בש"פ 1374-24 בש"פ 1374-24

בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 (להלן: חוק כפיית ציות), הובאה לעיוני החלטת בית הדין השרעי בבאקה אלגרביה (להלן: בית הדין השרעי או בית הדין) מיום 14.2.2024, שבמסגרתה קבע בית הדין, בין היתר, כי על הנתבעת בהליך יושת קנס חודשי בסך 300 ש"ח לטובת אוצר המדינה בכל פעם שתימנע מביצוע החלטת בית הדין בעניין קיום המפגשים בין התובע לבין שתי בנותיהם הקטינות של הצדדים (להלן: הקטינות). נוכח האמור התבקשו הצדדים להליך וכן היועץ המשפטי לשיפוט השרעי (להלן: היועץ לשיפוט השרעי) להתייחס לקנס שבו חויבה הנתבעת.

1.כעולה מהחומרים שלפניי, התובע והנתבעת הם בני זוג לשעבר אשר מנהלים הליכים משפטיים שעניינם, בין היתר, בהסדרי השהות של התובע והקטינות. ביום 12.7.2023 קבע בית הדין השרעי את הסדרי השהות של התובע עם הקטינות וזאת בהתבסס, בין היתר, על דו"חות שהגישו גורמי הרווחה בעניינם של הצדדים, ושלפיהם האחרונים משתפים פעולה בצורה טובה וכי ההסדר מקובל עליהם. ואולם, בהמשך חודש יולי 2023 הגישה הנתבעת תביעה שעניינה בהסדרי השהות כאמור, ובחודש אוגוסט 2023 קבע בית הדין השרעי הסדרי שהות שונים מאלה שנקבעו במקור (להלן: החלטת בית הדין בעניין הסדרי השהות).

2.ביום 6.8.2023 הגישו גורמי הרווחה דו"ח שלפיו הנתבעת נמנעת מלקיים את החלטת בית הדין בעניין הסדרי השהות, וזאת חרף התערבות של גורמים מטעם המשטרה והרווחה בעניין זה. ביום 10.1.2024 הוגש דו"ח נוסף שבמסגרתו צוין כי הגם שהעובדת הסוציאלית במרכז הקשר ביקשה מהנתבעת מספר פעמים לעזוב את החדר שבו מתקיימות הפגישות בין התובע לבין הקטינות, זו סירבה לעשות כן; וכי אמה של הנתבעת התערבה אף היא בפגישות האמורות באופן שהגביר את תחושת המתח בקרב הקטינות. בנוסף, כעולה מהחלטת בית הדין השרעי מיום 14.2.2024, במסגרת דיון שערך ביום 30.1.2024 ציינו הגורמים הסוציאליים כי הגם שניתנה החלטה שלפיה הסדרי השהות בין התובע לבין הקטינות יורחבו, הלכה למעשה התקיימה "פגישה אחת של [התובע – ע' פ'] והקטינות וגם בקושי" (שם, בעמ' 3).

3.בהמשך לתביעות שהגיש התובע בעניין הימנעותה של הנתבעת מלקיים את הסדרי השהות, ביום 14.2.2024 – לאחר שמיעת טיעוני הצדדים – קבע בית הדין השרעי, בעיקרם של דברים, כי הגם שניתנו מספר החלטות בעניין הסדרי השהות בין התובע לבין הקטינות, ועל אף מעורבותם של גורמי הרווחה וניסיונם לתאם פגישות במרכז הקשר, הנתבעת נמנעת מיישומן של החלטות אלו. בתוך כך, נקבע כי "המובא בטענות התובע, והודאת הנתבעת והמובא בדוחות משרד הרווחה והדברים שנאמרו על ידי המפקחת הסוציאלית לענייני תביעות בדיון האחרון הם עובדות חד משמעיות, ברורות, ושמעידות על ניתוק הקשר בין [התובע – ע' פ'] והקטינות למשך חודשים באופן מפורש וברור כשמש, ושהנתבעת לא קיימה את חובותיה ביישום החלטות הראייה והאירוח" (שם, בעמ' 5). עוד צוין, בין היתר, כי התרשמותו של בית הדין היא שהנתבעת נמנעת משיתוף פעולה עם התובע לעניין הסדרי השהות, ואף סירבה לבקשת הגורמים הסוציאליים במרכז הקשר לעזוב את החדר שיועד לפגישה בין התובע לבין הקטינות. בנוסף, ביחס להתנהלותו של התובע, קבע בית הדין השרעי כי האחרון משתף פעולה באופן מלא עם ההליך תוך ניסיון לשמר את הקשר עם הקטינות. בשל האמור, ובשים לב לפגיעה המתמשכת בתובע ובקטינות, כמו גם לצורך לגרום לשינוי בהתנהגותה של הנתבעת בעתיד, קבע בית הדין, בין היתר, כי על הנתבעת יושת קנס חודשי בסך 300 ש"ח עבור כל פגישה שתימנע מקיומה, וכן פסק הוצאות לטובתו של התובע וקבע הסדרי שהות חלופיים.

4.בהתאם להחלטתי מיום 18.2.2024 הגישו הצדדים את התייחסותם לקנס. הנתבעת טוענת כי יש לבטל את הקנס שהשית עליה בית הדין השרעי. בתוך כך נטען, בעיקרם של דברים, כי הקטינות סירבו להיפגש עם התובע הגם שהנתבעת ניסתה לשכנען לעשות כן; כי הטלת הקנס עלולה להחמיר את הסכסוך בין הצדדים; וכי בשל מצבה הכלכלי המורכב, הקנס נושא ההליך עולה כדי נטל כבד על הנתבעת. היועץ לשיפוט השרעי מצדו טוען, בין היתר, כי בשים לב להפרות החוזרות של החלטות בית הדין מצד הנתבעת, וכן לכך שהקנס נושא ההליך צופה פני עתיד, אין עילה להתערבותו של בית משפט זה. לבסוף, התובע סומך את ידיו על עמדת היועץ לשיפוט השרעי, ובנוסף טוען כי מדובר בהפרות מתמשכות מצד הנתבעת שאף גרמו לפגיעה בטובתן של הקטינות.

5.לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין השרעי נושא ההליך, ובעמדות הצדדים והיועץ לשיפוט השרעי, איני סבור כי יש מקום להתערבות בהטלת הקנס או בסכומו. כידוע, בהתאם לסעיף 7א(א) לחוק כפיית ציות, לבית דין דתי שדן בעניינים שבשיפוטו נתונות הסמכויות שקבועות בסעיפים 7-6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: פקודת הבזיון), ובהן הסמכות להשית על אדם קנס או מאסר. כפי שנקבע בעבר, התכלית של הטלת סנקציות על ידי בית דין דתי מכוח פקודת הבזיון אינה עונשית, ונועדה למקרים שבהם הן עשויות להביא לקיום הצו השיפוטי, לאחר שנבחנה האפשרות לשימוש באמצעים פוגעניים פחות (בש"פ 487/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (18.3.2024); בש"פ 8180/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (25.12.2023); בש"פ 6563/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 15 (1.11.2023)).

6.במסגרת החלטתו מיום 14.2.2024 השית בית הדין השרעי על הנתבעת קנס חודשי בסך 300 ש"ח עבור כל פגישה בין הקטינות לבין התובע שהנתבעת תימנע מליישם. זאת, כאמור, לאחר שמצא כי האחרונה נמנעת מיישום החלטותיו לעניין זה ומסרבת לשתף פעולה עם הסדרי השהות שנקבעו, ותוך שנקבע כי "לאור הפגיעות המתמשכות בטובת הקטינות ובזכויותיהם הבסיסיות ובזכותו של אביהן, מתחייב שהנתבעת תיחשף להשלכות כספיות ואמצעים יעילים כדי שתיאלץ ליישם את ההחלטות השיפוטיות בעצמה [...] במיוחד לאור העובדה שהצעדים הקודמים לא הביאו ליישומן כנדרש, ואין מה שיבטיח שיפור בעתיד הקרוב" (שם, בעמ' 6). משאלה הם פני הדברים, מקום שבו הקנס צופה פני עתיד ונועד להביא לקיום ההחלטות בעניין הסדרי השהות בין התובע לבין הקטינות, ומשהחלטה זו התבססה, בין היתר, על עמדת גורמי הרווחה והדו"חות שהגישו בעניינם של הצדדים, איני סבור כי יש עילה להתערבותי בהטלת הקנס נושא ההליך (בש"פ 329/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (20.2.2023); בש"פ 3412/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (6.2.2023)). אשר לטענה שעניינה בגובה הקנס נושא ההליך, הנתבעת לא צירפה לתגובתה אסמכתאות בנוגע למצבה הכלכלי, אולם אף אם אניח לטובתה כי מצבה הכלכלי אכן מורכב, בנסיבות העניין, ובהן סכום הקנס שהינו נמוך באופן יחסי וכן העובדה כי מדובר בקנס בתדירות חודשית, איני סבור כי הדבר עולה כדי סנקציה שאינה מידתית ושמקימה עילה להתערבותו של בית משפט זה (בש"פ 8741/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 3 (13.1.2021); כן ראו: בש"פ 3381/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 27 (29.10.2023)).

אשר על כן, החלטת בית הדין השרעי מיום 14.2.2024 תעמוד בעינה.