בש"פ 2672/15 יעקב בן יששכר נ. מדינת ישראל

1.

כותרת הבקשה שלפני היא "בקשה לעיכוב ביצוע להחלטה מיום 14.4.2015 למעצר המבקש עד ליום ה-10.5.2015".

ההחלטה בה מדובר, היא החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו של המבקש לפי סעיף 208א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ ) לביטול פסק דין מיום 30.3.2015, פסק דין לפיו נדחו בהעדר התייצבות ערעוריו של המבקש על שני פסקי דינו של בית משפט השלום.

2.

וזו השתלשלות הדברים.

המבקש הורשע בשני תיקים נפרדים בבית משפט השלום. באחד התיקים הושת עליו עונש מאסר של ששה חודשים ובתיק השני מאסר לתקופה של 12 חודשים. בקשתו של המבקש לעכב ביצוע פסקי הדין נענתה ושני ערעוריו נקבעו - לאחר מספר דחיות ביוזמתו של המבקש - ליום 30.3.2015.

משלא התייצב המבקש לדיון בערעורו, ניתן על ידי המותב מכוח סמכותו לפי סעיף 208 לחסד"פ פסק דין בהיעדרו, ערעוריו נדחו והוצא עליו צו מעצר לריצוי מאסרו.

משנעצר המבקש מכוח צו בית המשפט, הוא עתר בבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר אותו החל לרצות ביום 1.4.2015.

הבקשה נדחתה בהחלטתו של כב' השופט מודריק מיום 2.4.2015, בה נאמר כי "הסיכוי שפסק הדין שניתן בהעדר יבוטל נמוך מאוד" וכי גם לגופם של פסקי הדין שניתנו על ידי בתי משפט השלום "אין מדובר בפסקי-דין שגוים או לא נכונים על-פניהם".

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, שנדחה בהחלטתו של כב' השופט מ' מזוז מיום 3.4.2015 (ע"פ 2391/15).

לאחר מכן פנה המבקש בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו. לאחר דיון במעמד הצדדים, והפעם כשהמבקש מיוצג על ידי עורכת דין מטעמו, דחה בית המשפט את הבקשה. למרות זאת, גילה בית המשפט המחוזי אורך רוח כלפי המבקש, וקבע דיון ליום 10.5.2015 במסגרתו יתאפשר למבקש לטעון לביטול דחיית הערעור, וככל שהבקשה תתקבל, לטעון גם לגופם של ערעורים.

אציין כי במהלך הדיון בבית משפט קמא ניתנה למערער הזדמנות לטעון לגופם של ערעורים, אך הוא בחר שלא לעשות זאת, ובאת כוחו הצהירה כי אינה מוכנה לטעון לערעורים לגופם אלא אך ורק לנושא ביטול פסק הדין (עמ' 6 לפרוטוקול הישיבה שורות 12-13).

3.

הבקשה שלפני מתייחסת להחלטה זו. ודוק: המבקש לא עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו זו (מה שיכול היה להיעשות על אתר מייד לאחר שבית המשפט השמיע את החלטתו). משכך, לא ניתן "לדלג" על ערכאה ולעתור היישר לבית המשפט העליון בערעור על החלטה שלא לעכב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום (על החלטה של בית המשפט המחוזי שלא לעכב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום ניתן להגיש ערעור בזכות מכוח סעיף 87(ד) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

משכך, יש לראות את בקשתו של המבקש – אשר אכן מוגדרת בכותרת כבקשה ולא כערעור – כבקשה "בגלגול שלישי", על כל המשתמע מכך. לא למותר לציין כי ערב הדיון בבקשתו זו של המבקש, הוא עתר לבית המשפט המחוזי ב"בקשה לעיון חוזר עקב אי סבירות קיצונית" בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 19.4.2015 מן הטעם שהוא מיוצג, ולפיכך "פניות לבית המשפט יוגשו על ידי באת כוחו".

4.

למען הזהירות קבעתי דיון במעמד הצדדים. בדיון טען המבקש לעצמו, ועתר, בין היתר, לשחרורו בתנאים כאלה ואחרים עד למועד הדיון ביום 10.5.2015.

ככל שהמבקש עותר לעיכוב ביצוע שני פסקי הדין של בית משפט השלום (וניתן להבין כך לאור אזכורו את הלכת שוורץ ), הרי שלא ניתן להיעתר לבקשה, ולו מן הטעם הפשוט שלא ניתן להבין מהבקשה דבר וחצי דבר לגבי פסקי הדין של בית משפט השלום, וממילא לא ניתן להעריך את סיכויי הערעור ומה הקשר, אם בכלל, בין הראיות החדשות להן טוען המבקש לבין הערעורים שהגיש. מכל מקום, עוד לפני שמגיעים למשוכה הגבוהה של סיכויי הערעור, על המבקשת לחצות משוכה נוספת, של הסיכוי לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהיעדר התייצבות.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ולאחר ששמעתי את המבקש, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

החלטתו הנ"ל של השופט מ' מזוז ניתנה עוד לפני שנערך דיון בבקשתו של המבקש לביטול פסק הדין. על אחת כמה וכמה שהדברים נכונים בשלב זה, לאחר שכבר ניתן למבקש יומו בבית המשפט המחוזי ונבחנו האישורים הרפואיים שהוצגו על ידו במהלך הישיבה שהתקיימה ביום 14.4.2015, ולאחר שבמהלך ישיבה זו לא ניצל ההזדמנות שניתנה לו לטעון גם לגופו של ערעור.

6.

הערכאות השונות שדנו בעניינו של המבקש עמדו על התנהלותו המכבידה על ניהול ההליכים, בלשון המעטה שבהמעטה, שגרמה להתארכות ההליכים כנגדו (כ-300 החלטות ניתנו בעניינו של המבקש באחד מהתיקים שהתנהלו כנגדו). כך, לדוגמה, מציינת השופטת מ' ברק-נבו בגזר דינה מיום 7.8.2014, כי המבקש לא אותר זמן רב וגם לאחר שאותר גרם להתארכות המשפט בצורה משמעותית ו"דומה שמדובר בשיטה אצל הנאשם". עוד נכתב בגזר הדין כי המבקש גרם לדחיית דיונים והתחמק מהתייצבות ולא התייצב ל-12 (!!!) דיונים בעניינו. לא ייפלא אפוא כי בית המשפט המחוזי קבע הדיון בבקשתו של המבקש לביטול פסק הדין עודנו במאסר, על מנת להבטיח, זו הפעם, את התייצבותו לדיון.

7.

השופט מזוז סיים החלטתו הנ"ל במילים אלה:

"נוכח מכלול התנהלות המערער בהליכים, אשר בגינה הוטלו עליו הוצאות במסגרת גזרי הדין משגדשה הסאה, אני סבור כי מקום טענותיו להישמע בדיון שיתקיים בבקשה לביטול פסק הדין שניתן מחמת אי התייצבות, ועד לדיון זה עליו להמשיך לרצות את מאסרו".

מהחלטה זו ועד לבקשה שבפנינו לא השתנה דבר. אשר על כן, ייכבד המבקש וישמיע את טענותיו בדיון הקבוע בעניינו ליום 10.5.2015 ועד אז ימשיך וירצה את מאסרו.

סיכומו של דבר שהבקשה נדחית.