פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5689/05
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. יהונתן
אלזם
2. שמעון זריהן
בקשה (רביעית) להארכת מעצר לפי סעיף
62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996
תאריך הישיבה: י"ב בתמוז
התשס"ה (19.7.2005)
בשם המבקשת: עו"ד מאיה
חדד
בשם המשיב 1: פטור מהתייצבות
בשם המשיב 2: עו"ד משה
שרמן
החלטה
(משיב 2)
1.החלטתי זו היא החלטת המשך להחלטתי מיום 20.6.2005, ולא אחזור על האמור בהחלטה האמורה.
2.היום עתידה להסתיים פרשת ההגנה במשפטו של המשיב 1, וביום 26.7.2005 יישמעו הסיכומים. יש להניח כי בית המשפט השומע את משפטו של המשיב 1, המודע לקשר בין שני המשפטים, יתן את פסק דינו באופן שלא תעוכב שמיעת משפטו של המשיב 2 (אם לא קודם לכן).
3.בהסכמת הצדדים הוחלף השופט טל בשופט אחר. הוספו 7 תאריכים בחודש דצמבר 2005, כך שבסך-הכל קבועים במשפטו של המשיב 2 ארבעה-עשרה תאריכים בחודשים נובמבר-דצמבר 2005.
4.התקבל תסקיר משרות המבחן. תסקיר זה מעורר שאלות לא מעטות. שירות המבחן עומד על כך שלמשיב צפויה סכנה מאחרים. ואולם, שירות המבחן התבקש לבחון, ככל הניתן, אם צפויה סכנה לציבור משחרורו של המשיב 2, ולא ההיפך. גם המלצותיו של שירות המבחן לגבי אשת המשיב אינן חדות די הצורך. איני רואה עם זאת מקום, לפחות לעת הזו, לקבלת תסקיר משלים, משום שלדעתי יש להיעתר לבקשת המדינה.
5.מקובל עלי כי אין סיכוי שמשפטו של המשיב 2 יסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת, וספק רב אם ניתן יהיה לסיים את שמיעת הראיות ב-14 התאריכים הקבועים. עם זאת דומה שהוסרה, או עומדת להיות מוסרת, אבן הנגף הנעוצה בהלכת קינזי , משום שמשפטו של המשיב 1 מסתיים. אכן, התאריכים שבוטלו "הוחזרו" במועד רחוק, בחודש דצמבר, אך איני משוכנעת שאילו היינו ממתינים עד נובמבר, היו עדין תאריכים פנויים ביומנו של בית המשפט. כשלעצמי, עדיף בעיני לקבוע תאריכים רצופים פחות או יותר במועד רחוק, מאשר לקבוע תאריכים זעיר פה זעיר שם רק כדי שלא ייאמר, שלא נשמע אפילו עד אחד בתקופת המעצר המוארכת (ראו והשוו החלטתי מיום 21.6.2005 ב-בש"פ 5279/05 מ"י נ' רפי אוחנה (טרם פורסם) (להלן – פרשת אוחנה), בפיסקה 5 להחלטה).
6.עתה משנראה שהמשפט עלה, סוף סוף, על דרך המלך, איני רואה הצדקה לשחרר את המשיב 2. יפים לענייננו דברים אחרים שרשמתי בפרשת אוחנה:
"אינני רואה אפשרות שלא להמשיך במעצרם של המשיבים, גם לעת הזו. אכן, מקובל לדבר על נקודת האיזון המשתנה בחלוף הזמן. אכן – ככל שהמעצר מתארך, וגם כשקיימות ראיות לכאורה, הולך וגובר כוחה של חזקת החפות. עם זאת – אין המדובר בנוסחה מתמטית. יש לומר דברים כהוויתם: בכל החלטה בענין מעצר או שחרור משקלל בית המשפט נתונים רבים (בש"פ 7686/03 רפייב נ' מ"י , פ"ד נז (6) 753, 762-763). כל נתון נוסף המונח על כפות המאזניים ושקילה מחדש עשוי להטות את כפות המאזניים לכאן או לכאן. משקלה של המסוכנות המונחת על כפות המאזנים אינו זהה בכל ענין ועניין. אין נוסחה מתמטית ולפיה אחרי מספר מסוים של חודשי מאסר, מאבדת המסוכנות ממשקלה. יש מסוכנות גבוהה ויש מסוכנות גבוהה פחות. ... לעת הזו, משקל המסוכנות של כל המשיבים הוא כה כבד, שאין בהתארכות המשפט כדי לגבור עליה ולהטות את כפות המאזניים לטובת המנעות מהארכת מעצר ושחרורם."
דברים אלה אמורים, לעת הזו, גם לגבי המשיב 2 שלפני.
8.אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים החל מיום 21.6.2005 או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 1028/04, הכל לפי המוקדם.
ניתנה
היום, י"ב תמוז, תשס"ה (19.7.2005).
ש
ו פ ט ת