בש"פ 1432/14 יגאל דוד נ. פרקליטות המדינה

בפניי השגה על החלטת מזכירות בית המשפט אשר סירבה לקבל הליכים ערעוריים לרישום.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי מצאתי כי דין ההשגה להידחות.

מן החומר שצורף עולה כי המבקש מעוניין להגיש שני ערעורים:

ערעור אחד מבקש הוא להגיש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.7.2013 אשר קיבל ערעור שהגיש המבקש וזיכה אותו מן העבירות שיוחסו לו. לטענת המבקש הערעור לא הוגש עד עתה בשל התנהלות מזכירות בית המשפט אשר ביקשה ממנו השלמת מסמכים לשם קבלתו לרישום. ואולם, המבקש לא ציין באיזה מועד פנה לראשונה לבית המשפט לשם הגשת הערעור, וממילא לא הוכיח כי עשה כן טרם חלוף המועד להגשתו (1.9.2013). עוד יצוין כי ב"תזכיר מסמכי התכתבות" שצירף המבקש (אליו לא צורפו כל אסמכתאות) ציין כי קיבל מכתב ראשון ממזכירות בית המשפט ביום 13.10.2013, כחודש ומחצה לאחר חלוף המועד להגשת ההליך. בנסיבות אלו ומשלא הוגשה כל בקשת ארכה אין מקום לקבל את הערעור לרישום. עוד יצוין כי בכל מקרה לא עומדת למבקש זכות ערעור על פסק דין שניתן בערעור שהגיש, שהרי מבקש הוא להגיש הליך ב"גלגול שלישי", ובנוסף ספק האם המבקש כלל רשאי להשיג על פסק הדין גם בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור, נוכח העובדה שזוכה בגדרו (ראו למשל: רע"פ 1568/99 גלעד נ' מדינת ישראל (25.5.1999); רע"פ 89/89 אשר נ' מדינת ישראל (8.8.1989)).

ערעור שני מעוניין המבקש להגיש על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.8.2013 בה דחה בקשה שהגישה באת-כוחו לתיקון פרוטוקול. גם בעניין זה לא ציין המבקש מתי פנה לראשונה למזכירות בית המשפט להגשת ההליך הערעורי, וממילא לא הוכיח כי עשה כן טרם חלוף המועד להגשתו. כמו כן לא הצביע המבקש על מקור בדין המאפשר הגשת ערעור על ההחלטה הנזכרת אשר הינה החלטה המאוחרת לפסק הדין ואינה מהווה חלק ממנו (ראו בש"פ 377/14 ג'ורן נ' מדינת ישראל (26.1.2014)).

אשר על כן ועל יסוד החומר שהונח בפניי אין בידי לקבוע כי נפלה שגגה בהחלטת המזכירות שלא לקבל איזה מההליכים לרישום, וההשגה נדחית אפוא.