פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4638/13
לפני:
כבוד השופט י' עמית
העורר:
אדקידק מוחמד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על הארכת מעצר עד תום הליכים –
החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 50067-03-13 שניתנה ביום 29.5.2013
על ידי כבוד השופט אבו טהה
תאריך הישיבה:
כ"ד בתמוז התשע"ג
(2.7.2013)
בשם העורר:
עו"ד חסן אשרף
בשם המשיבה:
עו"ד חיים שוייצר
החלטה
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אבו-טהה )
מיום 29.5.2013 במ"ת 50081-03-13, בגדרה הורה בית המשפט על מעצר העורר עד לתום ההליכים.
1.
כנגד העורר, תושב ירושלים יליד 1988, הוגש ביום 31.3.2013 כתב אישום המייחס לו חברות בכנופיה שעסקה בגניבת טרקטורים, מסחר בהם או בחלקיהם לאחר פירוקם. על פי כתב האישום, בארבעה אירועים שונים במהלך של פחות מחודש (ליל ה-18-17.2.2013, ליל ה-19-18.2.2013, ליל ה-28-27.2.2013, ליל ה-7-6.3.2013, ליל ה-8-7.3.2013), עמד העורר בקשר עם מהראן קואסמה – תושב חברון (להלן: מהראן ) מחד, ועם שריף קואסמה (להלן: שריף ) ופאדי סלהב (להלן: פאדי ) מאידך, ותאם ביניהם "נקודת איסוף" להעמסת טרקטור שנגנב מישוב סמוך. במרבית המקרים היה "המודוס אופרנדי" זהה: מהראן שלח אחרים אשר זהותם אינה ידועה לגנוב את כלי הרכב. במקביל, הודיע מהראן לעורר על המעשה המתוכנן. העורר מצידו, שלח את פאדי ואת שריף לנקודת מפגש מתואמת מראש, תוך שפאדי נוהג בראש כדי לדווח על מחסומים ורכבי משטרה ואחריו נוהג שריף במשאית. סמוך לנקודת המפגש נפרדו השניים, פאדי נשאר לתצפת על האזור, ושריף המשיך לבדו לנקודת המפגש, העמיס את הטרקטור הגנוב, חזר לפאדי והשנים המשיכו בנסיעתם, כאשר פאדי מוביל ברכב הפרטי ואחריו שריף במשאית עליה הועמס הטרקטור הגנוב. סמוך למחסום באזור ירושלים פגשו פאדי ושריף בעורר, העבירו יחדיו את המשאית והטרקטור הגנוב לחברון, שם פגשו במהראן ומסרו לו את הטרקטור. בתמורה נתן מהראן לעורר סכום כסף, ממנו הפריש העורר סך של 1000-500 ₪ לשריף, וסכום נמוך יותר לפאדי. בהמשך לכך, פירק או מכר מהראן את הטרקטור הגנוב.
על פי האישום השלישי, בליל ה-24-23.2.2013, הודיע מהראן לעורר כי סמוך לישוב קדרון ימתינו לו אחרים, אשר זהותם אינה ידועה, עם טרקטור שגנבו. במקרה זה, נהג העורר במשאית שבבעלותו ביחד עם שריף עד סמוך לנקודת המפגש, אז ירד מהמשאית ותצפת על האזור בעוד שריף המשיך לנקודת המפגש, העמיס את הטרקטור, חזר לעורר והשניים המשיכו יחד בנסיעה למהראן בחברון. משהגיעו למהראן, מסרו לו השנים את הטרקטור הגנוב, והעורר קיבל בתמורה ממהראן סכום כסף שאינו ידוע, ונתן 500 ₪ לשריף. גם במקרה זה, מכר או פירק מהראן את הטרקטור הגנוב.
על פי האישום השביעי, בליל ה-13-12.3.2013 הודיע מהראן לעורר כי עליו להגיע לנקודת מפגש אשר קבע עם אחרים שזהותם אינה ידועה, בכדי לקחת מהם שני טרקטורים שנגנבו על ידם ולהעבירם לרשותו בחברון. העורר נהג את המשאית שבבעלותו לכיוון נקודת המפגש. בדרך הבחין העורר כי המשאית אשר שימשה דרך קבע את פאדי ושריף להובלת הטרקטורים הגנובים נעצרה, ומחשש שייתפס לא הגיע לנקודת המפגש המתואמת. כתב האישום מגולל מרדף דרמטי אחר המשאית בה נהג שריף, מרדף שהתנהל לאורך קילומטרים רבים, שסיכן חיי אדם, במהלכו פרץ שריף מחסום משטרתי והשוטרים נאלצו אף לירות לעבר גלגלי המשאית.
בנוסף מואשם העורר, בכך שלאחר מעצרו, חשף בפני מהראן, שנעצר אף הוא, את פרטי חקירתו, הזהירו מפני עדויות שריף, וניסה להדיחו למסור עדות לפיה הוא (מהראן) שלח את שריף למעשי הגניבה.
2.
בגין המעשים המיוחסים לו, הואשם העורר בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); גניבת רכב – עבירה לפי סעיף 413ב(ב) לחוק העונשין; מסחר ברכב גנוב – עבירה לפי סעיף 413יא לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; 2 נסיונות לגניבת רכב – עבירות לפי סעיף 413ב(ב) ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין; 2 נסיונות למסחר ברכב גנוב – עבירות לפי סעיף 413יא יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין; הדחה בחקירה – עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
3.
העורר נעצר ביום 19.3.2013 ובד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה להאריך את מעצרו עד לתום ההליכים. בהיעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, הורה השופט אבו-טהה
להגיש תסקיר בעניינו של העורר. לאחר שהוגש התסקיר, נבחנה חלופת המעצר אשר הציע העורר – בבית הוריו ובפיקוחם במשותף עם אחותו – אשר הומלצה על ידי שירות המבחן. כאמור, בהחלטתו מיום 29.5.2013 הורה השופט אבו-טהה על מעצר העורר עד לתום ההליכים. בהחלטה צוין, כי בהעדר מחלוקת בדבר ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את מסוכנות העורר.
6.
על כך נסב הערר שבפני. לטענת העורר, הוא נעדר עבר פלילי, גרוש ואב לילדה קטנה אשר אביו ואמו מטפלים בה. העורר טען, כי למעט האישום השלישי, חלקו בעבירות לא היה משמעותי, וכי בסופו של דבר מדובר בעבירות רכוש "בלבד". העורר הלין על כך שבית המשפט סטה מהמלצת שירות המבחן, אשר העריך כי מעצר העורר מהווה גורם מפחית סיכון עבורו, והתרשם לחיוב מהמפקחים המוצעים. לטענת העורר, הוריו יכולים לשמש מפקחים אפקטיביים לגביו, ואין בעובדה שלכאורה יצא לביצוע העבירות המיוחסות לו מבית הוריו כדי לפסול אותם כמפקחים.
7.
דין הערר להידחות, ואציין כי אף לא ביקשתי את תגובת המשיבה.
העורר טען כי ענייננו בעבירות רכוש גרידא, אך אין לראות את הדברים באור זה. מאחורי עבירות הרכוש המפורטות בכתב האישום, עומדת כנופיה מאורגנת ונחושה של מעורבים, אשר פעלה באופן מאורגן, שיטתי ובעל מאפיינים כמעט צבאיים כפי שבא לידי ביטוי ב"ניקוי" הצירים ממחסומי משטרה, שיחות במילות קוד בין גורמים שונים, נקודת תצפית על השטח, נקודת העמסה וכיו"ב כמתואר לעיל. מסוכנותם של המעורבים באה לידי ביטוי באפשרות לפעולה אלימה מצידם, אם נוכח התנגדות אפשרית לגניבה ואם נוכח האפשרות להיתפס. כפי שעולה מהמרדף הדרמטי המתואר באישום השביעי, המעורבים בפרשה "אינם רואים ממטר" את מי שניצב מולם כאשר מרחפת מעליהם סכנה להיתפס בכף, אין עליהם מורא הדין ולא מורא המשטרה, והם אדישים לאפשרות של סיכון חיי אדם. המציאות דהאידנא מוכיחה, לצערנו, כי תופעת המרדפים הולכת ונפוצה, ועבירת רכוש יכולה לשנות חיש-מהר את פניה ולהפוך לעבירה שיש בה סיכון ממשי לחיי אדם. זאת,
מבלי להזכיר את עצם הפגיעה באיכות החיים ובביטחון האישי הנלווה לעבירות כגון אלה. אין לי אלא להפנות לדברים שאמרתי זה מכבר:
"...העבירות של גניבת רכב או התפרצות לדירה, גם אם אינן 'מתוחכמות', הן מסוג העבירות שיש בהן מסוכנות אינהרנטית נוכח הפוטנציאל להתפתחות אלימה. פריצה לבית או לחצרים מערערת את הבטחון האישי של הציבור וגניבת רכב עלולה, בהאידנא, להפוך חיש מהר למרדף משטרתי על כל הסכנות הכרוכות בכך..." (בש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל
(8.1.2010))
(וראו, בדומה, החלטתי בבש"פ 7014/12 מדינת ישראל נ' שאהין (11.10.2012)).
8.
אך גם אם נראה את העבירות שבפנינו כעבירות רכוש "רגילות", הלכה ותיקה עמנו כי עבירות רכוש נמנות עם העבירות העלולות לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור, מקום בו הן מבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף
ניכר, תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים (ראו, בין היתר,
בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, 272 (1998); בש"פ 8611/09 וצ'יסלב סטבינסקי נ' מדינת ישראל (5.11.2009); בש"פ 6826/10 סמואל נ' מדינת ישראל (29.9.2010); בש"פ 6247/10 רבינוביץ נ' מדינת ישראל (1.9.2010) והאסמכתאות שם).
מודע אני לכך כי הס מלהזכיר את המונח "מכת מדינה" בהקשר של מעצר עד תום ההליכים, אך דומה כי יש ממש בטענת המשיבה כי גניבת טרקטורים ורכבים המשמשים לחקלאות אכן נעשתה מכת מדינה. בענייננו, העורר ניצל את היותו תושב ישראל היכול להיכנס לשטחי הרשות הפלסטינית כדי לתרום את חלקו "לתעשיה" זו; העורר מהווה "ציר
מרכזי" בכנופיה שביצעה את העבירות; העבירות נעשו תוך תכנון מוקדם, בתחכום רב, תוך שימוש במילות קוד בשיחות הטלפון בין המעורבים; ומדובר במספר רב של עבירות ההופכות "לאיכות" המגבירה את המסוכנות (השוו לבש"פ 5788/10 תאמר חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (4.8.2010)).
9.
על רקע האמור לעיל, ואף מבלי להידרש לעילה של חשש לשיבוש הליכי משפט, חלופה לא תוכל לסכון, ואני דוחה את הערר.
ניתנה היום, כ"ה בתמוז
התשע"ג (3.7.2013).
ש ו פ ט