בש"א 9087/10 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ. גוב גיא בע"מ

1.

לפניי השגה על מזכירות בית-המשפט אשר סירבה לקבל לרישום בקשה לקיום דיון נוסף שהגיש בא-כוח המבקשת על החלטת כב' השופט ג'ובראן מיום 16.11.2010 ברע"א 4760/10. באותה החלטה, דחה כב' השופט ג'ובראן בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, אשר דחה את בקשת המבקשת להשלמה ולביטול חלקי של פסק-בוררות מפאת אי הפקדה ערובה כנדרש.

2.

דין ההשגה על מזכירות בית-המשפט להידחות. בהתאם ללשונן המפורשת של הוראות-סעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה וסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק ), ובהתאם להלכה הפסוקה מימים ימימה, לא ניתן לעתור לדיון נוסף לגבי החלטה או פסק דין שניתנו בבית משפט זה בדן יחיד (ראו למשל: דנ"א 5020/98 פולריס בע"מ נ' אדמוב (לא פורסם, 4.11.1998); בש"א 9254/06 נעימי נ' בנק למסחר בע"מ (לא פורסם, 12.11.2006)). טענת בא-כוח המבקשת היא כי אין מקום לחסום את דרכה של מרשתו להגשת בקשה לדיון נוסף, משטענותיה לא התבררו לגופן. ואולם הסייג הפרשני המוצע אינו יכול להתקבל, שכן הוא נעדר עיגון, ולו מינימאלי, בלשונן של הוראות-החוק הנזכרות לעיל, ולפיהן עתירה לדיון נוסף אפשרית ב"ענין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה " (ההדגשה אינה במקור- ד.כ.ל; ראו בעניין זה: דנ"א 6707/95 לביא נ' בנק הפועלים בע"מ ,

פ"ד מט(5) 155 (1996)).

לכך ניתן להוסיף כי הפרשנות המוצעת על-ידי בא-כוח המבקשת יוצרת ניגוד בולט לתכליתו של ההסדר הקבוע בסעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). סעיף 38 הנ"ל מגביל מלכתחילה את הביקורת הערעורית על החלטותיו של בית-משפט מחוזי לפי חוק הבוררות לערעור ברשות בלבד, על-מנת לחזק את מוסד הבוררות ולצמצם את התערבות בית-המשפט בהליך הבוררות למינימום הנדרש (ראו: ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז(5) 933 (2003)). אימוץ פרשנותו של בא-כוח המבקשת, עשוי לפתוח פתח להגשת בקשות לדיון נוסף על דחיית בקשות רשות ערעור בענייני בוררות, באופן שיחתור תחת תכליתו של סעיף 38 הנ"ל לייעל את הליכי הבוררות ולחתור לסיומם המהיר בדרך של הגבלת אפשרויות ההשגה על החלטות בתי-המשפט בענייני בוררות.

המסקנה המתבקשת היא כי לא ניתן היה לעתור לקיום דיון נוסף על החלטתו של כב' השופט ג'ובראן שניתנה בדן יחיד, ולפיכך בדין סירבה המזכירות לקבל את ההליך לרישום.

3.

טענתו החלופית של בא-כוח המבקשת היא כי יש להתייחס לבקשתו לקיום דיון נוסף כבקשת רשות ערעור, ולקבלה לרישום ככזו. אף טענה זו אין בידי לקבל. סעיף 15(ב) לחוק יסוד: השפיטה קובע כי "בית המשפט העליון ידון בערעורים על פסקי דין ועל החלטות אחרות של בתי המשפט המחוזיים " (ההדגשה אינה במקור- ד.כ.ל). מהוראה חוקתית זו עולה, אפוא, כי בית-המשפט העליון אינו מוסמך לשבת כערכאת ערעור על החלטותיו שלו (להבדיל מדרכים אחרות לבחינת החלטותיו אשר נקבעו במפורש בחקיקה, כגון: דיון נוסף לפי סעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה וסעיף 30 לחוק; ומשפט חוזר לפי סעיף 19 לחוק יסוד: השפיטה וסעיף 31 לחוק – על-פי העילות והתנאים הקבועים שם). הנה כי כן, בהתחשב במבנה הקונסטיטוציוני של ערכאות השיפוט בישראל, אין בית-המשפט העליון מוסמך לשבת כערכאת ערעור על פסיקותיו. לפיכך, צדקה המזכירות בסרבה לקבל לרישום בקשה לרשות ערעור על החלטה שניתנה על-ידי מותב של בית-משפט זה.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, ההשגה על המזכירות נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. החלטה זו תומצא לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.