בש"פ 3445/02 מדינת ישראל נ. ליאור בן יונה כהן שבתאי

1.בשעות הבוקר של יום 19.3.02, נעצר המשיב באזור חמי טבריה כשהוא נוהג ברכבו ועמו היה אותה שעה אחר, יחיאל כהן. בחיפוש שנערך על-ידי שוטרים בתא המטען של הרכב, נמצא תיק שהכיל כ19- ק"ג נטו של סם מסוכן מסוג חשיש, כשהוא מחולק ל100- יחידות.

בגין כך הוגש נגד השניים כתב-אישום בו יוחסו להם שתי עבירות: עשיית עסקה בסם והחזקתו של סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירות לפי סעיפים 13 בשילוב עם סעיף 19(א), וסעיף 7(א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים.

העוררת עתרה למעצרם של המשיב וכהן עד לתום ההליכים, ובית המשפט המחוזי בנצרת נעתר לבקשה ככל שהיא נוגעת לכהן, בעוד שבעניינו של המשיב החליט להסתפק במעצר-בית, בבית אמו בירושלים. כמו כן חויב המשיב להפקיד ערבויות, חלקן במזומן, וניתן צו האוסר את יציאתו מהארץ. העוררת, הסבורה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי שגויה ואינה מיישמת נכון את ההלכות שיצאו מבית משפט זה, מבקשת לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

2.יחיאל כהן הודה בחקירתו במעשים שיוחסו לו, וטען כי למשיב לא היה בהם חלק. גם המשיב טען כי אין לו זיקה לסם, ובעת מעצרו מסר כי סבר לתומו שהתיק מכיל תכשיטים. אך זו לא היתה גרסתו האחרונה, הואיל ובהודעה שנרשמה מפיו בתאריך 19.3.02 הוא מסר, כי הוא וחברו התכוונו לטבול בים, ובצאתם משם הבחינו בתיק ובלבם עלה חשד כי הוא מכיל מטען נפץ. אך כאשר פתחו אותו וחששם פג, החליטו להעבירו למשטרת ישראל, אך בטרם הספיקו לעשות זאת נעצרו על-ידי שוטרים.

על גרסאותיו המשתנות של המשיב אמר בית משפט קמא, כי "הגיון הדברים ונסיון החיים, כמו גם תאור אופן התנהגותו של המשיב במהלך ביצוע העיסקה, כמתואר על-ידי השוטרים, מולידים את המסקנה, לצרכי הליך זה, כי בלתי מתקבל על הדעת שהמשיב לא ידע את תכולתו האמיתית של התיק".

גם טענתו האחרת של המשיב, לפיה לן עם כהן בבית מלון הופרכה, הואיל והחוקרים הטריחו עצמם לבית המלון שבשמו נקב, ושם התברר כי הוא לא שהה כלל באותו מקום. ואם בכך לא די, התברר כי המשיב וחברו לא היו מצוידים בבגדים להחלפה או בפריטים מן הסוג שאדם נוטל עמו בצאתו לנופש או כשהוא מתכוון שלא ללון בביתו.

3.לנוכח כל האמור, רשאי היה בית המשפט המחוזי לקבוע, כי בידי העוררת ראיות שיש בהן לבסס הרשעה, ועל כן נכונה קביעתו כי הוכחה עילת מעצר סטטוטורית וחזקת מסוכנות.

חרף כל אלה, החליט בית המשפט המחוזי להסתפק בעניינו של המשיב בחלופת מעצר, הואיל וסבר כי אינו "דמות אופיינית למי שמהווה חולייה בשרשרת המקובלת של מערכת אספקת הסם והפצתו", ולכן גם אין חשש אמיתי שישוב ויעסוק בעסקי סמים, אם ישוחרר.

4.חוששני, שאת המסקנה הזו אין בידי לקבל. אכן, התסקיר בעניינו של המשיב מצביע עליו כמי שחייו התנהלו עד כה במסלול נורמטיבי, אך אותן ראיות שבידי המשיבה מלמדות, שבהתנהגות המשיב קיים גם פן אחר - נכונותו לתת את ידו למעשים שנזקם לצבור הרסני. משיב זה הגיע בלוית חברו כהן מירושלים לטבריה, ונראה כי מטרתם היחידה היתה לבצע את עסקת הסם. מי שרוכש סמים בכמות כזו, מעיד על עצמו, לפחות לכאורה, כי הסם לא נרכש למטרות של שימוש עצמי אלא לסחר, ונראה כי אין צורך לחזור על החומרה והנזק הכרוכים במעשים מסוג זה.

אמרתי בעבר ואחזור על כך גם כעת, כי תרומתם של בתי המשפט לצמצום ממדיו של נגע הסמים, אינה יכולה להיות מילולית בלבד, והיא צריכה להתבטא גם במעצרם של אלה התורמים להפצתו עד תום ההליכים, למעט מקרים חריגים ביותר, עליהם לא נמנה המשיב.

מכאן החלטתי לקבל את הערר, ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.