בש"פ 2672/09 אריק אריה ואנונו נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי ), בגדרה התקבל ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת י' שטרית ) לשחרר את העורר בתנאים מגבילים.

2.

בתאריך 18.3.2009 נעצר העורר בחשד לביצוע עבירות מרמה, קשר לפשע, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות. על פי החשד, העורר הקים וניהל חברות, ביחד עם אחרים, שהיו חברות קש וזאת על מנת לבצע קניית סחורות ושירותים מספקים, ללא כוונה לעמוד בתשלומים אלה. לעת הזו, על פי מצב החקירה, מדובר בסכומים של יותר ממיליון וחצי ש"ח. בתאריך 19.3.2009 דן בית משפט השלום הנכבד בבקשת המעצר. בתום דיון זה החליט בית משפט השלום, לאחר שעיין בחומר החקירה שהונח בפניו, כי יש חשד סביר להוכחת העבירות המיוחסות לחשוד בשלב זה. בית משפט השלום הנכבד בחן את פעולות החקירה הנדרשות עוד במכלול וקבע גם כי שחרור החשוד בשלב זה – יש בו כדי להקים חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים. לפיכך, הורה בית משפט השלום הנכבד על מעצרו של העורר עד לתאריך 23.3.2009.

3.

בתאריך 23.3.2009 הוגשה בקשה להארכת מעצרו של העורר ושוב התקיים דיון בעניינו. בתום דיון זה החליט בית משפט השלום הנכבד כי ניתן להפיג את החשש לשיבוש מהלכי משפט והתחמקות, הנשקף מן העורר, על ידי שחרורו בתנאים מגבילים. הנימוק העיקרי בבסיס החלטת בית משפט השלום היה כי החשוד האחר בפרשה, מר אופיר שני (להלן – שני ) שוחרר קודם לכן בתנאים מגבילים ותפקידם בפרשה היה דומה. לפיכך קבע כי אין מקום להבחין בין השניים, וביסס את החלטתו זו גם על החלטה בעניינו של שני שניתנה בבית המשפט המחוזי בנצרת. אשר על כן נקבע כי העורר ישהה בתנאי מעצר בית מלא בבית אמו ותחת פיקוחה. כן נאסר על העורר ליצור קשר עם מי מהמעורבים בפרשה, נדרש כי יותקן איזוק אלקטרוני בבית אמו של העורר. בנוסף נקבע כי העורר יפקיד עירבון כספי במזומן בסך 15,000 ש"ח להבטחת תנאי שחרורו, ערבות עצמית בסך 20,000 ש"ח וכן כי אמו של העורר תפקיד גם היא ערבות צד ג' בסך 20,000 ש"ח. בית משפט השלום הנכבד הוציא עוד צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד העורר.

4.

על החלטה זו הגישה המדינה ערר, ולבקשתה עוכב ביצוע שחרור העורר ב-24 שעות. בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל בתאריך 24.3.2009 את ערר המדינה והורה על המשך מעצרו של העורר. בית המשפט הנכבד קמא קבע כי המעשים המיוחסים לעורר הינם חמורים, וחומר החקירה שהוצג בפניו מבסס חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות לו. בית המשפט הנכבד קמא קבע גם כי בעניינו של העורר קיימות למעשה מספר עילות מעצר: יסוד סביר לחשש כי ישובשו מהלכי חקירה, בצד חשש להימלטות, העלמת רכוש ויסוד וכן יסוד סביר לחשש בדבר פגיעה ממשית בביטחון הציבור ורכושו. בית המשפט קבע כי יש מקום להבחין בין העורר לבין שני והדבר מתחייב מחומר הראיות שהוצג בפניו. עוד ציין בית המשפט הנכבד קמא כי על העורר להישאר במעצר על מנת לאפשר למשטרה להשלים את פעולות החקירה הנדרשות לה. בית המשפט הנכבד קמא ציין מפורשות כי חלקו של העורר בפרשה זו גדול יותר מזה של שני. כן נמסר לבית המשפט המחוזי הנכבד כי בינתיים נעצר חשוד נוסף, הקשור לפרשת מרמה אחרת המיוחסת גם לעורר ואיננה כרוכה באותו שני. בית המשפט ציין אמנם כי העורר נעצר רק חודשים לאחר שהחקירה הפכה להיות גלויה ועובדה זו הינה בעלת משקל, אך אין בכך "חזות הכל ובפרט בנסיבות התיק". על כן האריך בית המשפט הנכבד קמא את מעצרו של העורר עד לתאריך 29.3.2009.

5.

כנגד החלטה זו מכוון הערר שלפני. העורר טוען כי שגה בית המשפט הנכבד קמא כשהאריך את מעצרו של העורר, שכן חומרת העבירה, בפני עצמה, איננה מהווה עילת מעצר. העורר טוען כי לא די בקיומו של חשד כדי לשלול את חירותו וכי ניתן להשלים את החקירה בהיותו משוחרר בתנאים מגבילים. העורר טוען עוד כי אין כאן כל חשש אמיתי להימלטות, שכן אילו רצה להימלט יכול היה לעשות כן, והרי הוא לא בחר באפשרות זו. העורר מדגיש כי הוא אב לארבעה ילדים קטינים, והחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד איננה מאזנת את זכויותיו והשיקולים השונים.

6.

בדיון שנערך בפני ביום הגשת הבקשה (25.3.2009) הוסיף וטען ב"כ העורר כי אין מקום להבחין בין העורר ובין שני וכי אף המדינה טענה, בדיונים מוקדמים בעניינו של שני, כי שני הוא השותף הבכיר על פי החשד והנה כעת חוזרת בה המדינה וגורסת כי שני הוא הזוטר והעורר הוא הבכיר. לשיטתו, המדינה איננה מגלה עקביות בגישתה לשני החשודים הללו וגם בכך יש כדי להוות עילה לשחרורו של העורר.

ב"כ המדינה סומכת את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד. לתפיסתה, בדין נקבע כי לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת המעצר, שכן בעניינו מתקיימות עילות המעצר הקבועות בסעיף 13 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ): יסוד סביר לחשש לשיבוש הליכי חקירה או משפט וחשש להימלטות וכן כי קיימות פעולות חקירה שיש לבצען כשהחשוד במעצר. ב"כ המדינה הדגישה עוד בטיעונה כי החקירה הסתעפה ובינתיים התווסף חומר נוסף מאז נעצר העורר (שישה ימים לפני הגשת הערר שלפני). עוד טענה ב"כ המדינה כי גורמי החקירה פועלים במקרה זה במהירות האפשרית, כפי שניתן ללמוד מדו"ח סודי שהוגש לעיוני ובו מתוארות פעולות החקירה שבוצעו ועוד נדרשות לבצע. ב"כ המדינה ציינה לבסוף כי גורמי החקירה סבורים כי ניתן יהיה להגיע למסקנות מסכמות לגבי החקירה (וייתכן אף שתוגש "הצהרת תובע" לקראת סוף השבוע הבא, אם יוחלט על הגשת כתב אישום כנגד העורר) ולפיכך בשלב זה אין מנוס מהמשך מעצרו של העורר.

7.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, שמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה שהועבר לעיוני (הכולל את הדו"ח הסודי שסומן ב/2

בהליכים דלמטה) – הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות . להלן אפרט את טעמיי למסקנתי זו.

8.

סעיף 13(א) לחוק המעצרים קובע כי ניתן לעצור אדם בטרם הוגשו נגדו הליכים רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: קיומו של חשד סביר לביצועה של עבירה מסוג עוון או פשע וקיומה של עילה המנויה בסעיפי המשנה לסעיף 13(א) לחוק המעצרים (ראו: בש"פ 10267/08 דבח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.12.2008); בש"פ 3095/06 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.4.2006); בש"פ 6350/97 רוזשנטיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.10.1997)). גם כאשר קמה עילת מעצר בטרם הגשת כתב אישום, מוטלת על בית המשפט חובה לבחון אפשרות לשחרר את החשוד לחלופת מעצר, לשם הפחתת הפגיעה בחירותו של החשוד (ראו: סעיף 13(ב) לחוק המעצרים; בש"פ 10853/08 מדינת ישראל נ' מסעוד (לא פורסם, 23.12.2008)).

הדיון בערר זה שלפני מתמקד בשאלת חלופת המעצר, והאם יש ביכולתה להשיג את מטרת המעצר. שכן בשאלה זו בלבד הגיעו שתי הערכאות שדנו בעניינו של העורר למסקנה שונה. בעוד שבית משפט השלום הנכבד סבר שיש בחלופת המעצר המוצעת

כדי להשיג את מטרת המעצר, בית המשפט המחוזי הנכבד שלל אפשרות זו.

9.

טענות ב"כ העורר מתמקדות בכך שחלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר והתקבלה בבית משפט השלום הנכבד מאיינת חשש להימלטות של העורר או לשיבוש הליכי חקירה וכי לא היה מקום להבחין בין העורר – העצור – לבין שותפו, שני, המשוחרר ממעצר כעת. ביחס לטענה הראשונה, עמדתי היא כי לאור העובדה שהעורר הסתתר בפועל מן המשטרה במשך כחודש ימים (אף כי ידע כי הוא מבוקש לחקירה) ובהתחשב בפעולות החקירה שעוד צריכות להיעשות לשם השלמת החקירה – אין מקום לשחרר את העורר בשלב זה לחלופת המעצר המוצעת.

אמנם, חלופת המעצר שבוצעה כשלעצמה נראית מהודקת למדי, בפרט ביחס לשלב מקדמי זה של ההליכים. אולם, אינני סבור כי ניתן ליתן כעת בעורר מידת אמון כזו המאפשרת שחרורו לחלופת מעצר שתשיג את מטרת המעצר, ואבהיר: לכאורה נראה כי העורר התחמק מן המשטרה במשך כחודש ימים. לאחר שנתפס ונשאל על ידי המשטרה היכן היה באותה תקופה הוא לא פירט ורק אמר שחשב שפושעים רודפים אחריו ולא המשטרה. מעיון בחומר החקירה שהועבר לעיוני מסתבר כי תשובה זו של העורר איננה עולה בקנה אחד עם המידע שמצוי בידי המשיבה ומטעמים ברורים לא ארחיב עוד בסוגיה זו.

באשר לפעולות החקירה הנדרשות על ידי המשטרה, נראה כי רשימת הפעולות הולכת ומצטמצמת ויש לקוות כי לא יידרש זמן רב לשם השלמת פעולות החקירה הנדרשות. לטענת המשטרה, יש צורך לבצע פעולות אלה בעוד העורר עצור וכי אם ישוחרר יש חשש כי ישבש את ההליכים הנדרשים. העורר טוען מנגד כי אילו היה רוצה לשבש את ההליכים, יכול היה לעשות כן בתקופה שידע על קיומה של החקירה וכן בתקופה שהיה דרוש לחקירה. אינני מקבל טיעון זה, מה גם שנוכחתי לדעת כי בשלב זה של החקירה נראה כי עדיין קיים חשש מסוים לשיבוש ההליך שעודנו מתנהל במרץ. שיקול נוסף בהקשר האמור היא העובדה שבמרבית ההודעות שבהן עיינתי העורר משיב לכל השאלות בתשובה זהה, ולפיה הוא ימסור את גרסתו לבית המשפט. במצב דברים זה יש צפי שעשויים להתגלות עוד מתלוננים שנפלו קורבן בפרשות "העוקץ" הנחקרות –ואם ישוחרר העורר כעת, הוא עלול לנסות ולהשפיע על אותם גורמים רלבנטיים. במצב דברים שכזה יש כדי להוות, בפני עצמו, חשש סביר לשיבוש הליכי חקירה (השוו: בש"פ 6340/05 מדינת ישראל נ' בללי (לא פורסם, 30.6.2005)).

10.

באשר לטענה בדבר היעדר ההבחנה בין שני לבין העורר ובדבר "שינויי הגרסאות" של המדינה בדיונים השונים, נראה לי כי גם זו – דינה להידחות. מובן שעם התקדמות החקירה, מתגלים, מטבע הדברים, לגורמי החקירה פרטים נוספים ומידע נוסף מצטבר, השופך אור על התפקידים שמילאו החשודים השונים בפרשות הנחקרות. ניתן להבין כי עת שנעצר שני, והעורר היה עדין בגדר מבוקש לחקירה, קשה היה להעריך אל נכונה את תפקידו של כל אחד ואחד מהם ונכון לאותה עת סברה המשטרה כי לשני חלק משמעותי בפרשה (בהשוואה לחלקו של העורר). עם מעצרו של העורר התגלו למשטרה פרטים נוספים ואלה עשויים היו לשנות את גישת המשטרה ביחס למידת מעורבותו של העורר, לעומת שני. עוד מסבירה המשטרה כי התגלו פרטים חדשים לגבי פרשיות אחרות, שבהן חלקו של העורר גדול ומשמעותי יותר מאשר זה של שני ולטענת החוקרים יש אף פרשה שהעורר מעורב בה ללא שותפותו של שני.

11.

בשולי הדברים ובטרם סיום אבקש להעיר עם זאת הערה אחת. העורר מצוי במעצר מזה כשישה ימים ועד לסיום מעצרו הנוכחי יהיה עצור כ-10 ימים. אף שהמשטרה טוענת כי מדובר בפרשה סבוכה ומורכבת, יש להניח כי ייעשה כל מאמץ, במידת האפשר, לסיים את פעולות החקירה עד לתום מעצרו הנוכחי של העורר. בסיום אותה תקופה יש לבחון את האפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר וקביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה – ברוח החלופה שאושרה על ידי בית משפט השלום הנכבד.

12.

נוכח כל האמור לעיל– הערר נדחה.