בש"פ 10234/08 נאייף אבו לגיעאן נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 1.12.08 בב"ש 22152/08 ( כבוד השופטת רויטל יפה-כ"ץ ) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו במסגרת ת.פ. 8269/08.

כתב האישום

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 248 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וסחיטה בכוח, עבירה לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק זה.

2.

על פי הנטען בכתב האישום, "קבוצת חנן מור" הינה חברה יזמית אשר זכתה במכרז להקמת בתי מגורים בישוב להבים (להלן בהתאמה – החברה והפרויקט ). בין החודשים מרץ עד יולי 2008, העסיקה החברה בשטח הפרויקט חברה קבלנית (להלן – החברה הקבלנית ) אשר העסיקה את העורר, שהוא הבעלים של חברת "נ.א. טופ בע"מ" (להלן – טופ ), כקבלן משנה לצורך בניית שלד לארבעה בתים.

נוכח אי עמידה בהתחייבויותיה כלפי החברה, הופסקה באוגוסט 2008 ההתקשרות בין החברה לבין החברה הקבלנית כאשר האחרונה נשארה חייבת סכומי כסף לעורר. החברה הציעה לעורר להמשיך ולעבוד כקבלן משנה ישירות עבורה, להשלים את בניית ארבעת הבתים שאת בנייתם החל ולבנות שלדים לשני בתים נוספים תמורת סך כולל של 480,000 ₪. ביום 28.8.08 נחתם חוזה בין החברה לבין טופ במסגרתו הסכימו הצדדים כי אין לחברה כל קשר אל החוב של החברה הקבלנית כלפי העורר וכי העורר וטופ לא יבואו בכל דרישה אל החברה בנוגע לחוב זה. במקביל, העסיקה החברה החל מיום 20.7.08 בשטח הפרויקט גם את מר יובל אדרי (להלן – אדרי ) כקבלן משנה על מנת שיבנה אף הוא שלדים לבתים באתר הפרויקט. אדרי העסיק באתר את

מר רפעת אמירלר (להלן – רפעת), קבלן משנה מטעמו. מר מיכאל גוטמן (להלן – גוטמן ) הינו מהנדס בנין המפקח על העבודות בפרויקט מטעם החברה.

3.

מספר ימים לפני יום 20.9.08 פנה העורר לסמנכ"ל החברה, מר יעקב שחר (להלן – שחר ) ואמר לו כי הוא רוצה שישלמו לו סך של 110,000 ₪ בגין העבודה שביצע עבור החברה הקבלנית. משסירב שחר להיענות לבקשה והפנה את העורר להוראות החוזה, אמר לו העורר: "לא מעניין אותי שנתת לי מקדמה, את המקדמה אתה תוריד לי בסוף, אתה תשלם לי את מה שונוס [ החברה הקבלנית – י.ד. ] חייבת לי, אני רואה אותך אחראי לכל הכסף שונוס חייבת לי". משעמד שחר בסירובו הוסיף העורר: "אתה תיתן לי לא רק את ה-6 מגרשים לבנות אלא תיתן לי 6 בתים נוספים לבנות ואחרי זה תיתן לי לבנות את כל הפרויקט".

4.

במהלך מספר ימים שקדמו ל-20.9.08, התקשר העורר עשרות פעמים לשחר, איים עליו ודרש ממנו לשלם את הסכום דלעיל ולהקצות לו עוד מגרשים, תוך שאמר לו, בין היתר: "רק אני אעבוד במגרשים האלה. המגרשים שלי בטאבו, אף אחד לא ייכנס למגרשים שלי. אם לא תשלם לי את הכסף אני אביא לפה את כל השבט שיסגרו לך את האתר ואף אחד לא יכנס לפה". נוכח איומים אלו שילם שחר לעורר, ביום 20.09.08, סך של 110,000 ₪.

5.

בתחילת חודש אוקטובר 2008 הקצתה החברה לאדרי מספר מגרשים נוספים על מנת שיבנה בהם בתים עבורה. העורר פנה לאדרי ואמר לו, בין היתר: "זה לא מוצא חן בעיני שלך פותחים עוד מגרשים ולי לא. שיהיה לך ברור, אם אני לא עובד פה אז גם אתה לא תעבוד פה וגם אף אחד אחר לא יעבוד פה". העורר פנה לאדרי פעמים רבות נוספות ודרש ממנו להפסיק לעבוד באתר.

לאור מעשי העורר והאימה שהטיל על אדרי - נמנע האחרון במשך חודש ימים מלהתחיל לבנות בתים במגרשים הנוספים שהוקצו לו.

6.

ביום 22.10.08, פנה העורר לשחר ואמר לו כי עליו לשלם לו סכומי כסף נוספים. משסירב שחר לדרישה זו אמר לו העורר: "תיתן לי מליון ₪ ולא תראה אותי בלהבים יותר". כאשר הודיע שחר לעורר בתגובה על הפסקת עבודתו באתר, ענה לו העורר: "אתה תפתח לי עוד בתים ואתה תביא את הכסף שאתה חייב לי ואם אני לא ממשיך לבנות פה אז אף אחד לא ימשיך לעבוד פה". לאחר דברים אלה, הוסיף העורר לעבוד באתר תוך שהוא מתעלם מהודעת הסמנכ"ל על הפסקת עבודתו.

7.

בפגישה שנערכה בין שחר לבין העורר ושניים נוספים ביום 23.10.08 דרש העורר משחר לשלם לו כסף ואם לא כן "יהיה לך בלאגן בשטח". מפאת הפחד שהטיל עליו העורר, שילם לו שחר סך של 23,560 ₪. כתוצאה מאיומי העורר ומעשיו נמנעה החברה במשך חודש מלהתחיל לבנות במגרשים החדשים.

8.

במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2008, במספר רב של הזדמנויות, נהג העורר לפנות אל רפעת, אשר עבד במגרשים שהוקצו לאדרי, ולגרש אותו ואת פועליו מאתר הבניה תוך שהוא אומר לו, בין השאר: "אל תביא פועלים, אל תעבוד", "אתה בא לעבוד אתה מפריע לי", "אם אתה לא תצא מהאתר יהיה בלאגן גדול", "אני יש לי עיניים בכל מקום, יש לי אזניים בכל מקום, אני רואה, אני שומע הכל. אתה רוצה שאני אביא לכאן חומר נפץ ומישהו יהרג באתר? יותר טוב תלך בשקט מהאתר אם אתה לא רוצה שמישהו ימות פה". במועד מסויים במהלך התקופה הנ"ל הביא רפעת את מר בועז דוד, קבלן חיצוני לעבודות קידוח יסודות לבית (להלן – דוד). העורר הגיע למגרש עליו עבדו רפעת והקודח והורה לרפעת להפסיק לעבוד. לאחר מכן פנה אל הקודח, התקשר אל מעסיקו של הקודח ובאמצעותו הורה לו לעזוב את האתר. כתוצאה מהפחד והאימה שהטיל עליהם העורר, עזבו רפעת והקודח את האתר מבלי שהשלימו את עבודתם.

9.

במועד כלשהו במהלך התקופה הנ"ל, הגיע רפעת עם חשמלאי חיצוני ששכר לדירה לדוגמא, אותה הכין אדרי, על מנת לבצע את עבודתם. העורר הגיע למקום, פנה אל החשמלאי ואמר לו: "אל תיכנס לשטח, עוף מפה, אל תיכנס לשטח".

ביום 2.11.08, בשעות הבוקר, הגיע העורר אל אחד המגרשים שהוקצו לאדרי ואשר בו עבד רפעת, ובנוכחותו של גוטמן פנה אל רפעת, הדף אותו בחוזקה ואמר לו: "אתה עשית הכל, אתה אשם, אם אני רואה אותך באתר אני הורג אותך, אם אתה לא עוזב את העבודה עם יובל אני עושה אותך מניאק, אני לוקח את כל המשפחה שלך לכפר שלי...". העורר הוסיף בצעקות, תוך שהוא הודף בכוח את רפעת: "... אם אני רואה אותך אני יהרוג אותך. אני יודע איפה אתה גר בבאר-שבע אני יודע איפה את גר באשקלון ואין לך איפה לברוח, אתה חייב לצאת מהאתר אתר תעוף מפה אל תיכנס לאתר... אם אתה מביא פועלים לאתר אני יהרוג אותך".

10.

במהלך התקופה שמחודש ספטמבר 2008 ועד ליום 3.11.08, אמר העורר לגוטמן במספר רב של הזדמנויות שבכוונתו לגרום לאדרי לצאת מאתר הבניה ואז יקבל לבנות את כל המגרשים ו"יתפוס את היזם בביצים". העורר נהג לומר לגוטמן, כי "אחרי שנטפל ביובל נטפל גם בך שתעלם מהשטח". במהלך סוף חודש ספטמבר 2008, הזמין גוטמן לשטח הפרוייקט עובד מטעמו כקבלן חיצוני לצורך ביצוע עבודות קידוח עבור יסודות. משהחל העובד לבצע עבודות קידוח באחד המגרשים שהוקצו לאדרי הגיע העורר למקום והורה לו לעזוב את המקום תוך שהוא מכה אותו ומיידה בו אבנים. כתוצאה מכך, עזב העובד את המקום אף שטרם סיים את עבודתו.

הליכים קודמים

11.

בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגד העורר הוגשה בקשה למעצרו עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו (ב"ש 22152/08). במסגרת הדיון בבקשה טען העורר הן לגבי חומר הראיות בתיק והן לגבי עילת המעצר, כאשר ביחס לחומר הראיות טען כי עסקינן בסכסוך אזרחי–עסקי בלבד הנעדר אלמנטים פליליים וכי המתלוננים בתיק זה משתמשים ברשויות אכיפת החוק לשם ביצוע "עוקץ" כנגד העורר. העורר סקר את אמרותיהם של כל המעורבים וטען לסתירות שונות בין דבריהם ולחוסר היגיון בחלק מהדברים.

12.

בהחלטתו מיום 1.12.08 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת רויטל יפה-כ"ץ), לאחר שסקר בהרחבה את חומר הראיות הקיים כנגד העורר, כי עיון מדוקדק בחומר הראיות בתיק מגלה כי מה שהחל ככל הנראה כסכסוך עסקי, גלש הרבה מעבר לכך ולמעשים פליליים של ממש, להפחדת המעורבים ולניסיון להשתלט על שטחי הבניה שבאתר באמצעים כוחניים ובהטלת אימה על כל המעורבים.

בית המשפט קמא הדגיש כי אין בראיות שהוגשו על ידי העורר כדי לאיין את ראיות התביעה לעניין המעשים המיוחסים לו וכי גם אם העורר סבר כי החברה חייבת לו כסף הרי שמעשיו חרגו הרבה מעבר למה שמותר לעשות במסגרת סכסוך עסקי. באשר לעילת המעצר, קבע בית המשפט קמא כי בעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבעה ואופייה מסוכנותו של הנאשם, וכי לרוב עבירות של סחיטה באיומים ועבירות שבהן הנאשם מפיל חתתו על קורבנו, אינן מתאימות לשחרור לחלופת מעצר.

בית המשפט קמא בחן את תסקיר המעצר שהוכן בעניינו של העורר על פי הוראתו של בית משפט זה במסגרת ערר שהגיש העורר על מעצרו טרם הגשת כתב האישום כנגדו (כבוד השופט א' לוי, בש"פ 9397/08), הגם שחזר בו בסופו של יום מן הערר תוך שהוא שומר על טענותיו לעניין הראיות כנגדו. בית המשפט קמא ציין כי מתסקיר מעצר שהוכן בעניינו של העורר עולה כי העורר, כבן 32, נשוי ואב ל-8 ילדים קטינים, עובד מזה כשנתיים כקבלן לעבודות בנייה וכוח אדם, סיים 12 שנות לימוד ושירת שירות צבאי מלא, מתוכו שנתיים כחייל קרבי ב"גבעתי".

שירות המבחן התרשם כי מן העורר נשקפת רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות פורצת גבולות וכי לאחר התלבטות המליץ על שחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת בבית אחיו, בפיקוח אחיו ומר קאיד אבו-קיעאן, תוך "עיבוי" הגורמים המפקחים ואיזוק אלקטרוני. בית המשפט קמא התרשם כי הגם שהערבים המוצעים הם נורמטיביים, אין בכוחו של אחי העורר להציב לו גבולות ואין מקום להעמיד את הציבור בכללותו ואת המתלוננים בפרט בפני האפשרות כי העורר יסכנם פעם נוספת במידה שישוחרר. בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי השחרור אינו, למעשה, לבית האח אלא לביתו של העורר עצמו, כאשר הערבים האחרים אינם גרים בסמוך ופיקוחם, לפיכך, הינו חלקי ביותר. הואיל וכך, קבע בית המשפט קמא כי שחרורו של העורר לאותו המקום ממנו יצא, לכאורה, לביצוע העבירות, שעה שהיה משוחרר באותם התנאים בגין תיק אחר שהתנהל כנגדו, אינו ראוי ואין בו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, כאשר גם באיזוק האלקטרוני אין כדי לאיין מסוכנות זו. לאור כל האמור לעיל, הורה בית המשפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

טענות העורר

13.

לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד ד' נאשף – שגה בית המשפט קמא כשהתעלם מהכרסום הרב בתשתית הראייתית הקיימת כנגדו, תוך שהוא בוחר להתעלם כליל מגרסתו ומהראיות האובייקטיביות שהציג לפניו, כמו גם מן הרקע להגשת התלונה ולעובדה כי בין המתלוננים לבין העורר קיים סכסוך כספי שעניינו אי תשלום שכר לעורר.

14.

אשר לעדותו של שחר, טוען העורר כי מעיון בהודעתו של האחרון עולה כי העורר לא איים עליו כלל והוא אף ציין כי הוא אינו חש מאויים וכל אמרותיו הן בגדר עדות שמיעה ו/או סברה. כך, טוען העורר כי קיימות סתירות בין עדותו של שחר לבין העדויות האובייקטיביות שהוצגו בפני בית המשפט קמא, כאשר שחר כלל לא ידע על קיומו של החוב ומתמליל שיחה בינו לבין מהנדס המועסק אצל העורר עולה כי שחר שיקר בעדותו; כי למרות טענותיו של שחר, בפגישה שהתקיימה במשרדו של ראש מועצת להבים לצורך פיתרון הסכסוך הכספי בין הצדדים, לא הועלתה כל טענה שעניינה איומים מצד העורר; כי קיימות ראיות אובייקטיביות לפיהן העורר התבקש להפסיק את עבודתו באתר הפרויקט ביום 29.10.08, יום לפני הגשת התלונה, והוא הפסיק את עבודתו באתר ועוד.

15.

אשר לעדותו של אדרי, טוען העורר כי אין בעדותו של אדרי כל אמרה ממנה ניתן ללמוד על איום וממילא לא בחומרה המתוארת בכתב האישום. לטענתו, אדרי התייחס לאירועים שבהם לא נכח ועדותו הייתה עדות שמיעה ותו לא.

16.

אשר לעדותו של רפעת, טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא כשלא נתן את הדעת לכרסום המהותי בעדותו, כאשר לטענת העורר רפעת טען כי אויים על ידי אחר ביום 3.11.08, כאשר שוטרי הימ"ר נכחו באתר הפרויקט ואף שוטר לא ציין את אירוע האיומים אשר תואר על ידו.

17.

אשר לעדותו של גוטמן, טוען העורר כי האחרון העיד בעדותו כי הוא אהב את העורר, כאשר גרסתו לאירוע בו נכח רפעת אינה מתיישבת עם דבריו של רפעת. עוד טוען העורר בהקשר זה כי גוטמן ציין מפורשת כי לא אויים על ידי העורר.

18.

אשר לעדותו של דוד, טוען העורר כי מעדות זו עולה כי הרקע לאירוע הינו מחלוקת בינו לבין העורר לעניין שלבי העבודה, כאשר העורר לא מנע ממנו לעבוד באתר הפרויקט. עוד טוען העורר כי בינו לבין דוד אירעה לכל היותר תגרה, שאין לה קשר לאישומים המיוחסים לו.

19.

לטענת העורר, למרות התרגיל החקירתי שנערך לו על מנת לראות האם יתקוף שוטר אשר התחזה לחשמלאי שהגיע לעבוד באתר הפרויקט, הוא לא תקף את השוטר ויש בעובדה זו כדי לחזק את טענותיו לפיהן מדובר בעלילה שכל מטרתה היא התחמקות מתשלום כספים המגיעים לו. יתר על כן, טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא כשהתעלם ממחדלי חקירה מהותיים שבסופו של יום חיבלו בהגנתו, לרבות העובדה כי מר אלי לוי, שנכח בפגישה בין הצדדים, לא נחקר כלל, כאשר היה באפשרותו של מר לוי לאשש את טענותיהם של מי מהצדדים לעניין מהות הסכסוך. כן טוען העורר כי עדים נוספים שנכחו באירועים לא נחקרו כלל, לרבות מר חנן מור, מנכ"ל החברה, אשר היה מעורב בסכסוך הכספי.

20.

לאור כל האמור לעיל, טוען העורר כי ממכלול הראיות עולה כי קיים ספק רב בנוגע לגרסת המתלוננים, אשר לצד מחדלי החקירה, מכרסם בעדויותיהם כירסום של ממש. יתר על כן, טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי קיימת עילת מעצר בעניינו, כאשר גם אם קיימת עילה כאמור, הרי שניתן להפיגה באמצעות תנאים שפגיעתם בחירותו של העורר קלים, כפי שגם עולה מתסקיר המעצר שהוגש בעניינו. לפיכך, מבקש העורר לשחררו לחלופת מעצר שנקבעה על ידי שירות המבחן.

תגובת המשיבה

21.

לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד נ' לולב – אין מקום להיעתר לבקשה. לטענת המשיבה, העורר "מינף" סכסוך כספי והפך אותו למסכת של סחיטה בכוח ובאיומים. המשיבה מפנה לכל העדויות הקיימות כנגד העורר כאשר לטענתה, מעדויות אלה עולים בבירור האיומים הגלויים והברורים בהם נקט העורר כלפי חלק מהעדים, התקיפה הפיסית של דוד והאיומים "המתוחכמים והמרומזים" בהם נקט כנגד עדים אחרים. המשיבה מציינת בהקשר זה כי הגם שגוטמן לא אויים אישית על ידי המתלונן, הרי שהוא חזה בתקיפתו של דוד ולפיכך לא מדובר בעדות מפי השמועה אלא בעדות שהיא קבילה לפי סעיף 10 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971.

22.

עוד טוענת המשיבה כי התשתית הראייתית הקיימת כנגד העורר היא מוצקה ומבוססת, כאשר מן הראיות ניתן ללמוד על התנהגותו הבריונית והכוחנית של העורר, אשר ידע היכן מתגוררים חלק מהאנשים עליהם איים. עוד טוענת המשיבה בהקשר זה כי מעשי האיומים של העורר צלחו – העבודה באתר הפרויקט הופסקה (הגם שלדברי בא כוח העורר טענה זו אינה נכונה והעבודה לא הופסקה) והאיומים היו כה חמורים, עד כי חלק מהעדים חששו להתלונן במשטרה כנגד העורר, כפי שעולה מתמלילי האזנות שביצעה המשטרה. לפיכך, טוענת המשיבה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו וכי העורר לא הצביע על כרסום בתשתית ראייתית זו באופן המצדיק את שחרורו ממעצר.

23.

מוסיפה המשיבה וטוענת כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר הן מחמת המעשים בהם הוא מואשם והן מחמת הנסיבות בהן בוצעו מעשים אלו, כאשר כנגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום לפני בית המשפט קמא בגין עבירה של החזקת נשק שלא כדין, שאף היא עבירת אלימות. עוד טוענת המשיבה כי תסקיר המעצר שהוכן בעניינו של העורר אינו חיובי, כי רמת הסיכון הבינונית הנשקפת ממנו אינה דבר של מה בכך וכי אף בית המשפט קמא התרשם כי חלופת המעצר שאושרה על ידי שירות המבחן אינה מתאימה.

24.

לאור כל האמור לעיל, מבקשת המשיבה לדחות את הערר ולהותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

דיון והכרעה

25.

ההכרעה במקרה שלפניי אינה פשוטה. לאחר שעיינתי בערר על נספחיו ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי; לאחר שעיינתי בתסקיר המעצר שהוכן בעניינו של העורר ולאחר שעיינתי בחומר החקירה שמסרה המשיבה לעיוני, ולא בלי לבטים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לערר באופן חלקי, במובן זה שהעורר ישוחרר לחלופת המעצר שהוצעה בעניינו, בתנאים מגבילים ביותר, כפי שיפורט להלן. להלן אנמק את מסקנתי זו.

26.

אשר לטענותיו של העורר בנוגע לראיות לכאורה כנגדו, סבורני כי למרות "הקשיים" לכאורה עליהם הצביע העורר ו"הכרסום" בתשתית הראייתית שלקיומה הוא טוען, הרי שקיימת בעניינו תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו, בפרט בשים לב לשלב בו מצוי ההליך בעניינו, כאשר עסקינן בבדיקת הפוטנציאל הראייתי בלבד.

הלכה ידועה היא כי לצורך ההכרעה בשאלה האם יש מקום לעצור נאשם עד תום ההליכים נגדו אם לאו, יש לבחון את חומר הראיות הגולמי , טרם עיבודו במסגרת ההליך הפלילי. בשלב זה של המעצר, יש לבחון האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם בסיום המשפט, בהתבסס על מלוא חומר החקירה, לרבות זה התומך בעמדת הנאשם, כאשר חומר הראיות טרם עבר את "מסננת" החקירה הנגדית [ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2), 133 (1996) וראו גם: בש"פ 6458/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם. 31.7.08)].

27.

במקרה שלפניי, סבורני כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של העורר. בית המשפט קמא בחן את כל הראיות לכאורה והעדויות הקיימות בתיק החקירה אחת לאחת ולאחר שעשיתי כך גם אני, הגעתי לכלל מסקנה כי ראיות ועדויות אלה מקימות את אותו סיכוי סביר כי מראיות אלה תצמח בסוף ההליך כנגד העורר תשתית ראייתית שתבסס את אשמתו.

למעשה, העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, הנובעות מהעדויות הרבות הקיימות כנגדו ואולם, טוען הוא כי חל כירסום בראיות אלה, עד כדי איון של אותו סיכוי סביר להרשעתו. איני מסכים עם טענה זו. העדויות השונות הקיימות כנגד העורר הן בהירות, הגיוניות ומשתלבות זו עם זו. גם העדים אשר מציינים כי לא אוימו על ידי העורר באופן אישי, מתארים מקרים אחרים של איומים שראו ושמעו מכלי ראשון. יתר על כן, לא מצאתי כי העובדה ששוטרי הימ"ר לא ראו, לכאורה, אף אחד מאירועי האיומים או התקיפה או כי העורר לא תקף שוטר שהתחזה לחשמלאי מכרסמות בתשתית הראייתית, לא כל שכן באופן מהותי המאיין תשתית זו.

28.

סיכומו של דבר, אם כך, הינו כי העדויות והראיות כנגד העורר מקימות תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האישומים המיוחסים לו. בנוסף, קיימת כנגד העורר עילת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת ממנו, כפי שהיא עולה מן העבירות בהן הוא מואשם ומנסיבות ביצוען, שעה שתלוי ועומד כנגדו כתב אישום בגין עבירה של החזקת נשק, שבעטיו הוא אף מצוי בחלופת מעצר בשעות הלילה. עם זאת, כידוע, לא די בעצם קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ויש להמשיך ולבחון האם ניתן יהיה להשיג את תכלית המעצר באמצעי שמידת פגיעתו בחירותו של העורר תהא פחותה. בעניין זה שונה מסקנתי מן המסקנה שאליה הגיע בית המשפט קמא.

29.

כאמור, בעניינו של העורר הוכן תסקיר מעצר בהתאם להחלטתו של בית משפט זה מיום 7.11.08. מתסקיר המעצר עולה כי העורר סיים 12 שנות לימוד, שירת שירות צבאי מלא כחייל קרבי בחטיבת "גבעתי" והשתחרר עם נישואיו, נשוי בנישואים תקינים מזה כ-14 שנים ואב לשמונה ילדים ונעדר עבר פלילי, אם כי חשוד בעבירה של החזקת נשק. הגם שהעורר פרש ממשפחתו המורחבת עקב סכסוך עימה, התרשם שירות המבחן כי העורר הוא "אדם המבטא שאיפות נורמטיביות אשר תיפקד עד כה במסגרות חייו השונות באורח תקין". שירות המבחן התרשם כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות פורצת גבולות מצד העורר ועם זאת, לאחר שבחן את חלופת המעצר המוצעת בבית אחיו של העורר, כאשר שניים מאחיו ואדם נוסף נמצאו כערבים מתאימים לפקח עליו, ולא בלי התלבטות, המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת בתנאי מעצר בית מלאים, בתנאי איזוק אלקטרוני ובערבויות גבוהות.

בית המשפט קמא דחה חלופה זו בקובעו כי אחיו של העורר לא יוכל להציב לו גבולות וכי ביתו של האח מצוי בקרבת ביתו של העורר, כאשר אין זה ראוי לשחרר את העורר לאותו המקום ממנו יצא, לכאורה, לבצע את העבירות נשוא כתב האישום. סבורני כי ניתן להתגבר על שני מכשולים אלו ולהציב תנאים מגבילים מחמירים אשר ימנעו מן העורר להפר את תנאיה של חלופת המעצר.

30.

אשר על כן, הנני מורה כדלקמן:

(א)

העורר ישוחרר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית אחיו ניב אבולקיעאן, שם ישהה משך כל שעות היממה, תחת איזוק אלקטרוני. להסרת ספק מובהר כי נאסר בזאת על העורר לצאת את בית אחיו מכל סיבה שהיא, לרבות לביתו או לבית אחיו האחרים המצויים בקרבת מקום;

(ב)

אחיו של העורר, ניב ונאפיז אבולקיעאן וכן מר קאיד אבולקיעאן ישמשו כמפקחים על העורר, כאשר במשך כל שעות היממה ישהו יחד עם העורר בבית אחיו ניב

שניים מבין שלושת המפקחים האמורים;

(ג)

כתנאי ליציאתו לחלופת המעצר יפקיד העורר במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע פיקדון במזומן בסך של 100,000 ₪ וכן ערבויות צד ג' של כל אחד מבין המפקחים המוצעים בסך של 100,000 ₪ כל אחת;

(ד)

בנוסף, יפקיד העורר במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע את דרכונו, ככל שיש לו כזה, וניתן בזאת צו לעיכוב יציאתו מן הארץ;

(ה)

לבסוף, נאסר בזאת על העורר באופן מוחלט לקיים שיחות טלפון כלשהן, בין ממכשיר טלפון נייד או נייח וכן נאסר עליו לעשות שימוש כלשהו באינטרנט.