בש"פ 7208/01 יעקב חיון נ. מדינת ישראל

1.העורר נעצר עד תום ההליכים במשפטו, הוא עורר על החלטה זו ומבקש כי תופעל לגביו חלופת מעצר.

2.העורר מואשם ביחד עם אחרים בעבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות למעשי זנות, כליאת שוא, אינוס, מעשה סדום ואיומים. על פי העובדות המיוחסות לו בכתב האישום הוא ונאשמת נוספת רכשו מאחר, תמורת כסף, את שירותיה של המתלוננת, אזרחית מולדובה, כדי שתעסוק עבורם בזנות למשך חודש ימים, מתוך כוונה להחזירה לאחר מכן לאחר. העורר ושותפתו הסיעו את המתלוננת מתל-אביב לחיפה, כלאו אותה בדירה, אילצו אותה לעסוק בזנות וכפו עליה לקבל עד 20 לקוחות ביום. את רווחיה שלשלו לכיסם מבלי שהשאירו בידיה שכר כלשהו. באחד הימים ביצע העורר מעשי אינוס ומעשה סדום במתלוננת.

בית משפט קמא הורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר, לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו באשר לעבירות הסחר לצורך זנות, אולם לא מצא ראיות מספיקות לעבירות האינוס ומעשי הסדום. הוא שקל חלופת מעצר והגיע למסקנה כי החשש שמא העורר ימשיך גם לאחר שחרורו ממעצר בניהול סרסרות לזנות וסחר לשם זנות אינו מאפשר החלת חלופת מעצר.

3.בטיעונו לפנינו ניסה בא כוח העורר למזער את מעורבות מרשו בפרשה הנדונה. הוא הציג את מעשיו, לכל היותר, כמעשי סרסרות ולא כמעשי כליאה וסחר לצורך זנות, וטען כי המתלוננת עסקה בזנות בחיפה מתוך רצון והסכמה וכי עיסוק זה אינו חדש ואינו זר לה. כן נטען כי המתלוננת לא נכלאה בדירה אלא יכלה לצאת ממנה בכל עת, ולא נכפתה לעשות את שלא רצתה לעשות. הוא מבקש להטיל ספק במהימנות גרסתה של המתלוננת ולקעקע את התשתית הראייתית שהונחה, לכאורה, בתיק התביעה.

לא אוכל לקבל את עמדת בא כוח העורר. מסכת הראיות נבדקה ונותחה לפרטיה על ידי בית המשפט המחוזי ומסקנות בדיקה זו נראות לי בעיקרן. בדברי העורר בהודעותיו במשטרה מצויים אלמנטים ישירים המפלילים אותו במעשים המיוחסים לו, וגם הודעות השותפה מערבות אותו במישרין בניהול בית בושת ובביצוע פעולת "השכרה" - שכמוה כסחר - של המתלוננת לצרכי זנות. לתלונת המתלוננת על מעשים כה קשים שארעו בה נילווים סממנים של אמינות ואין בה מיסוד המיקריות, והעורר לא הצביע על כל מניע רציני שעשוי היה להניע את המתלוננת להגיש תלונת-שוא כנגדו וכנגד שותפיו. מצוקתה של המתלוננת וחוסר אמצעיה הכספיים רק מחזקים את העובדה הנטענת כי כל כספי עבודתה נלקחו ממנה והיא נותרה בחוסר כל בחפשה פתח-מילוט מלוע הארי אליה הובלה באל כורחה.

המעשים המיוחסים לעורר הקשורים בסחר לשם זנות, בכליאת שוא, ובסרסרות לשם זנות הם קשים ביותר ומעוררים חלחלה ותיעוב שקשה להימנע מלתת להם ביטוי. מדובר ביצרי אנוש שפלים ואפלים אשר דומה כי מחזירים הם את גלגלי ההסטוריה לימים רחוקים מן העבר בהם סחרו בבני אדם לעבדות ומכרו את גופותיהם תמורת בצע כסף. קשה לתפוס התרחשות מעשים כאלה בעידן מודרני, בתרבות המערב, בעולם שהוליד מושגי יסוד של שוויון בין בני אדם, וזכות לכבוד אנושי וחירות אישית, ושקד על יישומם הלכה למעשה. בית משפט זה כבר הביע לא אחת את התייחסותו הקשה לעבירות של סחר בבני אדם למטרות זנות ואת הסיכון הרב הצפון לערכי החברה ולשלומו וחירותו של הפרט מהעוסקים בהם. (ראה בש"פ 291/01 רביאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 7542/00 חנוכוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 1524/01 מדינת ישראל נ' אקרמן (טרם פורסם); בש"פ 460/01 מטטוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

אופי המעשים שהעורר מואשם בהם גם בלעדי עבירות האינוס ומעשה הסדום, מעלים, אכן, סכנה כי אם ישוחרר הוא עלול להמשיך ולשלוח ידו בהם גם ממקום מעצר הבית בו ישהה. קשה בנסיבות הענין לתת אימון בשמירתו את החוק ואת תנאי השחרור. לאור כל אלה, אינני רואה לנכון לקבל את הערר ואני דוחה אותו.

יצויין, כי השותפה לעבירה לעורר וכן האדם האחר שוחררו בתנאים, אולם נחה דעתי כי הנסיבות לגביהם שונות, איש איש ונסיבותיו שלו.

העורר ישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.