בש"א 9082-23 בש"א 9082-23

1.לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), להעברת מקום הדיון בת"א 8430-04-23 מבית משפט השלום בחיפה לבית משפט השלום באשדוד, או לכל בית משפט אחר לפי שיקול דעתו של בית משפט זה.

בקצירת האומר יובהר כי ביום 4.4.2023 הגיש המשיב 1 (להלן: התובע) תביעה נגד המשיבים 4-2. במסגרתה, עתר התובע לביטול חוזה שכרת עם המשיבים 3-2 בשל הטעיה. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 12.7.2022 נכרתו בין התובע למשיבים 3-2 הסכמים לרכישת משאית ומנוף. לאחר הרכישה, גילה התובע כי חרף התחייבותם, מכרו לו המשיבים 3-2 משאית ומנוף ישנים ופגומים עד כדי סכנה. כמו כן, לגישתו, המשיבה 4 (להלן: המדינה) נתנה הכשר למספר פעולות רישוי בניגוד לדין. יצוין כי המבקשת והמשיבות 7-5 הן מקבלות הודעות צד ג' שנשלחו במסגרת התביעה.

2.המבקשת אינה כופרת בכך שבית משפט השלום בחיפה הוא בעל סמכות מקומית לדון בתביעה – שכן המדינה היא בעלת סניפים בכל רחבי הארץ. אולם לגישת המבקשת, אין הצדקה לנהל את הדיון בבית המשפט בחיפה – לו אין זיקה ממשית לתובענה. כך, המוסך המרכזי של המשיבה 2 ומקום מושבו של מנהל המוסך, מקום התקנת ה"איתוראן" ומכון הרישוי שערך את הבדיקה למשאית – הם באשדוד; מקום רכישת המנוף הוא בראשון לציון; כתובת משרדי המשיבה 2 כפי שהיא מופיעה במסמכי רכישת המשאית הוא בראש העין; כתובות משרדיהם של עורכי התכניות ההנדסיות והבדיקות השונות הן בתל אביב, חולון, קריית מלאכי, בית שמש וראשון לציון; ולבסוף, אישור רישום הרכב במשרד התחבורה ניתן במחוז תל אביב. כן נטען כי בין התובע למשיב 3 קיימת תניית שיפוט בהסכם המכר שכרתו ביניהם, לפיה הסמכות הבלעדית לדון בתובענה בעניין ההסכם שמורה לבית משפט במחוז תל אביב.

3.התובע מתנגד לבקשה להעברת מקום דיון. ראשית הוא טוען כי בית המשפט בחיפה החל לדון בתיק זה מכבר – כאשר התקיים דיון בפניו ואף ניתנה החלטה בסעד זמני (יוער כי בהחלטה מיום 21.12.2023 הבהיר בית המשפט בחיפה כי הוא אינו מתנגד להעברת מקום הדיון למחוז אחר). כן נטען כי המבקשת פעלה בניגוד לדין בכך שלא העלתה טענת חוסר סמכות בהזדמנות הראשונה. על אף האמור, הודיע התובע כי הוא משאיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית משפט זה. יצוין כי כתובת התובע כפי שהיא מופיעה בבקשה היא בעיר נהריה, וכתובת בא כוחו היא בעיר חיפה.

המשיב 3 מסר תחילה כי הוא מתנגד להעברת מקום הדיון, בעיקר מן הטעם כי בית משפט השלום בחיפה כבר החל לדון בתיק ואף הכריע כאמור בבקשה לסעד זמני. לאחר פנייה נוספת של המבקשת, הודיע המשיב 3 כי הוא מותיר את ההכרעה אף הוא לשיקול דעתו של בית המשפט.

בתגובה מיום 20.1.2024, הודיעה המדינה כי היא מותירה את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט. זאת משום שמירב הזיקות ומאזן הנוחות אינם נוטים במובהק למחוז שיפוט כלשהו. בתגובה מיום 24.1.2024, הודיעה המשיבה 5 כי גם היא מבקשת להותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

המשיבות 2, 7-6 מסכימות לבקשה להעברת מקום דיון.

4.לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

5.כלל הוא כי זכות הבחירה בבית המשפט בו יידון ההליך היא בידי התובע – אשר כפוף לכללי הסמכות המקומית. אף על פי כן, גם מקום בו תביעה הוגשה בהתאם לכללים אלו, יש אפשרות לבקש להעביר את מקום הדיון בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי המשפט (ראו למשל: בש"א 5831/22 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 5 (21.9.2022); בש"א 3161/23 עיריית ירושלים נ' פלונית, פסקה 5 (14.5.2023); בש"א 5027/23 עיריית ירושלים נ' אמויאל, פסקה 6 (30.7.2023) (להלן: עניין אמויאל)).

יודגש כי בקשה מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט, מוגשת כאשר יש סמכות מקומית לבית המשפט אליו הוגשה התביעה; וחרף קיומה של סמכות מקומית, סבור מבקש ההעברה כי יש הצדקה להעברת מקום הדיון. כך שטענת המבקשת באשר לתניית השיפוט בהסכם בין התובע למשיב 3 – אינה מעלה ואינה מורידה (ראו, למשל: עניין אמויאל, בפסקה 6. ראו והשוו: בש"א 6396/23 אלמשהדאווי קינג סטור בע"מ נ' אבו פריח, פסקה 6 (23.10.2023)).

6.בית המשפט ייעתר לבקשות מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט במקרים חריגים בלבד; כאשר המבחן נוגע למאזן הנוחות של הצדדים. מצד אחד, ייבחן הקושי שנוצר עבור מבקש ההעברה בשל מקום ההתדיינות שנבחר. מצד שני, יש לבחון את אינטרס התובע בבחירת מקום ההתדיינות והקושי האפשרי מבחינתו אם הדיון יעבור לבית משפט אחר. משום שזכות הבחירה הראשונית היא של התובע, על מבקש ההעברה להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת העברה זו. במקרים בהם אין למקום הדיון שנבחר זיקות להליך ולתובע אין הסבר משכנע לבחירתו דווקא במקום הדיון אליו הוגשה התביעה – בית המשפט ישקול בחיוב את הבקשה להעברת מקום הדיון (ראו למשל: עניין אמויאל, בפסקה 7; בש"א 5799/23 עיריית ירושלים נ' סויסא, פסקה 7 (16.8.2023)).

7.יישום האמור על המקרה דנן מעלה כי דין הבקשה להידחות. זאת משום שלא עלה בידי המבקשת להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה במובהק למחוז שיפוט כלשהו; ומנגד, אינטרס התובע בקיום הדיון בבית משפט הסמוך למקום מגוריו ולמקום מושבו של בא כוחו – מהווה הסבר ברור לבחירת מקום הדיון במחוז חיפה. כאמור לעיל – זכות הבחירה הראשונית היא בידי התובע; זוהי נקודת המוצא, וניתן לסטות ממנה רק במקרים חריגים.

יתרה מכך, בית המשפט בחיפה כבר החל לדון בתיק ואף התקיים דיון ביום 16.4.2023 לעניין בקשה לסעד זמני שהוגשה – אשר בסופו ניתנה החלטה בבקשה. משכך, אף שיקולי יעילות דיונית מובילים למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה להעברת מקום דיון.

8.לאור כל האמור לעיל, הבקשה להעברת מקום דיון נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות 5-4 על סך 500 ₪ כל אחת, ובסך הכל 1,000 ₪.