פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
5943/20
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערערים:
1. רוסלן ג'ולידוב
2. אנה רוי
נ ג ד
המשיבים:
1. רון חמד עו"ד
2. כונס הנכסים הרשמי
ערעור על החלטת רשם
בשם
המערערים:
עו"ד איליה שרייר
פסק-דין
לפנַי ערעור על החלטת הרשם ר׳ גולדשטיין בע״א 5611/20 מיום 10.8.2020, במסגרתה דחה את בקשת המערערים לפטרם מתשלום אגרת בית משפט והעירבון הועמד על סך של 5,000 ש"ח; ועל החלטתו מיום 23.8.2020 בה דחה את בקשת המערערים לעיון חוזר בהחלטה מיום 10.8.2020.
1.
ביום 10.8.2020 הגישו המערערים ערעור אזרחי לבית משפט זה נגד החלטה שניתנה בהליך פשיטת רגל המתנהל בעניינם. בד בבד הגישו גם בקשה לפטור מתשלום אגרת בית משפט, בטענה כי לאור היותם מצויים בהליך פשיטת רגל, יכולתם הכלכלית מוגבלת. עוד ביקשו המערערים להסתמך על האמור בתקנה 14(ד)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס״ז-2007 (להלן: תקנות האגרות ), על פיה הכרזה על פשיטת רגל מהווה ראיה לכאורה להיעדר יכולת כלכלית.
2.
ביום 10.8.2020 דחה הרשם את בקשת המערערים בציינו כי אין די בהיותם של המערערים פושטי רגל, והיה עליהם לפרוש תשתית עובדתית בקשר ליכולתם הכלכלית. כמו כן הורה הרשם כי על המערער להפקיד עירבון בסך של 5,000 ש״ח.
3.
בקשה נוספת שהגישו המערערים ביום 18.8.2020, למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, בצירוף מספר מסמכים שיש בהם כדי לתמוך בטענתם כי הם חסרי יכולת כלכלית נדחתה ביום 23.8.2020. במסגרת ההחלטה צוין כי היה על המערערים להציג תשתית עובדתית רלוונטית מלאה לעניין מצבם הכלכלי כבר במסגרת בקשת הפטור הראשונה. עוד נקבע כי גם בתשתית הראייתית שצורפה אין כדי להצדיק מתן הפטור כמבוקש, כאשר בין היתר המערערים לא הסבירו כיצד הם מממנים את ייצוגם המשפטי ולא הציגו תשתית שיש בה כדי ללמד כי אין ביכולתם להסתייע באחרים לצורך גיוס סכום העירבון. עוד צוין כי סכום העירבון הועמד על הצד הנמוך.
4.
מכאן הערעור שלפנַי במסגרתו נטען כי הרשם עצם את עיניו מלראות כי למערערים יכולת כלכלית מוגבלת ביותר לאור הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינם ולאור המסמכים שהוצגו המעידים על מצבם הכלכלי רעוע. לטענת המערערים, לא היה מקום לדרוש מהם נתונים נוספים, תוך שהם מציינים כי שכר הטרחה של מייצגם ממומן על ידי הורי מערערת 2 וכי אין להם קרובים נוספים אליהם ניתן לפנות כדי להסתייע בגיוס סכום העירבון.
5.
דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים הקשורים באגרה ועירבון הוא רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו לאחרונה: בש״א 5739/20 פלוני נ׳ בית מלון אופרה תל-אביב , פסקה 4 (18.8.2020)). החלטת הרשם במקרה זה אינה מגלה כל עילה להתערבות ערכאת הערעור. הוא הדין גם באשר לקביעת הרשם כי המערערים לא פרשו תשתית עובדתית מלאה ומספקת כנדרש.
6.
לא למותר לציין כי תקנה 14(ד)(3) לתקנות האגרות אכן קובעת כי הכרזת חייב פושט רגל מהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולתו הכלכלית של המבקש פטור מתשלום אגרת המשפט. אולם לא רק שהמערערים אינם עומדים בתנאי התקנה (בהיותם מצויים בהליכי פשיטת רגל, אך טרם הוכרזו פושטי רגל), אלא שגם אין בכוחה של התקנה כדי להעניק פטור אוטומטי מתשלום אגרה בהתעלם מיתר הנתונים הרלוונטיים לעניין (וראו: בג"ץ 3622/12 שריאור נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (3.6.2012); בש"א 3825/20 רפאילוב נ' קירשנבוים , פסקה 7 (21.6.2020)). עוד יש לציין כי הרשם הלך כברת דרך משמעותית לקראת המערערים בהעמידו את העירבון על סכום של 5,000 ש"ח, וגם בשל כך אין כל מקום להתערב בהחלטתו.
בשולי הדברים, אך לאו דווקא בשולי חשיבותם אציין כי סגנון הערעור בוטה ובלתי ראוי. המערערים מלינים בערעור על "אטימות" הרשם ועל כך שהחלטתו "מקוממת". אין להלום העלאת טענות מסוג זה, גם אם יש בפי בעל דין ביקורת כלפי החלטת בית המשפט. לא מן הנמנע כי ללא קשר לדחיית הערעור לגופו של עניין כמפורט לעיל, היה מקום למחוק את הערעור גם בשל תוכנו המתלהם (השוו: בג"ץ 2888/10 בציר נ' משרד המשפטים, פרופ' יעקב נאמן (18.4.2020)).
הערעור נדחה.
ניתן
היום, י"ד באלול התש"ף (3.9.2020).
ש ו פ ט