פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
8020/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערת:
לידן קמעונאות לישראל בע"מ (בפירוק)
נ ג ד
המשיבים:
1. נייקי ישראל בע"מ
2. כונס הנכסים הרשמי
ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית
המשפט ג' שני מיום 6.11.13 בבש"א 7539-13
בשם המערערת:
עו"ד ברוך חכים
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת הרשם ג' שני מיום 6.11.2013, במסגרתה דחה את בקשת המערערת להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף. בקצרה, אציין כי פסק דין נשוא הבקשה (ע"א 4373/12) ניתן ביום 14.10.2013. על פי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, יש להגיש בקשה לדיון נוסף תוך 15 ימים. ביום 5.11.2013, הוגשה בקשה מטעם המערערת להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף, זאת, בהסכמת המשיב 2.
בהחלטתו, קבע הרשם כי גם אם היה מקבל את נימוקי המערערת לסיבה בגינה הבקשה הוגשה באיחור, גם הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור. מלבד זאת, ציין כי נוכח תוכן פסק הדין נשוא הבקשה (אשר דחה את ערעור המערערת במשפט אחד, בהסתמך על נימוקי בית המשפט המחוזי, בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), סיכויי קבלת הבקשה נמוכים ביותר.
מכאן הערעור שלפניי. במסגרתו, טוענת המערערת כי קיים טעם מיוחד להארכת המועד: המערערת היא חברה המצויה בפירוק, "ובאופן מובנה קמים בפני המנהל המיוחד מחסומים המעכבים ומגבילים את יכולתו לפעול בערכאות שונות... כך, על מנת לפתוח בהליך של דיון נוסף, נדרש המנהל המיוחד לשאלת מקורות מימון ההליך ולאישור בית המשפט שעל הפירוק... בנסיבות אלו 15 ימים הינם זמן קצר מדי לכל הדעות, על מנת שיהיה סיפק בידי בעל תפקיד לקבל את כל האישורים הרלוונטיים במועד". כמו כן, טוענת היא כי נוכח מהות ההליך – בקשה לדיון נוסף, יש לדחות בקשה להארכת מועד רק כאשר הסיכויים נמוכים במיוחד, או בהיעדר עילה. לבסוף, מציינת המערערת מספר טענות לגוף העניין בנוגע לסיכויי ההליך, בהתבסס על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
דין הערעור להידחות. זאת משלא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת כבוד הרשם. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור
(ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)) .
השאלה העומדת בפניי היא האם צדק הרשם כאשר דחה את בקשה המערערת להארכת מועד. המבחנים להארכת מועד נקבעו בבש"ם 6229/11 דון-יחיא' נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה (10.1.2012), על פיהם, בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים. הראשון , קיומו של טעם מיוחד (האיחור נבע מטעות בדין שאדם סביר היה יכול להיקלע אליה), המצדיק את קבלתה, ואם קיים טעם שכזה, בשלב
השני , נבחנים שיקולים לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד (הסתמכות הצדדים, אורך האיחור, סיכויי הצלחת ההליך ועוד).
במקרה דנן, ומבלי להיכנס לסוגיית האם נוכח הליכי הפירוק בהם מצויה המערערת, לא יכול להיות עוררין כי סיכויי הצלחת ההליך נמוכים במיוחד. המערערת צודקת כי בהליך של בקשה לדיון נוסף, נוכח אמות המידה הקשיחות לקבלתה, יש לדחות במשורה מטעם סיכויי ההליך בקשות להארכת מועד. בהקשר זה כתבתי בעבר:
"יש מקום לתת את הדעת לטענת המשיבים, אשר זכתה לביטוי בהחלטת הרשמת, על פיה יש לדחות את הבקשה בשל סיכויי ההליך הנמוכים. סוגיה זו אינה פשוטה היא. ברי, כי אם יינתן משקל של ממש לסיכוי ההליך על פי טיבו, הרי שכל בקשה להארכת מועד הנוגעת לבקשה לקיום דיון נוסף תדחה, שכן הרף הקבוע בפסיקה לקבלת בקשות אלו גבוה ביותר" ( בש"א 1711/12 רוכמן נ' קיבוץ מענית (19.6.2013)) .
עם זאת, בכך לא די. פסק הדין עליו הוגשה הבקשה לקיום דיון נוסף נדחה על ידי בית משפט זה ללא נימוקים, בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי . במקרה מעין זה, בשים לב לחשיבות הגלומה בהליך הדיון הנוסף, לא יכול להיות עוררין כי סיכויי ההליך נמוכים עד מאד. לפיכך, החלטת הרשם ודאי סבירה, ואף נכונה.
סוף דבר, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ד
בכסלו התשע"ד (27.11.2013).
ש ו פ ט