בש"פ 2773/02 זבולון יושבייב נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.03.02 בה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.כתב האישום שהוגש נגד העורר ביום 21.03.02 מייחס לו עבירות של חבלה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין. לפי כתב האישום, בתאריך 14.03.02 פגש העורר את מר רומן סחרוב, ברחוב הגליל בכרמיאל. בין השניים התפתח ויכוח, במהלכו שלף העורר סכין מכיסו ודקר את רומן סחרוב בבטנו. כתוצאה מהדקירה נגרם למתלונן פצע דקירה של 5 ס"מ בבטן העליונה, והמתלונן נותח בבטנו ונתפר חתך מדמם של כ 3 ס"מ באונה הימנית. העורר טוען כי ביצע את המעשה כהגנה עצמית, כיוון שהמתלונן החזיק בידו סכין ורצה לדקור אותו. לטענת המתלונן, הוא כלל לא החזיק בידו סכין, וכל הפרשה החלה בכך שהמתלונן ביקש מהנאשם להחזיר לו חוב, והנאשם הגיב כלפיו באלימות ודקר אותו.

3.בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופט ח' פיזם, קבע בהחלטתו לעצור את העורר, כי גרסתו של המתלונן נתמכת על ידי עד חיצוני, שאומנם לא ראה את הדקירה, אך ראה שהנאשם דחף את המתלונן, ומיד לאחר מכן הוא דימם. באשר לעילת המעצר, קבע בית המשפט כי:

קיים חשש סביר שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם וקיימת חזקת מסוכנות לגביו, מאחר והעבירה התבצעה באלימות חמורה תוך שימוש בנשק קר

בית המשפט שלל, על רקע מסוכנות זו, אפשרות לחלופת מעצר.

4.נימוקי העורר, בערר זה שלפני, עיקרם באלו: העורר בן 37, עלה לארץ לפני 7 שנים, ואין לחובתו כל עבר פלילי; המתלונן, רומן סחרוב, הנו בדוקאי המוכר למשטרה; גרסת העד החיצוני אינה תומכת באירוע שכן הוא לא ראה את מעשה הדקירה עצמו; יש תימוכין לגרסת העורר כי פעל מתוך הגנה עצמית; על רקע נסיבות אלה יש לשקול חלופת מעצר.

5.בדיון לפני חזר בא כוח העורר על עיקרי הערר ובמיוחד על כך שגרסתו של העורר בדבר הגנה עצמית לא נסתרה. לעומתו, הצביע בא כוח המדינה על התשתית הראייתית לכאורה השוללת את גרסת העורר בדבר הגנה עצמית ולכן יש, לדעתו, לקיים את החלטתו של בית המשפט קמא.

6.עיינתי בחומר הראיות המצוי בתיק והגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. לפי הודעתו של המתלונן, תקיפתו של העורר באה ללא איום מצדו ולאחר שהוא פנה ללכת מן המקום. לפי הודעתו של עד שנכח במקום, הדוקר ברח מן המקום בריצה, עובדה שמוצאת תימוכין אף בהודעתו של העורר. כמו כן, נראה כי העורר, לפי דבריו, משתמש בסמים. בית משפט זה עמד פעמים רבות על כך כי השימוש בסכין כנגד גופו של אדם אחר מצביע על מסוכנותו של המשתמש לשלום הציבור. כן יש לזכור כי העבירה המיוחסת לעורר מקימה חזקת מסוכנות על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו1996-. חזקה זו לא הופרכה במקרה הנדון. טענת ההגנה העצמית, המתבססת על הודעתו של העורר בלבד, מקומה להתברר בבית משפט של דיון. בנסיבות אלה אינני רואה, כאמור, מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא לעצור את העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

אי לכך, הערר נדחה.