בש"פ 6641/01 אליהו אלבז נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית משפט השלום בגין עבירות של התפרצות לדירת מגורים וגניבה. לעורר עבר מכביד ביותר בעבירות רכוש, ואף בעבירות הנגועות באלימות. תלויים ועומדים נגדו שלושה עונשים מותנים של מאסר, ואת העבירות נשוא כתב האישום דהיום ביצע, על פי הנטען, רק כחודש וחצי לאחר ששוחרר ממאסר קודם. חרף כל אלה נמנע בית משפט השלום מלהורות על מעצרו עד תום משפטו, ובמיוחד עשה כך בשל בקשתו של העורר לעבור טיפול גמילה מסמים בקהילייה טיפולית.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערר שהגישה המדינה כנגד החלטתו של בית משפט השלום והורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו.

כנגד החלטה זו מכוון הערר היום.

העורר שב וחוזר על טיעונים שהשמיע בערכאות הראשונות, ובמיוחד על הטענה כי שהותו במוסד גמילה עשויה לשמש חלופה מתאימה למעצר. הוא גם מבקש לסמוך על האמור בתסקיר שירות המבחן בדבר טיב הטיפול הזה.

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. גם החלטתו של שופט השלום לשחרר את העורר בערובה היתה מלווה בהתלבטויות רבות. גמילה של נאשם מהתמכרות לסמים ראוי לה, בדרך כלל, שתיעשה אחרי שייגזר דינו, בין בתקופת המאסר ובין לאחריו. רק במקרים חריגים יורה בית משפט על שחרור ממעצר, בהתקיים עילה למעצר, ובמסגרת חלופה, עוד בטרם משפט. מקרה כזה הוא המקרה שבו מצוי הנאשם, עוד טרם שנעצר, בעיצומו של תהליך גמילה מסמים מסוכנים. לא זה המקרה כאן, העורר אינו מצוי כיום בעיצומו של תהליך גמילה, וממילא אין במעצר כדי לקטוע את התהליך. תהליך הגמילה בו היה מצוי בעבר נקטע עוד לפני זמן. כפי שציין בית המשפט המחוזי, גם העבר הפלילי המכביד של העורר, והעובדה שחזר לסורו בעוד תלויים ועומדים נגדו מאסרים מותנים המצטברים לתקופות ארוכות, מטים את הכף לעבר דחיית הבחירה בחלופה לצורך גמילה.

אשר על כן, נדחה הערר.