין וכי לא היתה תלויה במעשיו של המבקש". זאת ועוד, הרשמת הוסיפה כי המערער ציין כי בא-כוח המשיבה יידע אותו אודות פסק הדין ביום 30.10.2013 – שישה ימים טרם חלוף המועד האחרון להגשת ההליך. המערער לא הציג סיבה מדוע לא הגיש באופן מיידי בקשה להארכת מועד. לבסוף, קבעה הרשמת כי בשים לב לסוג ההליך – בקשה לרשות ערעור בגלגול שלישי – ונוכח העובדה שעל פניו הסוגיה אינה חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים – סיכויי ההליך נמוכים.

4.

מכאן הערעור שלפניי. במסגרתו, מעלה המערער טענות רבות בנוגע לפסקי הדין של הערכאות הקודמות ולטעויות בהן, לטענתו. לדידו, סיכויי קבלת הבקשה מצוינים נוכח טעויות אלה. לעניין הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה לבית משפט זה, מציין המערער כי אינו מיוצג; הנסיבות בגינן לא קיבל לידיו את פסק הדין של בית המשפט המחוזי כמפורט בהחלטת הרשמת; וקשיים כלכליים מהם הוא סובל.

דיון והכרעה

5.

דין הערעור להידחות. זאת, משלא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשמת. השאלה העומדת בפניי היא האם צדקה הרשמת כאשר דחתה את בקשה המערער להארכת מועד. סוגיית הארכת מועדים הקבועים בחיקוק נדונה לאחרונה בהרכב תלתא של בית משפט זה בבר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013) (להלן: עניין מהדנה ). אמנם, במקרה זה דובר בהליך מנהלי ולא אזרחי כמו במקרה דנא, אולם, הטעמים והמבחנים כפי שנקבעו בפסיקה דומים בסוגיה זו. וכך נקבע שם, מפי השופט ע' פוגלמן

(בהסכמת השופטים א' חיות ו- י' עמית ):

"האיזון הראוי בין האינטרס של הפרט והציבור במימוש הזכות להגיש הליך ערעורי מזה לבין אינטרס סופיות הדיון מזה מתבטא בצורך להצביע על 'טעם מיוחד' להגשתו לאחר שחלף המועד שנקבע לכך בחיקוק. דרישה זו מציבה כברירת מחדל את הכלל שלפיו במקום שבו חלף המועד להגיש הליך ערעורי בלא שהוגש הליך כזה, בעל הדין שזכה יהא זכאי להסתמך על סופיות ההחלטה. ככל שהצד שהפסיד מבקש לאפשר לו לנהל הליך ערעורי חרף האיחור בהגשתו, עליו להציג טעמים טובים שיהא במשקלם המצטבר כדי להטות את כף המאזניים ולסטות מן הכלל בדבר סופיות הדיון " ( שם , פסקה 9).

6.

ככלל, הארכת מועד תינתן מקום שבעל הדין שאיחר בהגשת הערעור (או הבקשה) הצביע על טעם מיוחד לאיחור. במסגרת זאת, יש להביא בחשבון מספר שיקולים, וביניהם הסיבה לאיחור

ו- סיכויי ההליך המרכזי . זאת ועוד, יש גם לתת את הדעת לשיקולים הנוספים שפורטו בעניין מהדנה , וביניהם: משך האיחור בהגשת הערעור או הבקשה; האינטרס הציבורי בהכרעה בהליך; חשיבות הזכויות העלולות להיפגע מאי מתן האורכה; ועוד.

7.

במקרה שלפניי, המערער לא הוכיח כי קיים טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד. אמנם, המערער אינו מיוצג (ראו לעניין זה: בש"פ 8303/13 בן מיור נ' מדינת ישראל (9.1.2014) . אולם, הסיבות שהציג לאיחור בהגשת הבקשה אינן מספקות, ובעל דין סביר – גם שאינו מיוצג – היה יכול בקלות להימנע מהן. במסגרת זאת, בדומה לרשמת, לא מצאתי כל טעם מדוע לא הגיש המערער מייד או בסמוך לאחר שנודע לו על ידי בא כוח המשיבה על מתן פסק הדין בקשה להארכת מועד, אלא המתין שבועיים נוספים. זאת ועוד, מסכים אני למסקנתה של הרשמת כי נוכח סיווגו של ההליך – בקשה לרשות ערעור בגלגול שלישי – סיכויי ההליך אינם נראים גבוהים, בלשון המעטה (ראו: בש"ם 6229/11 דון-יחיא' נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה , פסקה 11 (10.1.2012)). זאת, גם לאחר שקראתי בעיון את כתב הערעור ואת טענותיו של המערער בנוגע לקבלת הבקשה מטעם של עיוות דין ושיקולי צדק ייחודיים.

8.

עוד חשוב להוסיף כי כידוע, שיקול דעתו של הרשמת רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)) . לפיכך, בנסיבות אלה, דין הערעור להידחות.