פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2055/11
בפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. פראג' אלעואסיה
2. סאלח אבו קרידם
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק
סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 –
ת"פ 38123-03-10 בבית המשפט
המחוזי בבאר שבע
תאריך הישיבה:
ט"ו באדר ב התשע"א
(21.3.2011)
בשם המבקשת:
עו"ד נעימה חנאווי
בשם המשיבים:
עו"ד אחמד סוף ותד, עו"ד יאיר דרייגור
החלטה
בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.
1.
כנגד המשיבים, אזרחי מצרים, הוגש ביום 22.3.10 כתב אישום ל בית המשפט המחוזי
בבאר-שבע, בו יוחסו להם עבירות של ייבוא סם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ); החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודה; קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); עבירת הסתננות לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954; שהייה בישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.
2.
על פי הנטען בכתב האישום, עובר ליום 3.1.10 ובסמוך לו, קשרו המשיבים קשר עם אזרחים ישראלים לביצוע עסקה של יבוא סם מסוכן מסוג הרואין וקוקאין בכמות של 40 ק"ג
מירדן לישראל. במסגרת הקשר סוכם כי המשיבים יחצו את הגבול לישראל, משם ימשיכו לירדן, וישובו לישראל עם הסם, בתמורה לסך 500$ לכל ק"ג סם. ואכן, המשיבים חצו את הגבול ממצרים אל תוך ישראל, ולאחר שהייה בישראל חצו את הגבול אל שטח ירדן. ביום 1.3.10 קיבלו המשיבים בירדן סם מסוג הרואין במשקל נטו של 18.98 ק"ג וסם מסוג קוקאין במשקל נטו של 20 ק"ג . לאחר מכן, חצו המשיבים את הגבול בחזרה אל שטח ישראל בעוד שותפיהם הישראלים ממתינים להם כשהם רכובים על טרקטורונים כקילומטר מנקודת הברחת הגבול באזור שמורת שיזף בין עין-יהב לחצבה. שוטרים שהיו באותה עת בפעילות משטרתית באזור הבחינו במשיבים ובשניים משותפיהם וצעקו להם לעצור. בתגובה השליכו מעליהם המשיבים והשותפים את הסמים והחלו במנוסה, אך נעצרו בידי המשטרה בתום מרדף שנערך אחריהם.
2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.
3.
ביום 22.3.10, מועד הגשת בקשת המעצר עד תום ההליכים, ביקש בא כוח המשיבים לדחות את מועד הדיון בחודש נוסף על מנת שיתאפשר לו לעיין בחומר החקירה. ביום 21.4.10, נדחה הדיון פעם נוספת לבקשת בא כוח המשיבים שהסכים להמשך מעצרם של המשיבים. ביום 13.5.10 ביקש ב"כ המשיבים דחייה נוספת מן הטעם שטרם נתקבל כל חומר החקירה. ביום 3.6.10, הודיע בא כוח המשיבים כי אין בידו להציע חלופת מעצר מאחר שהמשיבים אזרחי מצרים, ובהסכמת הצדדים הורה בית המשפט על הארכת מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.
משלא נסתיים משפטם של המשיבים בתום 9 חודשי מעצר, הוארך מעצרם בהסכמה בתשעים ימים (החלטת כב' השופט הנדל בבש"פ 9200/10).
4.
אשר לתיק העיקרי: כתב האישום הוקרא ביום 8.4.10, ולבקשת דחייה של בא כוח המשיבים, נדחה מועד הדיון לצורך מענה לכתב האישום ליום 6.5.10. גם דיון זה נדחה לבקשת בא כוח המשיבים בטענה שחל עיכוב בהעברת מלוא חומר החקירה לידיו, ונקבע מועד נוסף ליום 3.6.10. לאחר שהחומר טרם הועבר במלואו אף במועד זה, בשל בעיה בהוצאת תעודת החיסיון, נדחה הדיון בהסכמת הצדדים ליום 27.6.10. גם במועד זה עדיין חלו עיכובים בטיפול בחומר והצדדים הסכימו לדחיית הדיון.
ביום 15.7.10 הודיעו המשיבים על החלפת ייצוג של המשיב 2, ובנוסף ביקשו באי כוח המשיבים דחייה נוספת מאחר שלטענתם טרם קיבלו את מלוא חומר החקירה הנוגע להאזנות הסתר. בית המשפט נעתר לבקשה וקבע מועד חדש ליום 20.9.10.
ביום 20.9.10 הודיע בא כוח המשיב 1 כי ביקש להשתחרר מייצוגו של המשיב 1 ולא מייצוגו של המשיב 2 כפי שנרשם בטעות בפרוטוקול. בהחלטת בית המשפט נקבע כי השחרור מייצוג ייעשה רק לאחר שימונה למשיב 1 סניגור מן הסנגוריה הציבורית. לאחר מכן נתברר כי אין צורך בשירותי הסנגוריה הציבורית לאחר שבא כוחו דכאן, עו"ד ותד, הופיע לדיון. מועד הדיון נדחה פעם נוספת, בהסכמת הצדדים, לאחר שהובהר כי המבקשת זקוקה לשלושה שבועות נוספים להסדרת העיכוב בטיפול בתעודת החיסיון. ביום 29.11.10 החלה שביתת הפרקליטים והעיכוב בהעברת החומר נמשך.
ביום 9.1.11 נדחה מועד הדיון פעם נוספת בשל העיכוב בהעברת החומר. ביום 26.1.11 הודיע בא כוח המשיב 2 כי קיבל לידיו את תעודת החיסיון וביקש דחייה נוספת לצורך ניהול משא ומתן עם המבקשת, שניהלה באותה עת מו"מ עם נאשמים נוספים בפרשה. ביום 27.2.11 ביקשו באי כוח המשיבים לדחות מתן תשובתם לכתב האישום, כדי למצות את המשא ומתן עם המבקשת.
ביום 13.3.11 כפרו המשיבים בכתב האישום ו בית המשפט קבע 3 מועדי הוכחות: 29.3.11 – 27.4.11 – 2.6.11.
6.
לטענת המבקשת חומרת העבירות והכמות הגדולה של הסם מצביעה על מסוכנותם הגבוהה של המשיבים. לצד שיקול המסוכנות, קיים חשש להימלטות מן הדין בשל העונש הצפוי להם והיותם תושבי מצרים ללא היתרי שהייה בישראל.
המשיבים התנגדו לבקשה והציעו לבדוק חלופת מעצר אצל קרוב משפחה ישראלי שלהם, וכנגד הפקדה כספית משמעותית.
7.
אין ספק כי ההליכים בתיק העיקרי דשדשו תקופה ארוכה בפרוזדור, אך לפחות חלק מהתקופה ניתן לזקוף לחובת המשיבים עצמם, ואיני משוכנע כלל וכלל כי יש צורך "להקפיא" כל התקדמות בתיק עד שתוצא תעודת החיסיון האחרונה (ראו החלטתי בבש"פ 120/10 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקאות 28–30 (לא פורסם, 24.2.2010)). עוד אציין, כי בדיון ביום 27.2.11 עת ביקשו המשיבים לדחות את הדיון כדי לנהל מו"מ עם המבקשת, הכריז בא כוח המשיב 2 כי "אנחנו נסכים להארכת המעצר ככל שיידרש".
לטענת ב"כ המשיב 2, הנסיבות נשתנו משנתברר כי הנאשמים הישראלים בפרשה שוחררו בחלופת מעצר. ולא היא. על פי הודעת עדכון שהועברה על ידי הפרקליטות, שניים מתוך ארבעת הנאשמים הישראלים שוחררו לחלופת מעצר בשל עוצמת הראיות כנגדם, ואילו מעצרם של שני השותפים הישראלים האחרים הוארך פעם שנייה (בש"פ 9299/10 מדינת ישראל נ' סלאמה (לא פורסם, 19.12.2010) ובש"פ 825/11 מיום 13.2.2011).
8.
יש להניח כי שלושה דיוני הוכחות לא יספיקו כדי לסיים את שמיעת המשפט, וניתן להעריך, כי הארכה המתבקשת לא תהיה האחרונה, ויידרשו הארכות נוספות. לכן, טוב יעשה בית משפט
קמא אם "יעבה" את מועדי הדיון ברוח הכלל של שמיעה מיום ליום, ככל שניתן.
9.
למרות זאת, ברי בעיני כי דין הבקשה להתקבל. ענייננו בהברחה מעבר לגבול של עשרות קילוגרמים של קוקאין והירואין. על מסוכנותם הרבה של סוחרי סמים ומדיניות אי שחרורם ממעצר עמד בית משפט זה פעמים רבות, ודברים שנאמרו בנושא זה לפני שנים רבות עדיין לא נס ליחם:
"המדיניות הראויה לגבי המעצר של נאשמים בסחר בסמים מסוכנים נקבעה באופן ברור על-ידי בית משפט זה, וניתן לה ביטוי מפורש במספר רב של החלטות. סחר בסמים הוא עבירה חמורה ביותר, עד כדי כך שחומרתה, כשהיא לעצמה, יוצרת עילת מעצר... בית משפט
זה הכביד את אוכפו על נאשמים בעבירה זאת, והורה וחזר על מעצרם, אפילו נוכח נסיבות אישיות קשות...
... במקרה הרגיל, כיוון שנאשם בעבירת סמים חשוד בסטייה חמורה מן הנורמות המקובלות, וכיוון שנשקפת ממנו סכנה גדולה, קשה להניח שהוא ראוי לאמון במידה שתצדיק את השחרור מן המעצר" ( בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(3) 164 (1995)).
ניסיון החיים מלמד על הקושי ליתן אמון בסוחרי–יבואני-מבריחי סמים, שלא ישובו לעיסוקם אם הדבר יתאפשר להם, נוכח האפשרות להתעשר בנקל (ראו למשל : בש"פ 3977/09 כהן נ' מדינת ישראל , בפסקה 5 (לא פורסם, 18.6.2009); בש"פ 6439/09 אבו לבן נ' מדינת ישראל
בפסקה 8 (לא פורסם, 16.8.2009); בש"פ 9595/09 קורס נ' מדינת ישראל
בפסקה 6 (לא פורסם, 7.12.2009)). על רקע זה, נקבע בפסיקה כי ככלל אין מקום להורות על שחרורם של נאשמים בסחר בסמים לחלופת מעצר למעט במקרים חריגים, מחשש שגם במסגרת החלופה ימשיכו בפעילותם (ראו, למשל , בש"פ 3807/06 טורק נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 21.5.2006); בש"פ 3232/09 בוטרשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.2009)).
10.
במקרה דנן, המשיבים היו חלק ממערכת מאורגנת ומשומנת של הברחות סמים. המשטרה וזרועות הביטחון עושים לילות כימים לתפוס את המבריחים, שהמשיבים נמנים עליהם. המשיבים הם אזרחי מצרים, כתובתם אינה ידועה, עברם הפלילי במצרים אינו ידוע, והסיכון של הימלטותם מאימת הדין הוא סיכון מוחשי וממשי. הפקדה של סכום כסף נכבד להבטחת התייצבותם של המשיבים אינה מהווה ערובה ממשית, בהינתן סכומי העתק שמגלגלים העוסקים בהברחות סמים בכמויות אלה.
11.
קיצורו של דבר, שנקודת האיזון – כנדרש במסגרת סעיף 62 לחוק המעצרים - לעבר שחרורם של המשיבים עדיין רחוקה.
אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים מיום 22.3.11 או עד למתן פסק דין בת"פ 3813-03-10 ב בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט צ' צפת ), לפי המוקדם.
ניתנה היום, ט"ז באדר ב'
התשע"א (22.3.2011).
ש ו פ ט