בש"א 7047-23 בש"א 7047-23

1.לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), להעברת מקום הדיון בבקשה לאישור תביעה נגזרת שהגיש המשיב נגד המבקשים בתנ"ג 42452-06-23 (להלן: הבקשה לאישור תביעה נגזרת), מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (להלן: המחלקה הכלכלית) לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

רקע והליכים קודמים

2.המבקשת 1, מנור א.ד בניין והשקעות בע"מ (להלן: החברה), היא חברה פרטית שמקום מושבה בעיר אשדוד, המחזיקה בזכויות מקרקעין. המבקשים 3-2, ג'קי בן זקן ואברהם נניקשווילי, הם בעלי השליטה בחברה (להלן: בעלי השליטה), והם משמשים גם כבעלי תפקידים בה. גם המשיב הוא בעל מניות בחברה.

3.בין המשיב לבין חלק מהמבקשים התנהלו בעבר מספר הליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (להלן: ההליכים בבאר שבע), שם הם התבררו לפני כב' השופט ע' כהן.

כך, במסגרת ת"א 44149-07-16 (להלן: תביעת 2016) הגיש המשיב כתב תביעה כנגד החברה, בעלי השליטה ונתבעת נוספת, בה הוא תבע, בין היתר, פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בשל פגיעה בזכויותיו בחברה וסעדים נוספים. ביום 2.4.2021 הגיש המשיב כתב תביעה נוסף כנגד אותם נתבעים (ת"א 1062-04-21), אשר אוחד עם תביעת 2016. בסופם של הליכים, לאחר שהתקיימו מספר דיונים, נכרת בין הצדדים במאי 2021 הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (להלן: הסכם הפשרה).

ביום 21.9.2022 הגישו החברה ובעלי השליטה תביעה כנגד המשיב ונתבעת נוספת (ת"א 47973-09-22), בה הם עתרו לסעד הצהרתי לפיו הם ביטלו כדין את הסכם הפשרה ואת הסכמי מכר המקרקעין שנחתמו מכוחו. מנגד, ביום 6.11.2022 הגיש המשיב תביעה נגד החברה ובעלי השליטה (ת"א 49594-10-22), בה הוא עתר, בין היתר, לסעד הצהרתי לפיו ההודעה על בטלות הסכם הפשרה והסכמי מכר המקרקעין האמורים – היא בטלה; וביקש להורות לבעלי השליטה לפעול בהתאם להסכם הפשרה. הדיון בתובענות אוחר ולבסוף הוחלט על מחיקתן (ראו פסקי דין מימים 11.6.2023 ו-20.7.2023).

4.ביום 18.6.2023 הגיש המשיב את הבקשה לאישור תביעה נגזרת למחלקה הכלכלית. בבקשה זו הועלו טענות שונות כנגד התנהלותם של בעלי השליטה ויתר המבקשים. כך, המשיב (הוא המבקש בבקשה לאישור תביעה נגזרת) טען כי מאז נכרת הסכם הפשרה, ביצעו מי שנמנו כמשיבים בבקשה מעשים העולים כדי גזל ותרמית אגב עסקאות במקרקעין, וכי הם הפרו את חובותיהם כבעלי מניות ובעלי שליטה בחברה. המשיב טען כי המבקשים הפרו את הסכם הפשרה והוא עתר בין היתר כי בית המשפט יבטל פעולות שונות שנעשו על ידיהם לגישתו תוך הפרתו של הסכם זה.

למען שלמות התמונה יצוין כי לאחר שהוגשה הבקשה דנן, הגיש המשיב ביום 31.10.2023 תביעה לסעד הצהרתי בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 55297-10-23). כנגד בעלי השליטה וחלק מהמבקשים דכאן שנסבה על טענות המשיב לקיפוח (להלן: תביעת הקיפוח).

טענות הצדדים

5.בבקשה שלפניי, טוענים המבקשים ראשית כי הבקשה לאישור תביעה נגזרת היא למעשה בקשה לביטול פסק הדין אשר נתן תוקף להסכם הפשרה. בקשה כזו יכולה להתברר רק בפני המותב שנתן את פסק הדין שביטולו מבוקש.

עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה לקיום הדיון במחוז הדרום. כך נטען כי מקום מושבה של החברה הוא במחוז הדרום; מקום מגוריו של המבקש 2 הוא בדרום; מקום מושבן של יתר החברות הנתבעות (מבקשות 8-7 לבקשה דנן) הוא בדרום; הפעילות העסקית שלגביה קיימת מחלוקת התבצעה בדרום; עם חברות אשר מקום מושבן בדרום ואשר מנהלות את עסקיהן בדרום; ואף מקום מושבם של כל העדים הרלוונטיים להליך הוא במחוז הדרום. המבקשים מציינים עוד כי על פי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), תובענות במקרקעין צריכות להתברר במחוז השיפוט שבו מצויים המקרקעין. אמנם המשיב תובע סעדים כספיים בגין עסקאות שנעשו במקרקעין, אך דומה כי המקרקעין עצמם הם שעומדים בבסיס הבקשה. לעומת זאת, הזיקה של התובענה שבנדון לתל אביב היא רופפת, ומבוססת על כך שכתובותיהם של המבקשים 4-3 ו-6 היא בתל אביב; כאשר ממילא מבקשים אלה אינם נתבעים מרכזיים.

המבקשים מוסיפים כי גם מטעמים של יעילות דיונית, יש להעדיף את בירור התובענה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שיש לו היכרות משמעותית עם התיק. לטענתם, בחירתו של המשיב להגיש את הבקשה לאישור תביעה נגזרת לבית משפט אחר מזה שדן בהליכים בין הצדדים בעבר, עולה כדי חוסר תום לב.

6.בתשובה מיום 3.12.2023 הבהיר המשיב כי הוא מתנגד לבקשה. לטענתו, היתרון הדיוני בבחירת פורום ההתדיינות שייך לתובע; והמבקשים לא הרימו את הנטל הכבד להראות כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת העברת מקום הדיון. עוד הוא הוסיף כי רוב הטענות שהעלו המבקשים אינן רלוונטיות לדיון בבקשה הנוכחית.

המשיב הוסיף כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המשך בירור התובענה שבנדון במחלקה הכלכלית. כך, משרדי עורכי הדין המייצגים את שני הצדדים נמצאים בתל אביב; שלושה מהמבקשים – וביניהם אחד מבעלי השליטה – מתגוררים בתל אביב; העיר אשדוד, שהיא מקום מושבם של החברה ושל מבקשים אחרים בתיק, קרובה יותר באופן משמעותי לתל אביב מאשר לבאר שבע; חלק מהמעשים והמחדלים המתוארים בכתב התביעה אירעו בתל אביב; וחלק ניכר מהעדים הפוטנציאליים מתגורר בתל אביב. לא זו אף זו, המחלקה הכלכלית מתאימה יותר מבחינה דיונית ועניינית לדון בבקשה לאישור תביעה נגזרת.

המשיב סבור כי אין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע יתרון מבחינת היעילות הדיונית. כך לטענתו, תביעת 2016 נסבה על אירועים שקרו לפני שנת 2016, אירועים שהבקשה הנוכחית לאישור תביעה נגזרת אינה נוגעת להם. גם בעלי הדין בשני ההליכים הם שונים. כמו כן, בתביעת 2016 לא התקיים כל בירור לגופו של עניין ולא נקבעו בה ממצאים עובדתיים או משפטיים. התביעה הסתיימה כאמור במתן תוקף להסכם פשרה שנכרת בין הצדדים.

המשיב טוען עוד כי העברת מקום הדיון עלולה לפגוע בו, שכן תביעת הקיפוח מתבררת אף היא במחלקה הכלכלית בפני אותו מותב. המבקשים לא הגישו בקשה דומה להעברת מקום דיון בתביעת הקיפוח, ולגישתו של המשיב אין מקום לפצל בין הדיונים כך שיידונו בבתי משפט שונים. יצוין כי בהודעה מיום 4.12.2023 הבהירו המבקשים כי הבקשה דנן הוגשה בטרם הוגשה תביעת הקיפוח, וכי בכוונתם לבקש להעביר את מקום הדיון גם בתביעת הקיפוח לאחר שהבקשה הנוכחית תוכרע. ביום 6.12.2023 הגיש המשיב בקשה למחיקת ההודעה מיום 4.12.2023, בטענה שהיא מהווה תשובה לתגובת המשיב מבלי שניתן לכך היתר מבית המשפט. למצער עתר המשיב כי תינתן לו הזדמנות להשיב על ההודעה האמורה. מאחר שאינני סבורה כי יש להודעה זו השלכה על ההחלטה בבקשה הנוכחית, לא מצאתי לנכון לאפשר למשיב להשיב לה.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בבקשה להעברת מקום דיון ובתשובה לה על נספחיהן, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

8.אכן, ככלל, התובע הוא בעל זכות הבחירה בפורום ההתדיינות, כאשר הוא כפוף בעניין זה לכללי הסמכות המקומית בלבד. יחד עם זאת, גם כאשר התביעה הוגשה בהתאם לכללי הסמכות, רשאי הנתבע לבקש להעביר את מקום הדיון בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי המשפט. בקשה המוגשת לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט מוגשת אפוא במקרים בהם ישנה סמכות מקומית לבית המשפט אליו הוגשה התביעה (ראו למשל: בש"א 469/17 עיריית חיפה נ' המוסד לביטוח לאומי (24.1.2017); בש"א 3161/23 עיריית ירושלים נ' פלונית, פסקה 5 (14.5.2023); בש"א 5799/23 עיריית ירושלים נ' סויסא, פסקה 6 (16.8.2023)).

9.כדי לבחון בקשות להעברת מקום הדיון, על בית המשפט לבחון את מאזן הנוחות בין הצדדים. ככלל מוטל על הנתבע – המבקש להעביר את מקום הדיון – הנטל להוכיח כי חרף קיומה של סמכות מקומית, מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן מובהק. בבחינת שיקולי מאזן הנוחות, ייבחנו מצד אחד הנימוקים שבשלהם בחר התובע במקום הדיון שנבחר וההכבדה האפשרית מבחינתו אם הדיון יועבר; ומהצד האחר – הקושי שמקום הדיון שנבחר יוצר אצל הנתבע (ראו למשל: בש"א 2629/23 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני, פסקה 6 וההפניות שם (30.4.2023) (להלן: עניין פלוני)).

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשות כאלה כוללים אפוא בין היתר את "מידת הפגיעה הצפויה בבעלי הדין כתוצאה מההעברה", "המרחק בין בית המשפט שממנו הועבר ההליך לבין בית המשפט שאליו הועבר" ו"הבטחת נגישותם של בעלי הדין לבית המשפט" (ראו: סעיף 78(ב) לחוק בתי המשפט). יוער כי משום כך אין מקום לדון במסגרת ההחלטה הנוכחית בטענת המבקשים בנוגע לתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי; ובאופן דומה אין מקום להידרש לשאלה האם הבקשה לאישור תביעה נגזרת מהווה הלכה למעשה בקשה לביטול פסק דין. כל אלה אינם עניינים שיש מקום לבחון אותם במסגרת בקשה להעברת הדיון.

10.אף שככלל הנטל הוא כאמור על הנתבע המבקש להעביר את מקום הדיון, הרי כאשר מדובר בצדדים שקיימו התדיינות בנושאים הדומים לנושא התביעה בבית משפט מחוזי במחוז אחר – פני הדברים הם שונים. זאת בעיקר כאשר התובע עצמו בחר בעבר בבית משפט במחוז אחר מזה שאליו הוגשה התביעה שהעברתה מתבקשת. בנסיבות כאלה, על התובע להבהיר מדוע נבחר על ידיו פורום שונה מזה שדן בהיבטים אחרים של הסכסוך בין הצדדים. הטעם לכך הוא היעילות הרבה יותר בהמשך קיום הדיון בין אותם צדדים או צדדים דומים להם, ובקשר לאותה מערכת עובדתית, לפני בית המשפט שדן בנושא בעבר; כמו גם החשש מפני בחירה בבית משפט במחוז אחר מטעמים של forum shopping, חשש שמתחדד כאשר נעשית בחירה בפורום שונה וחדש מזה שדן בסכסוך בין הצדדים קודם לכן. כפי שהבהרתי בעניין פלוני –

במקרים בהם התנהלה בעבר תובענה סביב מחלוקת מסוימת, וכעת מוגשת תובענה הנוגעת לאותן נסיבות לבית משפט במחוז אחר – מתעורר חשש לקיומם של שיקולים זרים בבחירת הפורום... במצב כזה, על התובע להסביר מדוע בחר בפעם השנייה בבית משפט במחוז אחר ולא בזה שנבחר על ידיו מלכתחילה. ללא הסבר משכנע – הכף תיטה לטובת קבלת בקשת ההעברה (ראו שם, בפסקה 6).

11.במקרה דנן וכפי שהובהר לעיל, התובענה שמתבקשת העברתה היא הליך אחד מתוך הליכים רבים שהתנהלו ומתנהלים בין הצדדים. יתרה מכך, הרקע לבקשה לאישור תביעה נגזרת משותף להליכים הקודמים. כך, הבקשה עוסקת בין היתר בפרשיות שתוארו עוד בתביעת 2016: עסקאות שנרקמו עם חברת "לי-דה" (החל משנת 2009); עם חברת "ש.ס. אדיר" (החל משנת 2016); ורכישת המניות של מר חיים רביבו – אחד המבקשים בבקשה הנוכחית – בשנת 2013. מטבע הדברים, הבקשה לאישור תביעה נגזרת עוסקת גם באירועים שקרו לאחר כריתת הסכם הפשרה במאי 2021. כפי שהובהר לעיל, המשיב העלה בתובענה בין היתר גם טענות להפרת הסכם הפשרה שהצדדים התקשרו בו במסגרת ההליכים בבאר שבע.

12.ההליכים שקדמו לתובענה דנן התבררו כולם בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כאשר חלק מהם הוגשו על ידי המשיב עצמו לבית משפט זה (ההליך הראשון – תביעת 2016 – הוגש על ידיו). בנסיבות אלה על המשיב להבהיר מדוע – חרף הקשר בין ההליכים בבאר שבע לבין ההליך דנן; ולמרות שכל ההליכים הקודמים הוגשו (גם על ידיו) לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הוא בחר הפעם להגיש את הבקשה לאישור תביעה נגזרת לבית משפט במחוז אחר.

13.המשיב סיפק שלושה הסברים עיקריים המצדיקים לגישתו את בחירתו במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הראשון, מאזן הנוחות נוטה לטובת קיום הדיון בתל אביב; השני, תביעת הקיפוח מתנהלת אף היא במחלקה הכלכלית בפני אותו המותב הדן בבקשת לאישור תביעה נגזרת; והשלישי, המחלקה הכלכלית היא בעלת המומחיות הרבה ביותר בנושא העומד לדיון.

באשר לטעם הראשון, להליך ישנן זיקות רבות למחוז הדרום. לכן, אינני סבורה כי מרב הזיקות קושרות את הבקשה לאישור תביעה נגזרת למחוז תל אביב באופן המצדיק את עמדת המשיב לפיה חרף העובדה שיתר ההליכים התנהלו בבאר שבע, היה מקום להגיש את התובענה למחוז תל אביב. הטעם השני, תביעת הקיפוח הוגשה לאחר הגשת הבקשה דנן, ולכן הסבר זה אינו מצדיק את בחירת פורום ההתדיינות הנוכחי. משכך אין גם צורך להידרש כאמור להודעת המבקשים מיום 4.12.2023; ואין צורך לאפשר למשיב להשיב לה.

לעניין הטעם השלישי, אכן, המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כמו גם המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה) היא בעלת מומחיות בסוגיות כלכליות, בהיותה ערכאה מקצועית ייחודית (ראו: בש"א 1888/13 אשר צוריאל יזמות בע"מ נ' יוסיקום בע"מ, פסקה 10 (29.4.2013)). אף-על-פי-כן, אינני סבורה כי עובדה זו יכולה להצדיק את הבחירה של המשיב במחלקה הכלכלית בנסיבות המקרה דנן. כאמור, ההליכים הדיוניים הקודמים בין הצדדים – שאף בבסיסם עמדו סוגיות מתחום דיני החברות – התנהלו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כאשר כאמור מדובר בין היתר בהליכים שהוגשו על ידי המשיב. חלק מההליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע הסתיימו בתקופה בה הגיש המשיב את הבקשה לאישור תביעה נגזרת. כאשר אלה הם פני הדברים, מתעורר חשש כי הבחירה להגיש את ההליך דנן לבית משפט במחוז אחר, נעשתה כדי להשיג יתרון דיוני או מהותי תוך ניצול כללי הסמכות המקומית (ראו: עניין פלוני, בפסקה 7 וההפניות שם).

14.גם שיקולי יעילות דיונית מצדיקים את העברת מקום הדיון לבית המשפט המחוזי בבאר שבע שדן בהליכים הקודמים. הצדדים עברו כברת דרך בבית משפט זה, כאשר בית המשפט המחוזי בבאר שבע הקדיש כ-6 שנים לסירוגין לדון בהליכים הללו. עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי בכלל זה התקיימו בתביעת 2016 (וההליך שאוחד עימה) 12 דיונים (עד שנת 2022), רובם דיונים מהותיים. בחלק מהדיונים גם נחקרו עדים – המבקש 2 והמשיב. בחלק מהדיונים נעשו ניסיונות לקדם הסכמות בין הצדדים. בסופו של דבר הושג בין הצדדים הסכם פשרה – שהמשיב מתייחס אליו בבקשה לאישור תביעה נגזרת. גם לכל אלה יש משמעות בהתייחס לבקשה הנוכחית, וזאת למרות שאינני מחווה דעה ביחס לזהות המותב שידון בבקשה לאישור תביעה נגזרת – עניין שיוכרע על ידי נשיא בית המשפט.

15.יצוין כי לטענת המשיב, הבקשה לאישור תביעה נגזרת לא נסבה על אותן נסיבות שעסקה תביעת 2016. ואולם, כפי שהבהרתי לעיל, מקורן של הטענות שעולות בבקשה הוא בהמשך הסכסוך שהתברר במסגרת ההליכים בבאר שבע. חלק ניכר מהעובדות המתוארות בבקשה לאישור תביעה נגזרת, חופף לתיאורים העובדתיים שעלו בתביעת 2016; והבקשה נסבה כאמור על פרשות ועסקאות שתוארו שם, ולהתפתחויות שחלו מאז. הרקע לסכסוך הוא זהה, כאשר נראה כי ההליך דנן – בו מועלות גם טענות להפרת הסכם הפשרה שנכרת במסגרת תביעת 2016 – הוא המשך של ההליכים בבאר שבע.

16.לכן ולנוכח האמור, ובשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, אני מורה על העברת מקום בדיון בתנ"ג 42452-06-23 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

המשיב ישלם למבקשים הוצאות בסכום כולל של 1,000 ₪.