בשג"ץ 7997/05 יחזקאל דניאלי נ. פרקליטות המדינה

ערעור על החלטת כבוד הרשם י' מרזל, שהורה למערער לפרט את יכולתו לממן ייצוג משפטי במסגרת בקשה לפטור מאגרה.

החלטת הרשם

1.המערער הגיש עתירה ועמה בקשה לפטור מאגרה. בכל הנוגע לבקשה לפטור מאגרה הורה הרשם למערער, ביום 27.7.2005, להשלים את בקשתו לפטור מאגרה, על-ידי הגשת תצהיר שבו יפרט את כל הכנסותיו, הוצאותיו ונכסיו. כמו כן, הורה הרשם למערער לפרט בתצהיר "את יכולתו לממן ייצוג משפטי בהליך זה", והוסיף כי על המערער לוודא ש"הבקשה המומצאת לבית המשפט תהא מלאה וברורה, שלא כבקשה דנן".

2.המערער הגיש בקשה להבהרת החלטה, בטענה כי ההוראה לפרט את יכולתו לממן ייצוג משפטי משמעה, למעשה, דרישה לחשיפת הסכם שכר הטרחה של בא כוחו, באופן שפוגע בזכות לפרטיות. ביום 4.8.2005 קבע הרשם:

"בהחלטה מיום 28.7.05 לא נתבקש הסכם שכר הטרחה אלא נתבקשה הבהרה מטעם העותר כיצד יש ביכולתו לממן ייצוג משפטי נוכח הדלות הכלכלית לה הוא טוען. אכן, יש בכך פגיעה בפרטיות, אולם אין היא שונה מאשר החובה לפרט מקורות כספיים אחרים כקבוע בתקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987. ממילא אין קשר בין הנדון לבין חיסיון עורך-דין לקוח וכיוצא בזה. העותר יפעל אפוא כאמור בהחלטה מיום 28.7.05".

הערעור וטענות הצדדים

3.על החלטה זו הוגש הערעור שלפני, כשהמערער שב ותוקף את ההוראה לפירוט "יכולתו לממן ייצוג משפטי בהליך זה", בטענה כי הוראה זו – במהותה – מחייבת את חשיפת הסדר שכר הטרחה בינו לבין מייצגו. לטענתו, חשיפה שכזו פוגעת בזכות לפרטיות. המערער מסכים כי הפגיעה בפרטיותו שלו היא נסבלת, ונובעת מטיבה של בקשה לפטור מאגרה, אך הוא מלין על פגיעה "בלתי מידתית" בפרטיות פרקליטו-מייצגו, שאיננו צד להתדיינות כבעל-דין (לכן צירף המערער את ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין כמשיב בערעור). עוד נטען, כי החלטת הרשם עלולה לפגוע גם בזכות לייצוג, שכן היא "שולחת מסר קשה לפיו מצפים מהמבקש פטור מאגרה שלא להיות מיוצג". המערער הדגיש כי הדרישה לחשיפת הסכם שכר הטרחה אינה חיונית, וכי יש לבית המשפט דרכים רבות ומגוונות אחרות לעמוד על יכולתו הכלכלית.

4.המדינה השיבה כי יש לדחות את הערעור בטענת סף, שהמערער לא טען כי נפגעה זכותו שלו, אלא זכויותיו של בא כוחו בלבד. לגופו של עניין השיבה המדינה כי הוראתו של הרשם נובעת מסמכותו לפי תקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן: תקנות האגרות) לערוך בדיקה וחקירה באשר למצבו הכלכלי של המבקש פטור מאגרה. לטענת המדינה, אין להצר את שיקול דעתו של הרשם באשר לדרישת פירוט מקורות המימון של שכר טרחת עורך הדין, וזאת משני טעמים: ראשית, פירוט מקורות המימון אינו מהווה פגיעה בפרטיות, שכן איננו מחייב ציון מפורש של סכום שכר טרחת עורך הדין. שנית, אף אם ישנה פגיעה בפרטיות, הרי שהפירוט הנדרש בהחלטת הרשם נוגע לפרטיות המבקש-המערער (הלקוח) בלבד ולא לפרטיות בא כוחו, והסכמתו של המבקש-המערער (הלקוח) לחשוף את מקורות המימון - לצורך הוכחת עמידתו בקריטריונים לפטור מאגרה - מהווה ויתור כדין על פרטיותו שלו. בהקשר זה ציינה המדינה, כי תכליתן של הוראות הסודיות וההגנה על פרטיות בהקשר של יחסי לקוח ועורך דינו הן בעיקר הגנה על פרטיות הלקוח ולא על פרטיות עורך הדין, כאשר ניתן לחשוף את הפרטים הרלוונטים במקום בו מסכים לכך הלקוח. המדינה הוסיפה וטענה, כי "כאשר בעל דין מיוצג על ידי עורך דין, מתקיימת חזקה לפיה לבעל הדין ישנם מקורות מימון מסוימים" וכי "הדברים מקבלים משנה תוקף בעתירות לבית המשפט הגבוה לצדק בהם שכר הטרחה המקובל הינו גבוה לאין ערוך מסכום האגרה".

5.המערער השיב, לפי החלטתי מיום 28.11.2005, לתשובת המדינה. בתשובתו התמקד הפעם בטעם בדבר פגיעה בזכות לייצוג, וטען נמרצות נגד "חזקת היכולת" עליה עמדה המדינה. הוא הדגיש כי קביעת חזקה שכזו עלולה להרתיע מתדיינים מעוטי-יכולת מלשכור שירותי ייצוג משפטי, ולפגוע בזכות לייצוג. המערער הדגיש כי לתפיסתו תקנות האגרות מקנות סמכות לרשם לדרוש אך פירוט רכוש ומקורות הכנסה, והן אינן מקנות סמכות לדרוש פירוט מימון שירות ספציפי.

6.ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין, הוא המשיב 2, ביקש - בהסכמת המערער - לצרף את תשובתו לערעור אף כי תשובה זו לא נתבקשה בהחלטה מיום 29.8.2005. ועד המחוז תמך בעמדתו העקרונית של המערער, מן הטעם של פגיעה בזכות הייצוג (להבדיל מהטעם של פגיעה בזכות לפרטיות עורך הדין – טענה שלא הועלתה בתשובת הועד). אף בתשובת הועד נטען, כי החלטת הרשם מהווה תמריץ שלילי לייצוג משפטי על ידי עורך דין וכי דרישת הרשם מבטאת גישה שיפוטית מחמירה ולא מוצדקת, בהתחשב בקיומם של כלים חלופיים לבחינת יכולת כלכלית.

דיון

7.דין הערעור להידחות. המערער הגיש בקשה חסרה ולא ברורה לפטור מאגרה. בהחלטה מיום 28.7.2005 התיר הרשם למערער

להשלים את בקשתו, וכפי שהבהיר הרשם בהחלטתו מיום 4.8.2005, נדרשה אך השלמת פרטים נוספים מטעם העותר, בין היתר, בשאלה " כיצד יש ביכולתו [של המערער] לממן ייצוג משפטי". ברי כי החלטת הרשם אינה מחייבת את חשיפת הסכם שכר הטרחה בינו לבין מייצגו או את הסכום ששולם בגינו. החלטת הרשם מחייבת אך את פירוט יכולת המימון, קרי את מקורות המימון. על כן אין מדובר כאן בפגיעה "לא מידתית" בפרטיות המערער או בפרטיות עורך דינו. כפי שציינה המדינה בצדק, המערער כלל לא טען לפגיעה בפרטיותו שלו, שכן פגיעה שכזו היא אינהרנטית להליך בדיקת היכולת הכלכלית למבקש פטור מאגרה, אלא טען לפגיעה בפרטיות עורך הדין. ואולם, הועד המחוזי, שצורף כאמור על ידי המערער כמשיב לערעור , לא השמיע בתשובתו כל טענה בדבר פגיעה בפרטיות עורך הדין. ובצדק, שהרי הדרישה כי המערער יפרט את מקורות המימון שלו אין בה כדי לפגוע בכהוא זה בפרטיות עורך הדין. לסיכום עניין זה, המבקש אינו רשאי להיתלות בפגיעה בפרטיות עורך הדין כאמתלה להימנעות מפירוט מקורות המימון שלו , כנדרש בהחלטת הרשם בהליך בקשת הפטור.

8.באשר לטענה בדבר פגיעה לכאורה בזכות לייצוג משפטי – לא מצאתי בה ממש. הן בחינתה של היכולת הכלכלית של המבקש (ס' 13(א) ו-13(ב) לתקנות האגרות), והן ביצוע חקירת יכולת אף ללא הופעת בעלי הדין (ס' 13(ג) לתקנות האגרות) מצויות בסמכותו של הרשם. נטל הוכחת היעדר יכולת-כלכלית מוטל על מבקש הפטור. בהקשר זה נפסק, כי על מבקש הפטור "מחמת עוניו" (רע"א 35/99 הרצברג נ' פקיד הבחירות לעיריית ב''ש (לא פורסם)) או מחמת "חוסר אונים חומרי" (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383, עמ' 388), לפרט במדויק ובאופן מלא ומהימן את מצבו הכלכלי העדכני. כן נקבע, כי ללא פרטים מהימנים, הנתמכים במסמכים, על הכנסת המבקש, רכושו, הוצאותיו וחובותיו, לא ניתן כלל להיזקק לבקשה לפטור מאגרה (ע"א 6517/00 בניטה נ' עמותת שערי ציון (לא פורסם)). פרטים אלה הם בידיעתו של המבקש ועל כן אי מסירת פרטים, או מסירת פרטים חלקית וחסרה, מצדיקים את דחיית הבקשה מטעם זה בלבד (ראו בש"א 128/89 מצא נ' מצא (לא פורסם)). מכאן, שהחלטת הרשם להורות למערער לפרט בתצהיר את כל הכנסותיו, הוצאותיו ונכסיו – לרבות יכולת המימון שלו לייצוג משפטי – מצויה בגדרי סמכותו של הרשם, והיקף שיקול הדעת שלו בהפעלת הסמכות הינו רחב. מידע זה, אודות יכולת המימון של ייצוג משפטי, עשוי להוות אינדיקציה נוספת - אחת מיני רבות - בדבר טיבה של היכולת הכלכלית. מדובר בכלי נוסף לחקר האמת החוסה תחת דרישת הפירוט המדויק, המלא והמהימן של היכולת הכלכלית העדכנית של מבקש הפטור. ואולם, המדובר באינדיקציה בלבד המצטברת לנתונים אחרים ולא ב"חזקת יכולת" (כטענת המדינה), וברי שאין בכוחה להרתיע מערערים מליטול ייצוג. כאן המקום להזכיר, כי בקשת הפטור מאגרה מבוססת על היעדר יכולת כלכלית ואין לנצל הליך זה לרעה. בלשונו של ש' לוין:

" לציבור יש עניין שהמבקש לא ינצל לרעה את הבקשה לפטור מאגרה על-ידי טענות שוא בדבר העדר יכולת ... בקשה כזו מהווה, למעשה, שימוש לרעה בהליכי משפט" (ש' לוין פרוצדורה אזרחית – סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט (תשס"ג), 11).

על כן, בסמכותו של בית המשפט, ובכלל זה הרשם, "לעמוד על המשמר" ואף ליזום חקירת יכולת למבקש הפטור:

"כרגיל, יוכל בית המשפט בעצמו לעמוד על המשמר, בין בעזרת חקירה מטעם המשיב ובין על ידי חקירה מיזמתו שלו ... והענין מסור לשיקול דעתו " ( שם, שם ).

במסגרת שיקול דעת זה, המסור לרשם, רשאי הוא לבקש גם מסמך לגבי הוצאות שמוציא המבקש. כך, למשל, אם נודע לרשם באמצעות תגובת הצד שכנגד כי המבקש שוכר דירת פאר ומקיים רמת חיים גבוהה רשאי הוא לברר עם המבקש טענה זו.

9.פירוט היכולת למימון ייצוג משפטי עשוי להיות אינדיקציה נוספת להוכחת מצבו הכלכלי של מבקש הפטור מאגרה, והדרישה לפירוט שכזה היא בגדרי שיקול דעתו של הרשם, המוסמך, כאמור, אף ליזום חקירת יכולת של מבקש הפטור (תקנה 13(ג) לתקנות האגרות, והשוו להחלטתו של השופט ריבלין ב-בש"א 2362/04 שוסטרמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). על כן, לא ראיתי יסוד להתערב בהחלטת הרשם.

10.הערעור נדחה. אין צו להוצאות.