בש"פ 3280/04 ח'אלד כיאל נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת "מעצר ביניים" שניתנה אתמול בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ג' גינת).

2.תחילה היו שני העוררים עצורים כמצוות בית משפט השלום מעת לעת. ב-31.3.04 הוגשה לבית משפט השלום הצהרת תובע לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בית משפט השלום בעכו (כב' השופט שר) לא נעתר לבקשת המעצר והורה על שחרור המבקשים בתנאים מסויימים אך "מטעמי נימוס כלפי הערכאה למעלה" עיכב את ביצוע החלטת השחרור במידה ויוחלט על הגשת ערר, ל-24 שעות.

3.למחרת היום הגישה המאשימה לבית המשפט המחוזי כתב אישום בו הואשמו המבקשים בעבירות שונות הכרוכות בסחר בנשק. עם כתב האישום הוגשה בקשה מפורטת למעצר עד תום ההליכים בה צויין, בין השאר, כי המבקשים הודו במיוחס להם בכתב האישום.

4.בית המשפט המחוזי (כב' השופט גינת) דחה, בהחלטה קצרה, את הטענה שיש תחילה להורות על שחרור העוררים. בהחלטתו ציין בית המשפט, שהעובדה שהארכת המעצר נומקה באפשרות של הגשת ערר – אפשרות שלא התממשה מכיוון שהמשיבה הגישה כתב אישום – אינה הופכת את המעצר לבלתי חוקי באופן המצדיק את שחרור המשיבים, ואף אם היה מוגש ערר, ברור שלא היה טעם לדון בו אם במקביל היה מוגש כתב אישום.

5.לאחר מכן, ביקש אחד הסנגורים לדחות את הדיון למועד אחר, הגם שאינו מסכים להארכת המעצר. גם הסניגור האחר הצטרף לבקשת הדחייה למספר ימים לצורך לימוד החומר, אך ביקש לשחרר את המבקשים מיד. באת-כוח המשיבה חזרה על הבקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשה בכתב. בית המשפט נתן החלטת ביניים על בסיס האמור בבקשה למעצר, וקבע המשך דיון ליום 14.4.04, בשים לב לפגרת הפסח.

6.משהוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי ועמו בקשה למעצר עד סיום ההליכים, סמכותו וחובתו היא להיזקק לבקשה. בפי הסניגורים טענות שונות על פרק הזמן של 24 השעות (ואולי קצת יותר מכך) שקדם לדיון בבקשה. טענות אלה שמורות לסניגורים, אך בידי בית המשפט המחוזי קמה סמכות מעצר מחדש, יהא אשר יהא דינן של הטענות האמורות.

7.במסגרת סמכות המעצר מחדש קיימת גם סמכות למעצר ביניים, כפי שנפסק בבש"פ 6190/98 מדינת ישראל נ' שושני ואח' , פ"ד נב(4) 515. סמכות זו קיימת גם אחרי חוקי היסוד וחוק המעצרים (וראו גם לאחרונה בש"פ 6203/03 חסון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם))

. כשבית המשפט מפעיל את סמכותו למעצר ביניים עליו לשקול, בין השאר, את משך הזמן בו יהא אדם נתון במעצר על פי החלטת ביניים כזו (בש"פ 1289/91 הררי ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(2) 759, בעמ' 762 לפסק הדין). בבקשת המעצר פורטה תשתית לפיה כתב האישום מבוסס על הודיות, וגם היום לא שמעתי אחרת. ואולם, משך הזמן שנקבע במעצר ביניים ארוך הוא והסניגורים מצהירים בפני כי ביכולתם וברצונם לקיים דיון לגוף הבקשה כבר ביום 7.4.04.

8.בנסיבות אלה, מורה אני כי הדיון לגוף העניין בבקשת המעצר יקויים ב-7.4.04 ובית המשפט ישמע את טענות הצדדים כמקובל. בכפוף לכך אני דוחה את הערר.