בש"פ 327/98 בנימין אלגאווי נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בשש עבירות, כולן סביב תוכניתו הנטענת לשדוד חנות למימכר תכשיטים בחולון. לבקשת המאשימה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום בירור משפטו, ועל כך הערר.

האישום, בעיקרו, סומך על הודעתו של אחד אברהם ניר. הלה, המוכר למשטרה כעבריין אך גם כמקור משטרתי, מסר בהודעתו כי העורר שידל אותו להשתתף עמו בביצוע מעשה השוד. כן מסר, כי העורר ניסה לגנוב קטנוע, ומשנכשל בכך ניסה לגנוב קטנוע אחר תוך שימוש במקדח, במטרה להשתמש בכלי הרכב הגנוב למטרת השוד המתוכנן. לאחר שהמודיע ניר קיים שיחת טלפון עם העורר, אשר הוקלטה על ידי המשטרה, התגבשה תוכנית להורות לניר שלמראית עין ישתף פעולה עם העורר, על מנת שבהגיע השניים לחנות התכשיטים לביצוע השוד ימתין להם במקום מארב של שוטרים שילכוד את העורר בכף. ואולם, מסיבה שלא הובררה, הקדימה המשטרה ועצרה את העורר לפני המועד המיועד לביצוע השוד המתוכנן. השאלות שניצבו לפני בית המשפט המחוזי היו, אם בראיות שנצברו עד לשלב המעצר יש כדי לבסס לכאורה את אשמתו של העורר, ואף להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי השיב על השאלות הללו בחיוב. לי נראה שעל השאלה השניה יש להשיב בשלילה.

המודיע ניר, כאמור, הוא עבריין המוכר היטב למשטרה. הוא מסר את הודעתו אודות העורר לאחר שדרש וקיבל תמורה בכסף. גם את מסירתן של ידיעות נוספות אודות הפרשה היתנה בקבלת כסף, ומשהושבה בקשתו ריקם נמנע מלמסור את הידיעות הנוספות. בנסיבות אלו יש להתייחס לגירסתו בזהירות מרובה. זאת ועוד: מגירסתו עלה כי העורר עמד להשיג אקדח לצורך ביצוע השוד, אך משנעצר העורר לא נמצא ברשותו אקדח. אמנם אפשר שלגירסתו של ניר מצוי חיזוק בעובדה שברשות העורר נמצא מקדח, אשר התאים לסימני קידוח המתנע של אחד הקטנועים שלגירסת ניר ניסה העורר לגנוב. אך גירסה זו, בשל תמיהות שעורר מעשה הקידוח על רקע גירסת בעליו של הקטנוע, מספקת אך תמיכה מוגבלת לגירסת ניר בנושא העיקרי והוא השידול לבצע שוד.

המסקנה המתגבשת היא שאמנם יש נגד העורר ראיות לכאורה, אך אלו מקיימות רק באופן "טכני" את הדרישה לקיום ראיות לכאורה. עוצמת הראיות הקיימות אינה כזאת שתצדיק מעצר עד תום ההליכים. אינני מתעלם מכך שהעורר הוא עבריין שיש לחובתו הרשעות קודמות בביצוע עבירות שוד ובעבירות נוספות ושהעבירות אשר בגינן הובא לדין הפעם בוצעו, לפי הנטען, בהיותו אסיר ברשיון. עם זאת, ומשום ההתרשמות הבלתי נוחה מן הראיות הקיימות, נראה לי נכון להסתפק לגביו בחלופת מעצר.

אני מקבל את הערר במובן זה שהעורר יוכל להשתחרר ממעצרו אם יפקיד ערבות עצמית וערבות צד שלישי, להנחת דעתו של בית המשפט המחוזי, בסך שלושים אלף ש"ח. מעת שחרורו ממעצר יימצא העורר בביתו, בכתובת האמורה בכתב האישום, ולא ייצא מפתח הבית אלא לשם התייצבות במשפטו או על פי תיאום מוקדם בין סניגורו לבין פרקליטות המחוז. העורר יימנע מיצירת כל קשר, ישיר או עקיף, עם מי מעדי התביעה. כמו כן ניתן צו המעכב את יציאתו של העורר מישראל, ואם יש בידו דרכון עליו להפקידו בידי המשטרה.