בש"פ 2564-24 בש"פ 2564-24

בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 (להלן: חוק כפיית ציות), הובאה לעיוני החלטת בית הדין השרעי בבאקה אלגרביה (להלן: בית הדין השרעי או בית הדין) מיום 25.3.2024, שבמסגרתה קבע בית הדין, בין היתר, כי על הנתבעת בהליך יושת קנס בסך 500 ש"ח לטובת אוצר המדינה, וכן תשלום הוצאות בסך 500 ש"ח לטובת התובע בהליך, בכל פעם שזו תימנע מביצוע החלטות בית הדין בעניין הסדרי השהות בין התובע לבין בתם הקטינה של הצדדים (להלן: הקטינה). נוכח האמור התבקשו הצדדים להליך וכן היועץ המשפטי לשיפוט השרעי (להלן: היועץ לשיפוט השרעי או היועץ) להתייחס לקנס ולהוצאות שבהם חויבה הנתבעת.

1.התובע והנתבעת – בני זוג לשעבר – מנהלים הליכים משפטיים, ובהם תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת שבמסגרתה טען, בין היתר, כי האחרונה מפרה את החלטות בית הדין השרעי בנוגע להסדרי השהות בינו לבין הקטינה. כעולה מהחומרים שהובאו לעיוני, ביום 8.12.2023 היה על הנתבעת להעביר את הקטינה לדודתו של התובע – אשר שימשה כמתווכת בין הצדדים בהליך – כחלק מהסדרי השהות שקבע בית הדין השרעי, אולם היא סירבה לעשות כן משטענה כי לאחר שנחשפה לפציעה חמורה בפניה של הקטינה, התקבלה בקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה למתן צו הגנה (להלן: צו ההגנה); וכי סירובה מתבסס כנטען, בין היתר, על צו זה וכן על המלצות שקיבלה מעובדת סוציאלית ומחוקרת במשטרה.

2.ביום 25.3.2024 התקיים דיון במעמד הצדדים שבמסגרתו העידה דודתו של התובע כי במהלך חודש דצמבר 2023 הנתבעת אכן סירבה למסור לידה את הקטינה לטובת קיום הסדרי השהות עם התובע וכי "עברו כמה שבועות מאז, אני לא [זוכרת – ע' פ'] את מספר הפעמים שבהם היא לא הביאה את הקטינה" (פרוטוקול הדיון מיום 25.3.2024, בעמ' 1). בנוסף, במסגרת הדיון טענה הנתבעת, בין היתר, כי סירובה לקיים את הסדרי השהות נבע מפציעתה של הקטינה ומצו ההגנה שניתן; כי החל מיום 30.1.2024 היא מקיימת את ההסדרים האמורים בעקביות, להוציא מקרה אחד שבו הייתה חולה; וכי היא "תהיה מחוייבת ותעשה כל מאמץ אפשרי כדי לקיים את החלטת בית המשפט [...]" (שם, בעמ' 2).

3.בו ביום קבע בית הדין השרעי, בעיקרם של דברים, כי הגם שלתביעה נושא ההליך קדמו תביעות נוספות בעניין זה, הנתבעת נמנעת מקיום הסדרי השהות באופן סדיר. בתוך כך, נקבע כי צו ההגנה שעליו נסמכת הנתבעת לא קבע הוראות לעניין קיום הסדרי השהות, וממילא הצו בוטל ביום 18.12.2023. לעניין זה צוין כי "אין מחלוקת בין הצדדים שהימנעות מקיום החלטות [בית הדין השרעי – ע' פ'] נמשך עד אחרי מתן ההחלטה לביטול צו ההגנה הזמני לתקופה שעולה על חודש" (שם). בנוסף, בית הדין דחה את טענתה של הנתבעת שלפיה התבססה, בין היתר, על המלצות שקיבלה מחוקרת במשטרה ומעובדת סוציאלית, וקבע כי בנסיבות העניין "השתכנענו שהנתבעת לא קיימה את חובתה לתקשר עם [דודתו של התובע – ע' פ'] ולמסור את הקטינה בזמנים הקבועים" (שם). לבסוף, בית הדין השרעי קבע, בין היתר, כי "היות שהליך הביזיון הוא צופה פני עתיד ומטרתו להרתיע את הסרבן ולחייב אותו לציית להחלטות בית המשפט, ולא להענישו על מה שעשה בעבר, אזי אני מחייב את [הנתבעת – ע' פ'] למסור את הקטינה על פי הסידור הקיים ולשלם קנס על סך 500 ₪ לאוצר המדינה, ו-500 ₪ הוצאות לטובת הצד השני על כל פעם שבה תימנע מלמסור את הקטינה על פי ההחלטות השיפוטית" (שם, סעיף 1); וכן חייבה בהוצאות בסך 5,000 ש"ח לטובת התובע כמפורט בהחלטה.

4.בהתאם להחלטתי מיום 27.3.2024 הגישו הצדדים את התייחסותם להחלטת בית הדין השרעי נושא ההליך. הנתבעת טוענת, בעיקרם של דברים, כי בשים לב למצבה הכלכלי המורכב, וכן כמות הפעמים המצומצמת שלא קיימה את החלטות בית הדין השרעי בעניין הסדרי השהות, לא היה מקום לפסוק לחובתה תשלום הוצאות בסך 5,000 ש"ח, אלא "להסתפק בהטלת קנס עתידי" (שם, סעיף 3). היועץ לשיפוט השרעי מצדו טוען, בין היתר, כי בשים לב לכך שהקנס וההוצאות נושא ההליך צופי פני עתיד; נוכח ההפרות החוזרות של החלטות בית הדין מצד הנתבעת; ובהיעדר אמצעים פוגעניים פחות שיביאו לקיום סדיר של הסדרי השהות, אין עילה להתערבות בהחלטת בית הדין השרעי. לבסוף, התובע טוען כי בנסיבות המקרה, ובהן הפרותיה החוזרות ונשנות של הנתבעת, וכן העובדה כי אין מדובר בהליך הראשון שעניינו בהפרת הסדרי השהות על ידי האחרונה, אין מקום להתערבות בקנס ובהוצאות שהטיל בית הדין השרעי, וממילא "מדובר בקנס שהוא צופה פני עתיד, [והנתבעת – ע' פ'] יכולה להימנע ממנו בדרך של קיום החלטות בית הדין הנכבד" (שם, סעיף 13).

5.לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין השרעי, ובעמדות הצדדים והיועץ, סבורני כי יש מקום לעשות שימוש בסמכותי לפי סעיף 7א(ב) לחוק כפיית ציות ולהתערב באופן חלקי בהחלטה נושא ההליך, כך שהקנס העתידי לטובת אוצר המדינה יוותר בעינו, ואילו הקנס העתידי לטובת התובע יבוטל. כידוע, בהתאם לסעיף 7א(א) לחוק כפיית ציות, לבית דין דתי שדן בעניינים שבשיפוטו נתונות הסמכויות שקבועות בסעיפים 7-6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: פקודת הבזיון), ובהן הסמכות להשית על אדם קנס או מאסר. בנוסף, כפי שנקבע בעבר, תכליתן של הטלת סנקציות אלו אינה תכלית עונשית, והשימוש בהן נועד למקרים שבהם הן עשויות להביא לקיום הצו השיפוטי, ולאחר שנבחנו אפשרויות פוגעניות פחות (בש"פ 1374/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (7.4.2024) (להלן: עניין פלוני); בש"פ 487/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (18.3.2024)).

6.אשר לרכיב הקנס לטובת אוצר המדינה, כאמור, במסגרת החלטתו מיום 25.3.2024 קבע בית הדין השרעי, בין היתר, כי על הנתבעת יושת קנס בסך 500 ש"ח לטובת אוצר המדינה בכל פעם שתימנע מקיום הסדרי השהות בהתאם להחלטותיו; זאת, משמצא "שיש ניסיון מצד הנתבעת להכשיל את הליך הראייה הסדיר ולהימנע מקיום ההחלטה" (שם). בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שקנס זה צופה פני עתיד ונועד לגרום לנתבעת להקפיד על קיום ההחלטות השיפוטיות בעניין הסדרי השהות בין התובע לבין הקטינה, איני סבור כי קמה עילה להתערבותי בהטלת הקנס לטובת אוצר המדינה (בש"פ 329/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (20.2.2023); בש"פ 3412/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (6.2.2023)). אף איני סבור כי גובה הקנס בסך 500 ש"ח מקים עילה להתערבותי במקרה דנן, משתגובתה של הנתבעת נעדרת אסמכתאות בנוגע למצבה הכלכלי, ושממילא מדובר בסכום שהינו נמוך באופן יחסי ושצופה פני עתיד (עניין פלוני, פסקה 6; בש"פ 8180/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 10 (25.12.2023); בש"פ 8741/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 3 (13.1.2021)).

7.לא כך הם פני הדברים בנוגע לרכיב בהחלטת בית הדין שלפיו הנתבעת תשלם הוצאות בסך 500 ש"ח לטובת התובע ככל שתפר את החלטות בית הדין בעניין הסדרי השהות. כפי שנקבע בעבר, קנס מכוח פקודת הבזיון מוטל לטובת המדינה, ואין להטילו לטובת בעל דין (בש"פ 3060/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 15 (18.6.2020); בש"פ 7640/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (30.12.2019) (להלן: עניין פלונית)). הגם שבית הדין השרעי הגדיר בהחלטתו את התשלום האמור כ"הוצאות" לטובת התובע, עיון בהחלטה מלמד כי למעשה מדובר בקנס עתידי לטובתו של האחרון מכוח פקודת הבזיון, אשר יושת על הנתבעת ככל שזו תפר את ההחלטות השיפוטיות נושא ההליך. מסקנתי זו אף זוכה לתימוכין בשים לב לכך שבמסגרת ההחלטה נושא ההליך נפסקו הוצאות לטובת התובע בסך 5,000 ש"ח בצד הטלת הקנס מכוח פקודת הבזיון ובמסגרת סעיף נפרד בהחלטה. משאלה הם פני הדברים, מוצא אני לעשות שימוש בסמכותי לפי סעיף 7א(ב) לחוק כפיית ציות ולהורות כי הרכיב בקנס העתידי מכוח פקודת הבזיון בסך 500 ש"ח שהוטל על הנתבעת לטובתו של התובע יבוטל, ואילו הקנס העתידי בסך 500 ש"ח לטובת אוצר המדינה יעמוד בעינו (בש"פ 7049/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 15 (22.11.2023); עניין פלונית, פסקה 4; בש"פ 6224/16 פלוני נ' פלונית, פסקאות 7-6 (28.8.2016)).

8.לבסוף, סוגיית ההוצאות שפסק בית הדין השרעי לטובת התובע בסך 5,000 ש"ח חורגת מגדרי ההליך דנן, אשר מתקיים כאמור לפי סעיף 7א(ב) לחוק כפיית ציות, ומשכך אין מקום להידרש אליה במסגרת אכסניה זו (בש"פ 3381/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 29 (29.10.2023); בש"פ 3577/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 17 (18.6.2023)).