פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
6993/14 - א'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקש:
רו"ח אילן שגב
נ ג ד
המשיבים:
1. שפיר מבנים תעשיות (2002) בע"מ
2. כונס הנכסים הרשמי
3. י. זקן ובניו מפעלי בניה בפירוק בע"מ
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בקשר לפסק-דין של בית המשפט העליון שניתן ביום 17.9.2014 ( ע"א
4371/12). פסק-הדין עסק בחיובו של המבקש לשלם למשיבה 1 סכום-כסף בגין פעולות שביצע, תוך חריגה מהרשאה, במסגרת תפקידו כנאמן בהקפאת הליכים של המשיבה 3.
המשיבה 1 הגישה תגובה לבקשה שבה היא מתנגדת למתן הארכה המבוקשת.
לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות.
לפי תקנה 4 ל תקנות סדר הדין בדיון נוסף , התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק-הדין (ולא מיום המצאתו). "פרק הזמן הקצר" – כך נפסק – "כמו גם מנייתו החל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו, נובעים מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" ( בש"א 7155/06
יונה נ' עו"ד יניב אינסל
(3.10.2006)). עוד נפסק, כי לאור מאפייניו המיוחדים של הליך הדיון הנוסף, הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד תיושם באופן דווקני ונוקשה (ראו למשל
בש"א 6180/09
פלונית נ' פלוני (13.9.2009)), וכי בכגון דא אף ימי הפגרה באים במניין הימים
(ראו למשל בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית (24.1.2012); בש"פ 5798/14 ישראלי נ' מדינת ישראל (7.9.2014)).
בענייננו, פסק-הדין ניתן כאמור ביום 17.9.2014, ומכאן שהמועד האחרון להגשת בקשה לדיון נוסף חל בתאריך 2.10.2014. המבקש פנה לבית-משפט זה בבקשה להארכת מועד ביום 21.10.2014, קרי: באיחור לא מבוטל של 19 ימים, ולא זו בלבד אלא שביקש פרק זמן נוסף – עד ליום 3.11.2014 – לשם הגשת הליך הבקשה לדיון נוסף. לאיחור זה בהגשת ההליך לא מצאתי הסבר ראוי.
יודגש, כי לבא-כוח המבקש נודע על פסק-הדין ביום שבו ניתן, והוא עיין בפסק-הדין, באינטרנט, עוד באותו יום. גם אם המבקש עצמו שהה בחו"ל עד ליום 19.9.2014 (יומיים לאחר מתן פסק-הדין), אין לכך נפקות מיוחדת, והאחריות הייתה מוטלת על המבקש ועל בא-כוחו לנקוט בצעדים הדרושים לשם הגשת ההליך במועד (כאשר מניין הימים הוא מיום מתן פסק-הדין). יתרה מכך, בענייננו, לא זו בלבד שההליך לא הוגש במועד, אלא שגם בקשת ארכה לא הוגשה בתוך התקופה הקצובה בדין, וזאת ללא כל הסבר מבורר.
אוסיף ואציין כי המבקש מזכיר את ימי החג, אלא שמרבית הימים (למעט ראש השנה) היו לאחר התאריך האחרון להגשת ההליך (2.10.2014, כאמור).
אשר על כן, איני רואה להיעתר לבקשה להארכת מועד. המבקש יישא בהוצאות המשיבה 1 – שהתנגדה לבקשה – בסך של 2,500 ₪.
ניתנה היום, י"א בחשוון תשע"ה (4.11.2014).
גיא שני, שופט
ר ש ם